תרנגולת שתטיל לנו ביצי זהב

החלטת שר האוצר ורשות ניירות ערך להקים 4 קרנות השקעה בהיי-טק, זכתה לקבלת-פנים "חמה" בתקשורת. "גימיק", "סיכון כספי הפנסיה", "כניעה ללובי של ההיי-טק", "ההיי-טק לא זקוק למקורות מימון נוספים" ועוד, היו רק חלק מרפרטואר התגובות "המלבב" שלה זכתה הצעת השר משה כחלון ופרופ' שמואל האוזר.

גם מי שמכיר את הציניות והפסימיזם שבהם מלווה התקשורת החלטות ממשלתיות, היה מופתע מאוד. זאת, גם משום שהחלטה זו הגיעה לאחר דיון ציבורי ממושך ונוקב, שבו היה שותף גם "גלובס", שחשף את השקעתם הנמוכה של הגופים המוסדיים בתעשיית ההיי-טק הישראלית.

הדיון התעצם בעקבות העסקה לרכישת מובילאיי על-ידי אינטל, ויש להניח שעמד ברקע הדוח שהגישו ראשי ארגון הגג של תעשיות ההיי-טק לשר האוצר. הם דרשו, ובצדק, כי נתח גדול יותר מכספי החיסכון הפנסיוני ינותב להיי-טק הישראלי.

מובילאיי היא דוגמה מצוינת. רובנו מכירים את קצה הסיפור - מכירתה במארס השנה לאינטל, תמורת 15.3 מיליארד דולר, בעסקה הגדולה ביותר בתולדות המשק הישראלי. אך מובילאיי הוקמה כבר ב-1999 על-ידי פרופ' אמנון שעשוע וזיו אבירם, ומי שנהנה מפירות ההשקעה בה, מלבד המייסדים, היו המשקיעים הפרטיים והקרנות הזרות שהאמינו בה. שוו בנפשכם איזו תשואה היו מקבלים חוסכי הפנסיה הישראלים לו היו הגופים המוסדיים משקיעים בה מלכתחילה.

יתר על כן, הרווחים שהיו מתקבלים היו מקזזים את ההפסדים בהשקעות מקבילות, כפי שמקובל בעולם ההשקעות. כשגוף השקעה מבזר את השקעתו בחוכמה בין כמה וכמה אפיקים, הרווחים גם מקזזים את ההפסדים וגם מעניקים תשואה משוקללת עודפת.

כוח המשיכה של ההיי-טק הישראלי

יכולה להישאל השאלה - כמה מובילאיי יש? ובכן, יש לא מעטות. אמנם לא כל גיוס הון ועסקה בהיי-טק (מיזוגים ורכישות, עסקאות והנפקות) מגיעים להיקפים של מובילאיי, אבל ההצבר הכולל הוא מרשים.

זו גם אחת התשובות לביקורת: תעשיית ההיי-טק הישראלית יודעת לייצר מדי שנה רווחים נאים ביותר בהיקף של כ-10 מיליארד דולר בממוצע. והמתמטיקה פשוטה: השקעה מבוזרת במספר מיזמים ובסקטורים שונים (מדעי החיים, קלינטק, תקשורת, אינטרנט וכיוצ"ב) על פני זמן (זמן היציאה לאקזיט הכדאי ביותר הוא 10-12 שנים מרגע הקמת החברה), עשויה להניב החזר משמעותי למשקיעים.

נכון להיום, רוב הגופים המוסדיים משקיעים סכומים נמוכים, או כלל לא, בהיי-טק הישראלי. מדובר במצב אנומלי: מצד אחד, הגופים המוסדיים יושבים על הררי שקלים בחיפוש נואש אחר אפיקי השקעה נושאי תשואה; ומצד שני, הם נמנעים מלהשקיע בנמל הבית ובספינת הדגל של הכלכלה הישראלית, שהיא יעד להשקעות מצד גופים מוסדיים מחו"ל. כלומר, מה שטוב לגויים לא טוב לנו הישראלים.

החדשנות הטכנולוגית הישראלית מושכת משקיעים מכל העולם, ולאחרונה הצטרפו לקרנות ההון-סיכון הפרטיות גם קרנות תאגידיות וקרנות השקעה של ממשלות זרות, שמגלות גם הן עניין בחדשנות הישראלית. מצד אחד, זה מעיד על כוח המשיכה של ההיי-טק הישראלי, חרף הסיכון הגלום בו; ומצד שני על התלות של ההיי-טק הישראלי בהון זר.

ההשקעות הזרות אמנם תורמו רבות לצמיחתן ולפעילות המו"פ של חברות ההיי-טק במשק; אולם ההתבססות על מקורות זרים חושפת את תעשיית ההיי-טק המקומית לתנודתיות ולמשברים בשוק הגלובלי. כי בזמני משבר, משקיעים זרים עלולים לצמצם את השקעותיהם בשווקים מרוחקים, כפי שקרה במשבר בשנת 2000, ובמשבר הפיננסי ב-2009, שבו צנחו ההשקעות בחברות היי-טק ישראליות בכ-50%.

קרנות הטכנולוגיה החדשות משלבות אפוא בין שני יעדים חשובים של המדינה - פתיחת אפיק השקעה חדש לחוסכים לפנסיה, לצד מקור הון חדש לתעשיית ההיי-טק, שרובה נשענת כיום על מקורות זרים.

