האינטרס הכפול של שאול אלוביץ'

1.

שתי עסקאות בעלי עניין עומדות במרכז החקירה של רשות ניירות ערך נגד בכירי בזק. האחת, היותר מוכרת, היא עסקת בעלי העניין שבה רכשה בזק את חברת הלוויין yes, שהייתה בשליטה משותפת של בזק ויורוקום תקשורת, בבעלות משפחת אלוביץ'. השנייה, הפחות מוכרת, ולדעתי ייתכן שהיא הבעייתית יותר, היא עסקת בעלי העניין של חלל עם yes, שבה שוב מעורבת יורוקום של אלוביץ', בכובעה כבעלת השליטה בחברת חלל. בכל מקרה, עסקת בעלי עניין היא בעייתית, כי בדרך כלל היא נוטה להיטיב עם בעל העניין, במקרה זה שאול אלוביץ', שמוכר חברה (במקרה של yes-בזק) או שירותים שונים (במקרה של חלל-yes).

2.

לפני שאכנס לעומק עסקת חלל-yes ופגמיה כביכול, הסבר קצר על שוק הטלוויזיה הרב-ערוצית ועל האופן שבו מקבלים הצרכנים את השידורים, כפי שבזק עצמה הסבירה במסגרת גיבוש העיסקה. שידורי הטלוויזיה בישראל מתבצעים בארבע פלטפורמות עיקריות. האחת היא טלוויזיה בכבלים, המופעלת על ידי חברת הוט (החברה מעבירה למנוייה ממרכז השידור שלה שידורי טלוויזיה רב-ערוצית באמצעות רשת כבלים ארצית).

הפלטפורמה השנייה היא האינטרנט. בישראל פועלים כמה מפעילים, כמו סלקום וכעת גם פרטנר, המפיצים שידורי טלוויזיה על גבי האינטרנט.

הפלטפורמה השלישית היא מערך המופעל עלי ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. באמצעותו מופצים לציבור ערוצים מסוימים ללא תשלום: ערוצי הטלוויזיה של רשות השידור (1 ו-33), ערוצי הטלוויזיה המסחרית (ערוץ 2 וערוץ 10) וערוץ הכנסת (ערוץ 99). המפעיל (עידן פלוס) רשאי להפיץ ערוצים נוספים ובהם ערוצי רדיו, ערוץ הטלוויזיה הלימודית וערוצים ייעודיים.

הפלטפורמה הרביעית היא לוויין, וכיום yes היא החברה היחידה בארץ המעבירה שידורים במתכונת זו. לצורך פעילותה, החברה נדרשת לחכור מקטעי חלל ממפעילי לוויין ולהתקין בבתי מנוייה צלחות לוויין המכוונות לנקודה בשמים שבה מצויים הלוויינים המשדרים. בנוסף, מפעילה yes שירות VOD על גבי האינטרנט, בדומה לפלטפורמה השנייה שנסקרה. בימים אלה היא אף מציעה פלטפורמה אינטרנטית זולה יותר כדי להתחרות בסלקום ובפרטנר, דבר הממחיש שאפשרות העברת שידורי טלוויזיה על גבי האינטרנט רלוונטית גם לחברה שרגילה להשתמש בלוויינים.

אופן השידור של yes הוביל אותה לאורך שנים להתקשר עם גורם שלישי לחכירת מקטעי לוויין - חברת חלל. ההסכם הראשון נחתם כבר בשנת 99' עם התעשייה האווירית ועם חלל, בזמן שחלל עדיין לא הייתה קשורה לאלוביץ'. ההסכם הזה, אם כן, איננו רלוונטי לעסקת בעלי העניין הנוכחית.

מה כן רלוונטי? שני הסכמים: האחד מסוף 2013 לחכירת מקטעי לוויין ב"עמוס 2", "עמוס 3", "עמוס 6" או כל לוויין אחר שיוסכם בין הצדדים, והשני ההסכם שנחתם לאחר הפיצוץ של "עמוס 6". בהסכם מ-2013 הוארכה ההתקשרות בין החברות ב-15 שנים, עד סוף שנת 2028. אבל רצה הגורל ובספטמבר 2016 הלך "עמוס 6" לעולמו בטרם עת, לאחר שנהרס כליל כתוצאה מפיצוץ הרקטה שנשאה אותו. עם הפיצוץ של "עמוס 6", התפוצצה למעשה העיסקה, מניות חלל החלו לאבד גובה במהירות והעיסקה למכירתה לפי שווי של מאות מיליוני דולרים לקבוצה סינית הוקפאה. על פי ההסכם הקודם, yes יכלה לסיים את ההסכם עם חלל בעקבות השמדת "עמוס 6" או להמשיך ברכישת כמה מקטעי חלל לפי בחירתה לתקופה מוגבלת בזמן, בתוך שהיא מחפשת אפשרויות עדיפות על המשך ההסכם עם חלל.

