הנציגה הבטיחה מסלול במחיר מסוים, פלאפון גבתה יותר - ותפצה

חברת פלאפון תפצה לקוח ב-5,500 שקל, אחרי שהפרה את הסכם ההתקשרות עמו וחייבה אותו בסכום גבוה מזה שהבטיחה לו נציגת המכירות - כך קבע בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב.

הסיפור החל בנובמבר 2016, כשנציגת פלאפון מכרה לתובע, נתנאל תורג'מן, לקוח עסקי המחזיק ב-9 קווים, מסלול שיחות, הודעות וגלישה. המחיר עליו סיכמו עמד על 34 שקל ל-3 חודשים ראשונים, וסוכם כי לאחר מכן המסלול יעודכן למחיר של 29 שקל לכל מנוי לחודש. עוד כלל ההסכם סים חינם לכל קו וזיכוי חד-פעמי של 30 שקל וכמו כן הגדלת נפח הגלישה ל-10 ג'יגה.

העסקה נעשתה טלפונית, אולם הסכם שהלקוח קיבל במייל הבהיר את התנאים הללו, ועל-פיהם הוא עזב את ספקית הסלולר עמה היה מצוי בהתקשרות (הוט מובייל) ועבר לפלאפון. 

הסיפור הגיע לפתחו של בית המשפט, משום שהלקוח טען כי פלאפון לא עומדת בתנאי ההסכם כבר בחשבונית הראשונה, שבה הוא חויב ב-41 שקל לכל קו (כולל חיוב של 1.90 שקלים עבור תא קולי), כשהוא לא קיבל את הזיכוי שהובטח לו בסך של 30 כזיכוי חד-פעמי לכל קו.

פלאפון מצידה טענה כי ההסכם נחתם בטעות, היות שההסכם במתווה עליו סוכם - כך טענה פלאפון - אינו קיים בחברה. לטענתה, לאור האמור, הלקוח אף פנה אינספור פעמים לנתבעת, ובסופו של יום קיבל זיכוי על סך של כ-600 שקל עבור חודשיים.

פלאפון טענה כי התובע מנסה להתעשר על חשבונה. החברה הדגישה כי דובר על טעות כאמור, וכי לכל היותר מדובר על הסכם מוגבל בזמן לשנה.

עוד טענה החברה כי מדובר בהפרשים מינוריים בין המסלול שלכאורה הובטח לתובע לבין המסלול אליו צורף בפועל, וכי עם פנייתו החברה זיכתה אותו בגין ההפרש בין המסלולים ואף הציעה לו פיצוי, אולם הלקוח התעקש על קבלת פיצוי כספי בגין הפרת החוזה - מה שלטענת פלאפון לא מגיע לו.

השופטת נאווה ברוורמן שיבחה את הצרכן, שלא ויתר על קבלת הסכם כתוב מידי נציגת המכירה, וביקרה את פלאפון, שלא ערכה הסכם כזה, למרות שהיה מצופה ממנה לעשות כך. עוד ציינה השופטת כי בנוסח שקיבל הלקוח מנציגת המכירות, צוין כי התוכנית לא כלולה בזמן.

באשר לטענת פלאפון כי דובר בטעות, השופטת הפריכה זאת וציינה נקודה מהותית שעולה באופן שכיח ביחסים שבין עוסק לצרכן: לא אחת מפנות חברות אצבע מאשימה כלפי איש מכירות מטעמן, בטענה כי שגה בתנאים שהבטיח. ההתנערות הזו מקוממת למדי, משום שנציגי החברה פועלים מטעם החברה, ואם בשמה הם מציעים מסלול שהוא לכאורה שגוי - על החברה לקחת אחריות.

ברוורמן ציינה כי "הנתבעת היא זו שצריכה לקחת אחריות על מעשיה או על מעשי מי מטעמה", ולא חסכה ביקורת מהתנהלות פלאפון: "עסקינן בחברה עסקית גדולה, שככל שנתגתלה אצלה 'הטעות', סבורני כי עליה לפצות את הצרכן בדרך מקובלת ובתום-לב, ולהימנע מלגרור את הצרכן לכתת רגליו בין כתלי בית המשפט. אין להביא את 'הטעות' שנתגלתה אצל הנתבע לפתחו של התובע... הנתבעת מתהדרת בכך שזיכתה את התובע בחיוב שגבתה ביתר, במשך חודשיים, על-פי תנאי ההסכם, אולם היא מתעקשת שאין לחייבה לאכוף את ההסכם".

באשר למחלוקת בעניין תוקף ההסכם - למשך שנה, כפי שטענה פלאפון, או ללא הגבלת זמן, כפי שטען הלקוח - אמרה השופטת כי "ניתן להביא הסכם לא מוגבל בזמן לסיום, בכפוף לחובת תום-הלב ולמתן הודעה מוקדמת, תוך זמן סביר מראש, שהרי לא סביר שגוף עסקי יתחייב לאורך שנים לסכום עלות קבוע, ללא שינוי. אך גם לא סביר בעיניי שעקב טעות הנתבעת - התובע, שהוא הצרכן, ישלם את המחיר".

בסופו של דבר פסקה השופטת כאמור פיצוי של 5,000 שקל ללקוח לאור ההסכם שתנאיו הופרו, בתוספת 500 שקל הוצאות משפט, כשהיא מתייחסת לעובדה שמדובר ב-9 קווים שהלקוח נייד לפלאפון על סמך ההבטחות של נציגת המכירות. את הטרטור, אמרה השופטת, ניתן היה למנוע "בדרך ראויה".