על המוסדיים להתנער משמרנותם

הטענה שנשמעה בדברי הביקורת, שההיי-טק הישראלי אינו זקוק למקורות מימון נוספים, אינה מדויקת בלשון המעטה. להיי-טק, במיוחד בשלבי ה"סיד" וה"פרה-סיד", חסרים מקורות בעלי אורך נשימה, דוגמת גופים מוסדיים. אם בישראל מוקמות מדי שנה כ-1,000 חברות סטארט-אפ, המייצרות גלגל תנופה של חדשנות טכנולוגית, תארו לעצמכם מה יקרה למשק אם יוקמו בו כ-2,000 חברות חדשות.

נכון, חלק ניכר מחברות-ההזנק החדשות נסגרות, אך בינתיים הן יוצרות מקומות עבודה, חדשנות טכנולוגית, קניין רוחני, ידע ויזמות, שאינם הולכים לאיבוד. להיפך, חוק שימור החומר חל גם על ההיי-טק, וכלכלת ישראל מרוויחה ממנו ובגדול. ראו כיצד צמח התוצר לנפש בשנים שההיי-טק צמח וגדל.

ההיי-טק תרם תרומה משמעותית לכך שבעשר השנים האחרונות התל"ג לנפש בישראל הכפיל את עצמו לכ-38,000 דולר, ובכך עברה ישראל ב-2016 מעצמות כלכליות כמו צרפת ובריטניה (לפי "האקונומיסט").

שימו לב להחלטת הממשלה - לצד השקעה במניות סחירות בתחום הטכנולוגיה, הקרנות החדשות ישקיעו בהיקף משמעותי (30% לפחות) בחברות טכנולוגיה המצויות בשלבים מוקדמים לחייהן. בכך, יאפשרו למשקיעים בשוק ההון הישראלי, לרבות הגופים המוסדיים, ליהנות מפוטנציאל התשואה הגלום בתעשיית החדשנות. זאת, במתווה בטוח יחסית באמצעות השתתפות המדינה בהפסדים, ככל שיהיו, מה שלא היה לקרנות הזרות שהשקיעו בחברות ההיי-טק הישראליות, ובכל זאת עשו זאת, והרוויחו.

גם אם אפשר להבין את החששות של הגופים המוסדיים ואת ההתנגדות לכך שיכפו עליהם להשקיע בהיי-טק, אי אפשר להסכים לכך שהם ימשיכו בגישתם החששנית והפאסיבית, שמביאה לכך שהפנסיונרים הישראלים העתידיים יפסידו רווחים עתידיים. על המוסדיים להתנער משמרנותם, להתגבר על הפחד, לשכור שירותי ייעוץ, אנליזה וברוקרז' מתקדמים, ולהבין כי מרווחים של סטארט-אפ אחד הם יכסו את ההפסדים של האחרים.

אם גופים זרים, אמריקאים ברובם, מסוגלים לסמוך על השוק המקומי ולהזרים לתוכו כמות גדולה של כסף, אין סיבה שמוסדיים ישראליים לא ילמדו את התחום ויעמיקו את אחיזתם בקרנות בדרך מושכלת ושקולה.

הגדלת החיסכון הפנסיוני

לאור הדברים, יש לברך על החלטת האוצר ורשות ניירות ערך ליצור תשתית משפטית להשקעה בניירות ערך של חברות היי-טק, שעשויה לסייע רבות גם לסטארט-אפים בצעדיהם הראשונים. שינוי זה אף עשוי להגביר את האטרקטיביות של הקרנות הנסחרות, וליצור אפיק השקעה חדש ומושך לציבור הרחב. יתר על כן, להשקעה של הגופים המוסדיים ישנה תועלת חשובה מבחינת איכות הניהול של חברות ההיי-טק ובהתאם גם להתפתחות של הסטארט-אפים.

זאת ועוד, הדבר יגביר את אמון החברות ביכולת לגייס הון דרך הבורסה בת"א. כיום, הבורסה בת"א אינה נתפסת בעיני חברות היי-טק רבות כאמצעי משמעותי לגיוסי הון, והן לרוב מנפיקות בבורסות אחרות בעולם, או פונות למקורות מימון חלופיים. אחת הסיבות לאטרקטיביות הנמוכה של הבורסה המקומית בעיני חברות טכנולוגיה היא המעורבות המצומצמת של הגופים המוסדיים הישראליים בהיי-טק.

עד 20'20 סכום הנכסים הפנסיוניים המנוהלים במשק צפוי להכפיל את עצמו ולהגיע ל-2.2 טריליון שקל. ניתוב חלק מכספים אלה להשקעה בהיי-טק הישראלי יתרום מצד אחד, להגדלת החיסכון הפנסיוני שהוא חיוני לנו לאור עליית תוחלת-החיים; ומצד שני, יהווה פתרון מימוני לחברות-הזנק שמהוות את אחת החוזקות של ישראל בעולם.

■ הכותבת היא מנהלת-שותפה בפירמת עורכי פטנטים, מ"מ ראש מועצת עומר, חברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויו"רית עמותת "יחדיו".