3.

בנקודת הזמן של המשא ומתן המחודש, אין ספק שחלל הייתה בעמדת נחיתות ו-yes הייתה בעמדה משופרת. חלל הייתה אחרי צלילת מניותיה ואובדן העיסקה עם הסינים, ואילו yes עמדה מול ספק שירותים חבול היא לקוח עוגן שלו. למען ההגינות אומר שיש כאלה הבטוחים שגם ל-yes לא הייתה אלטרנטיבה וכל חלופה להתקשרות עם חלל לא הייתה ריאלית והייתה כרוכה בעלויות גבוהות יותר בלוח הזמנים המיידי שדרשה yes.

ובכל זאת, נראה של-yes היו כמה נקודות יתרון בבואה למו"מ עם חלל, כלומר הייתה לה הזדמנות פז לנצל את מעמדה כלקוח מהותי המהווה עוגן עבור חלל ולנהל מו"מ יעיל על תנאי התקשרות חדשים, בתוך הפחתת המחירים ששילמה תמורת חכירת מקטעי הלוויין. האם זה קרה? מאחר שפרטי החקירה אינם גלויים, אומר בזהירות המתבקשת שכנראה זה לא ממש קרה. כרגיל בעסקאות בעלי עניין, מונתה חברת ייעוץ בתחום הלוויינים שבחנה אותה עבור הוועדה שהוקמה לצורך העיסקה. באופן לא מפתיע, חברת הייעוץ "סיפקה" הערכות מלומדות לרוב ו"סיפקה" כביכול את התשובות המצופות ממנה. האם בדקה חלופות ממשיות לביצוע התקשרות חלופית עבור yes? זה לא נראה כך. בראש הוועדה המיוחדת עמד ד"ר יהושע רוזנצוייג, דירקטור בלתי תלוי, והיו חברים בה חגי הרמן וטלי סימון, שני דירקטורים חיצוניים.

4.

הגענו להסכם החדש, הסכם 2017, שכנראה עומד במוקד החקירה של רשות ני"ע. כאמור, בעקבות פיצוץ לוויין "עמוס 6" יכלה yes לסיים את ההסכם מ-2013 או לחלופין להמשיך בביצוע חלק מההסכם כפי שהוסכם מראש, ללא סנקציה. במצבה של חלל בשלב החתימה, סיום ההסכם עם yes היה גורם לה נזק כבד. אבל לבסוף נחתם הסכם בתחילת 2017 וכדאי להשוות בינו לבין ההסכם מ-2013 בכמה נקודות:

תקופת ההתקשרות: נותרה זהה, עד סוף 2028.

עלות ההסכם ל-yes: הסכם 2013 משקף עלות נומינלית כוללת של כ-227 מיליון דולר למשך כל התקופה. הסכם 2017 משקף עלות נומינלית כוללת של כ-263 מיליון דולר, כלומר תוספת עלות של כ-36 מיליון דולר ל-yes.

מנגנוני הנחה ל-yes: בהסכם 2013 אין מנגנוני הנחה. לפי הסכם 2017 yes זכאית לשליש מעודף ההכנסות הכוללות של חלל מהחכרה או מתן שירותים לגורמים שונים. לכאורה, מדובר בהנחה שיכולה להגיע עד 2.4 מיליון דולר בשנה, אבל ניסוחי הג'יבריש על רמת הוודאות של ההנחה או ההתייחסות ל"סף" ההנחה הובילה אותי למסקנה שהניסוחים המפותלים יביאו אולי את yes עד סף ההנחה אך לא הרבה מעליו, וזאת כאשר רק המרווח שמעליו מזכה בפועל בהנחה.

מנגנוני יציאה מההסכם לפני 2028: לפי הסכם 2013 yes הייתה זכאית לצאת מההסכם אם לוויין "עמוס 6" לא יהיה כשיר לשירות, כפי שאכן קרה, ובתנאים נוספים ובלי קנסות. בהסכם 2017 רשאית yes לסיים את ההתקשרות בכפוף לתשלום 100% מהתמורה בגין לוויין "עמוס 7" ו-55% מיתרת התמורה ביחס ללוויינים "עמוס 3" ו"עמוס 8". מדובר בקנסות יציאה כה כבדים, עד שהם אינם מאפשרים בפועל יציאה מההסכם.

5.

