השיטה: כך חולב האוצר מס מנופח ממאות אלפי ישראלים

קרוב לשלוש מאות אלף משתמשי רכב צמוד משלמים מדי חודש מס שווי שימוש כבד עבור הזכות להשתמש במכונית מטעם העבודה, והם כבר התרגלו להתייחס לכך כאל גזרה משמיים.

מדובר בתקנות שנכנסו לתוקף רק בתחילת העשור הזה וכמעט הכפילו את גובה המס שהיה נהוג עד אז. התקנות הנוכחיות קובעות שמקבל רכב צמוד ישלם סכום קבוע, שעומד על שני אחוזים נקודה חמישים ושש ממחיר הרכב במחירון היבואן. שזה אומר משהו כמו שלושת אלפים ומאה שקלים לחודש, למכונית משפחתית, ורבים טוענים שיש בשיטה הזו עיוותים רבים.

כך למשל, בשנים האחרונות נפתח פעם עצום של חמישה עשר עד עשרים אחוזים בין המחירונים הרשמיים של היבואנים, שלפיהם משלמים בעלי רכב הצמוד את המס, לבין המחירים בפועל, כפי שהם משתקפים במחירים האפס קילומטרים, ואפילו במבצעי ההנחות הרשמיים של היבואנים שבעת האחרונה נמשכים כל השנה. בעלי רכב צמוד ממשיכים לשלם לפי מחיר המחירון המקורי, גם כאשר הרכב כבר משומש ושווה פחות מחמישים אחוז משוויו כחדש.

נוסחת שווי השימוש גם לא לוקחת בחשבון את השינויים במחירי הדלק, שבארבע השנים האחרונות ירדו בעשרות אחוזים. ולבסוף, הנוסחה לא מבדילה בין כלי רכב צמודים, שמשמשים ישירות לצורך עבודה, כמו רכבי טכנאים, לבין משתמשים פרטיים, המקבלים מכונית מהעבודה כהטבה. כל העיוותים הללו משמשים מוקד לקמפיין לשינוי שווי השימוש, קמפיין שמגיע היום עד לוועדת הכספים של הכנסת. אם תשונה השיטה, היא עשויה לתת תמריץ רציני לשוק הליסינג שבשנים האחרונות די קפא על מקומו.

האם האוצר יתפשר? אנחנו בספק, לאור העובדה שההכנסות ממס שווי השימוש עומדות על כחמישה מיליארד שקלים נקודה חמש וכי מניסיון עבר, אם וכאשר יהיה צורך לסתום את החור כתוצאה מצמצום ההכנסות הללו, סביר להניח שהדרג הפוליטי יקבל פיק ברכיים, ופרה המניבה, סליחה, בעלי הרכב הצמוד, ימשיכו לשלם. עם או בלי עיוותים...