"ועדת פישמן": כך המערכת הבנקאית אילפה את הפוליטיקאים

חברי ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים (לנשום!), שם ארוך ומכובס מדי לוועדה שאמורה לבדוק איך אדם בשם אליעזר נכנס לבנק עם סנדלים ויצא עם מיליארדים בלי לכוון לאף אחד אקדח לראש, עשו אתמול (ד') הרבה מאמצים להישמע ממלכתיים.

גם אחרוני המתלהמים מהחודש האחרון לבשו את חליפת המבוגר האחראי. אפילו יואב קיש (ליכוד), שרק לפני שבועיים התעקש להוביל חקיקה חסרת תקדים שתאפשר לכנסת לזמן לשימוע לא רק גופים פיננסיים אלא כל חברה ציבורית שנסחרת בבורסה, חזר פתאום בתשובה: "אפשר להשיג את אותו אפקט בלי ההצגה למצלמות ובלי לשרוף את הגשרים מול המגזר העסקי. יש לפעמים נטייה לקחת ולהפוך את הטייקונים והבנקאים לאויבי העם ולדעתי זו טעות. האשראי שהבנקים נותנים זה מנוע הצמיחה מספר אחד במשק. אם נפגע בזה, אנחנו יכולים לעשות נזק מאוד גדול".

ככה קיבלו את רשות הדיבור בזה אחר זה, כולם מנומסים שלא לומר דביקים, מספרים כמה לא צריך לצלוב אף אחד ושהמטרה היא להפיק לקחים. איך אמר רועי פולקמן מכולנו? "גם אם נהיה פחות מדויקים בצד המחקרי אבל נקבע נורמות חדשות - עשינו את שלנו". רק אחד, יגאל גואטה (ש"ס) הרס את האווירה. רגע לפני שכולם שם פצחו בשירת קומביה והזמינו את המפקחת על הבנקים להצטרף, גואטה התעקש שעם כל הכבוד להפקת לקחים, יש ערך גם לחיפוש האשמים.

"אנחנו קצת מבוהלים", הוא אמר, כמו הילד שצועק המלך הוא עירום. במונולוג מדויק הוא פגע בדיוק איפה שכל השאר ביקשו למרוח: "מצידי שלא יהיה פה שידור בכלל, לא מחפש יחסי ציבור. אבל לא יכל להיות שאנחנו נדבר פה רק על הנושא של מניעת הישנות הדבר בעתיד. האנשים האלה צריכים להבין שאנחנו נבוא איתם חשבון. לא יכול להיות שלא נבוא חשבון עם מי שאחראי על הדבר הזה. אנשים עושים טעויות, זה בסדר, גם אנחנו טועים. השאלה אם זו באמת טעות, או משהו מגמתי. פישמן לא מעניין אותי. בהסתכלות שלי, לפישמן צריך להצדיע. הבן אדם מהמר על כסף, הלך לבנקים וקיבל עוד כסף. וואלה, כל הכבוד שהצליח לשכנע אותם. למה הסיפור הזה חוזר על עצמו? כי בסופו של דבר, לדעתי, הא חראים רואים שלא קורה כלום. באים לוועדת החקירה, מדברים הרבה אבל לא עושים להם כלום. לא לצלוב אותם? אני רוצה לתלות אותם".

בשלב הזה קפץ מכיסאו (הממלכתי) יו"ר הוועדה איתן כבל, שביקש להזכיר לגואטה כמה דברים חשובים: "אתה יודע שמשדרים את הישיבה ויושבים פה עיתונאים שיעשו מזה כותרת. בוא רק נבהיר שאתה לא מתכוון 'לתלות' במובן הצליבתי". גואטה, בלי למצמץ, סירב לשחק לפי כללי הטקס: "אני מתכוון לתלות, במובן שהרגליים למעלה והראש למטה".

מלבד המקרה הבודד של הח"כ הסורר, הלחץ שהפעילו ראשי המערכת הבנקאית יחד עם בכירי בנק ישראל, עבד לחלוטין. הנרטיב שנצרב ודוקלם על ידי חברי הכנסת מדמה את ועדת החקירה לאיזה מסע אקדמי, טיול שורשים שבסופו כל אחד מספר על החוויה שעבר ומה הוא לוקח איתו מזה. המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר יודעת לספר לכם על הפקת הלקחים של בנק ישראל מתוך שינה. היא כבר עשתה את זה בניסיון שלה למנוע את הקמת הוועדה, עכשיו היא תעשה את זה שוב רק בסוף הטיול. זה יהיה טיול טורדני עם הרבה עליות וירידות בלי אפשרות ליהנות מהנוף, אבל אף אחד לא הולך ליפול לא במעלה ולא במדרון. על האנשים הטובים באמצע הדרך, אלה שאישרו את העסקאות ואת זרם האשראי המפוקפק, ספק אם תשמעו.

הרגולטורים הנשכניים שיודעים לספר לעיתונות הכלכלית בדיוק את שמה של המזכירה בנמל אשדוד שאת הפיטורים שלה מונעים בוועד, או את זו של הסמנכ"לית בעמידר שפעם חגגו לה יום הולדת וכמה אנשי ליכוד הגיעו לעשות שמח - לא יזכירו שמות הפעם. איך אמר גואטה? "אנחנו קצת מבוהלים".