מהשוואת שני ההסכים עולות שאלות קשות, ולהערכתי הן אלה שניצבות במוקד החקירה של רשות ני"ע:

כאמור, yes נכנסה למו"מ עם חלל במרב החופש והכוח. היא הרי לקוח עוגן ש"תרם" לה כ-28% מהכנסותיה בשנת 2016. העמדה הזאת ממש לא באה לידי ביטוי - לא במחיר העיסקה ולא בתנאיה.

התקשרות מחייבת של yes למשך 12 שנה, במחירים קבועים שאינם נמוכים ואף גבוהים ממחירי הסכם 2013, נראית בלתי סבירה, במיוחד לאור השינויים הטכנולוגיים בתחום התקשורת, כניסת מתחרים חדשים לתחום הפעילות של yes (למשל, חברות הסלולר) ואפשרויות לרכישת שירותי לוויין או שירותי העברת שידורים חלופיים במחירים ובתנאים טובים יותר לאורך התקופה.

על פניו נראה ש-yes לא פנתה לגורמים מקצועיים בשוק כדי לאתר עבורה גורמים אלטרנטיביים לקבלת תשתיות מתאימות להעברת שידוריה, הן באמצעות לוויינים והן על גבי רשת האינטרנט. לא פורסמה הזמנה, לא נעשתה פנייה עסקית רצינית בניסיון לקבל את התנאים הטובים ביותר עבור yes. לכאורה, נראה שבזק החליטה לבחור באלטרנטיבה של חלל ויהי מה, וכרגיל בעסקאות בעלי עניין, זה נראה כמו כרוניקה של החלטה ידועה מראש.

המחיר: העלייה במחיר נובעת כנראה מביטול אופציה שהייתה קיימת ל-yes בהסכם 2013 להפחתת מספר מקטעי הלוויין החכורים. אלא שצריך לשים לב לפרטים הקטנים: על פי הסכם 2013 הייתה yes רשאית לרכוש עד 12 מקטעי לוויין בעוד שבהסכם החדש היא מחויבת לרכוש 12 מקטעי לוויין.

מדוע לא ניתן לאורך גיבוש ההסכם ובדיווחי בזק ביטוי למגמת המחירים בשוק העולמי מאז הסכם 2013, שוק שסממניו מצביעים על תנאי תחרות אגרסיביים שלא באו לידי ביטוי בהסכם?

חברת הייעוץ קומסיס, שמונתה כמומחה בלתי תלוי לבדיקת כדאיות העסקה ובחינת החלופות, נתנה בעבר לבזק עצמה (ולא לוועדה מיוחדת) שירותים שנגעו להסכם עם חלל ב-2013. משמעות הדבר היא שחברת הייעוץ לא הייתה מומחה בלתי תלוי באופן מובהק. קומסיס טענה כי ההתקשרות עם חלל נמצאת בטווח המחירים המקובל בשוק, אבל גם ציינה כי המידע הקיים ביחס לחכירת מקטעי לוויין בעולם אינו מאפשר עריכת השוואה מקיפה של העלויות במאפיינים דומים. זה אומר דרשני.

6.

וכעת לאחת משאלות המפתח. לכאורה, אחת החלופות של yes הייתה למעשה לשנות את מתכונת הפעילות שלה, כלומר לעבור משידור מבוסס לוויין לשידור על גבי האינטרנט, בדומה לחברות הסלולר. הוועדה שמונתה לצורך בחינת העיסקה אכן בדקה חלופה כזאת, אך היא נפסלה על הסף בגלל עלויות עודפות צפויות ובגלל קשיים הנדסיים. צריך להבין: מעבר מלוויין לאינטרנט היה דורש מ-yes החלפה של יותר ממיליון ממירים, וזה אכן נראה לא מעשי וכאב ראש רציני. האם זה עשוי להיות פתרון לטווח הארוך יותר, כך ש-yes תוכל להיערך לשידורי אינטרנט בלי לחץ? גם אם כן, הנה תזכורת: ממי קנתה yes את הממירים? מיורוקום של אלוביץ', והיא עשתה זאת שנים רבות (עד לפני שנתיים).

כלומר, לאלוביץ' אינטרס כפול בהתקשרות של חלל עם yes. האם האינטרס הזה הוביל אותו לקבל תנאים טובים יותר מתנאי השוק? הנה מה שאומרת חלל בעצמה על המו"מ עם yes: "חברי הוועדה המיוחדת של דירקטוריון חלל בדיעה כי הליך המו"מ מוצה בצורה הטובה ביותר עבור החברה" (כלומר חלל).

אנשי חלל לבטח צודקים. עכשיו רשות ני"ע תצטרך להוכיח שה"מיצוי בצורה הטובה ביותר" היה גם חוקי למהדרין.

eli@globes.co.il