יש אנשים שציפיות השכר שלהם נמוכות ממחיר השוק, גם כשאין לכך כל סיבה טובה. זה לא שהם מובטלים, הם עובדים ומתפרנסים בכבוד, אבל כשהם מתראיינים למשרות פוטנציאליות הם פוחדים לבקש שכר ראוי. התקלה הזאת אופיינית גם לאנשים מוכשרים מאד, עם שובל הישגים מקצועיים מרשים, והיא אינה פוסחת גם על הבכירים ביותר.
יאללה ביי
לא חסרים מנכ"לים שנופלים לאותה המלכודת, מציגים מראש ציפיות שכר נמוכות מידי, מהחשש שייפסלו על הסף, מוכרים עצמם בזול כבר בשיחת הטלפון הראשונה, במהלכה בדרך כלל נבדקות הציפיות. הם בטוחים שברגע שיעיזו להגיד מחיר גבוה מידי, בזאת תסתיים השיחה, כאילו במציאות היא מתנהלת כך:
מראיין: מה ציפיות השכר שלך?
מועמד: בסביבות 30 אלף שקל.
מראיין: טוב, זה יקר לנו, יאללה ביי.
אז לא, לא ככה מתנהל ראיון מקדים, אף אחד לא ינתק לכם את הטלפון בפרצוף גם אם פערי השכר מאד גדולים. כמעט תמיד תהיה לכם אפשרות לסגת, אתם רק צריכים להחליט מראש כמה נמוך אתם מוכנים לרדת. גם כשמדובר בפער של 25% ויותר המראיין ייתן תשובה עניינית (30 אלף שקל זה מאוד גבוה, אנחנו מציעים 24 אלף שקל), משאיר לכם פתח לשאת ולתת. קחו בחשבון שהשכר בו הוא נוקב הוא בדרך כלל הרף התחתון אותו החברה מוכנה לשלם, מקסימום הממוצע, שהרי גם הם צריכים טווח למשא ומתן, כלומר הפער לרוב נמוך יותר. לכן, אלא אם החלטתם מראש שהרף התחתון שלכם הוא הסכום בו נקבתם, זה בדיוק הזמן להגיד "אכן יש פער, אבל אני רוצה להאמין שאם זו תהיה המחלוקת היחידה נצליח להגיע לעמק השווה", ולהמשיך משם.
כמה אתם מציעים?
אסטרטגיה מטופשת לא פחות היא לגלגל את הכדור לצד השני ולשאול "כמה אתם מציעים?", בתקווה שהמראיין ינקוב בסכום גבוה יותר. בפועל קורה הוא אחד משניים: או שהכדור ייזרק אליכם בחזרה (תוך שהוא חובט בעוצמה בתדמית שלכם), או שהשכר המוצע יהיה נמוך מציפיות השכר הנמוכות ממילא, כלומר, במקום להתחיל את המשא ומתן מ-30 אלף שקל, הוא יתחיל מ-20 אלף.
למה ציפיות שכר נמוכות מידי הן טעות אסטרטגית? מעבר להפסד טקטי של כמה אלפי שקלים בחודש, ציפיות נמוכות כמוהן כהכרזה "אני בינוני", "אני חלש (או שניהם), מיתוג עצמי שעתיד להשפיע על המיצוב העתידי בארגון ובשוק העבודה. מדוע? כי בחיים יש צפייה להתאמה בין מחיר לאיכות, לכן מוצרים שממוצבים גבוה הם בהכרח גם יקרים יותר, ולהיפך.
מדוע אנשים מוכרים עצמם בזול? לרוב בגלל חוסר בטחון שלא קשור ליכולות, כישורים, ביצועים, או בכירות, חוסר בטחון שבא לביטוי גם בעבודה עצמה ובהתנהלות היומיומית מול ממונים, קולגות ואפילו כפיפים. האנשים האלה נמנעים מקונפליקטים, מאד קל לכופף אותם, שלא לומר לרמוס, תקלה שניכרת כבר בתהליך הגיוס. איך מתמודדים עם זה? האמת היא שמאד קשה לשנות אישיות כזו, אנשים חלשים נשארים חלשים גם בתפקידים בכירים מאד, אבל דווקא תהליך הגיוס הוא הזדמנות מצוינת לשינוי, כיוון שהוא פשוט יחסית ומוגבל בזמן.
מצאתי תותח בזול
הצעד הראשון הוא ללמוד את השוק, את טווחי השכר המקובלים בתפקידים / בשווקים הרלוונטיים, מידע שרוב האנשים אינם שולטים בו למרות שבתחומי עיסוק רבים הוא נגיש מאד. מרגע שיש בידיכם את המידע, העריכו איפה בתוך הטווח הזה אתם ממוקמים, ואל תתביישו לצפות לשכר בטווח העליון המקובל בחברות בסדר הגודל הספציפי, מקסימום יגידו לכם שהוא גבוה מידי. לעולם הקפידו על ציפיות שכר בתוך הטווח, גם אם אתם מובטלים, גם המגזר / החברה / התפקיד מצדיקים פשרה.
זכרו, שום מעסיק לא יגיד לעצמו "שיחקתי אותה! מצאתי תותח בזול", קרוב לוודאי שהוא יגיד "אם זה מה שהוא רוצה, כנראה שזה מה שהוא שווה". בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