הפוליטיקה של המזון

"לכו תעשו בעיות", ציוותה בדיוק לפני שנה פרופ' מריון נסל, גורו התזונה הבריאה ומחברת רב המכר "הפוליטיקה של המזון", על חברי ועדת האסדרה של משרד הבריאות לקידום מזון בריא. "אני ערה היטב לקשיים הפוליטיים שנובעים מקידום תזונה בריאה ובעיקר להתנגשות שכרוכה בכך עם יצרניות המזון, אבל אם משרד הבריאות מעוניין בתוצאות - אין מנוס מעימותים", היא הוסיפה, למגינת ליבה כנראה של חברת הוועדה גליה שגיא, מנהלת איגוד תעשיות המזון. מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, שישב לימינה של פרופ' נסל, עשה בדיוק את זה. הוא דיבר אמנם על כך שאין כאן הכרזת מלחמה, אבל יצא לעשות בעיות. מלבד דרישה להפחתה הדרגתית בכמויות הסוכר והנתרן, ולצד שורה של מהלכים נוספים, המליצה הוועדה על סימון מוצרים: תווית ירוקה שמסמלת מזון בריא, ותווית אדומה שמבקשת בעיקר להזהיר.

הפוליטיקה של המזון, לפחות בהקשר הזה, הגיעה השבוע אל הישורת האחרונה. דווקא משרד האוצר, מכל המשרדים, התייצב לצד יבואני המזון ודרש בדיונים שהתקיימו מאחורי הקלעים שהסימון החדש לפחות במוצרים המיובאים יופיע בגב המוצר ולא בחזית. הנימוק? כלכלי, כמובן, חלילה לא פוליטי. צוות התעשייה והמסחר של אגף התקציבים טען שבמוצר מיובא צריך להדביק מדבקה, ולדבר הזה יש עלויות לא מבוטלות שעלולות לפגוע ביבואנים ובאופן עקיף גם במאמץ להפחתת (הנה זה בא) יוקר המחיה. במוצר מיובא, כך נטען, ממילא מדביקים מדבקה בגב, אז היבואנים ידאגו לשדרג את המדבקה הקיימת במקום להוסיף עוד אחת בחזית. כל פוליטיקאי מתחיל יודע שיוקר המחיה זה האירן החדש. מהרגע שזה נזרק לאוויר, הקהל מתבקש לעבור לדום.

העניין הוא שגם בר סימן טוב מבין דבר או שניים בכלכלה, אבל בעיקר בדרכי החשיבה והפעולה של אגף התקציבים. בכל זאת, הוא צמח שם. אז הוא שיגר נייר שהצביע על כך שהמהלך המתוכנן לא רק שלא יפגע במשק, אלא ימנע 2,200 מקרי מוות בשנה ויחסוך 6 מיליארד שקל בהוצאות הרפואיות על פני עשור. הראה להם מה זה. הנייר ההוא, שהוכן בשיתוף המכללה החברתית-כלכלית וקרן ברל כצנלסון, הראה כי בהנחה ששיעור המוצרים המיובאים עומד על כ-20% ושלפי בדיקה שנעשתה ממילא 54% מהמוצרים המיובאים כבר מגיעים לארץ עם הדפסה בעברית, הרי שהעלות הנלווית להצמדת מדבקה בחזית תשפיע לכל היותר על 1.4% מכלל המוצרים המיובאים - שזה תוספת של 13 אגורות לכל מוצר כזה. בינתיים התברר כי היבואנים עצמם מעידים שסך המוצרים המיובאים עומד על 12% בלבד ולא 20%, כך שההר הוליד עכבר אפילו עוד יותר קטן. על משקל ההערה של מריון נסל: לכו תעשו בעיות, אבל למישהו אחר.

הסיבוב של יחימוביץ'

"לכבוד חנוך ליבנה, יו"ר סיעת בית חברתי. מודיעה בזה על התפטרותי מוועידת ההסתדרות, זאת בהתאם לסעיף 13א'-1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951. בברכה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ'".

כך, במילים הלקוניות האלה, רחוקות משצף המלל אליו הורגלנו מצידה, בחרה השבוע מי שעד לפני רגע טענה שההסתדרות היא פחות או יותר משוש חייה, לסיים את הסיבוב הקצר והמכוער הזה.

שלי יחימוביץ' הבהירה שמדובר בצעד טכני מתבקש אחרת היא תיאלץ להתפטר מהכנסת, אבל זה הרבה יותר מהות מטכניקה.

רק לפני מספר שבועות היא לא טרחה להגיע לוועידת הארגון שמתכנסת רק פעם בחמש שנים, והותירה את נאום האופוזיציה המסורתי בידי אותו ליבנה, יו"ר ועד העובדים בבנק הבינלאומי.

בדיוק כפי שהערכנו כאן עוד לפני הבחירות מול אבי ניסנקורן, יחימוביץ' לא באמת חשבה לנצח, אלא ליהנות מהקמפיין ופירותיו. באגרסיביות ובלשון החריפה שאופיינית לה היא הפכה את הארגון הזה לסמל של שחיתות ועריצות צפון קוריאנית, כדי לבסס את עצמה (הרבה בזכות המילייה בתקשורת) כלוחמת הבודדה והחלשה מול כוחות הרשע.

היא אמנם הובסה בקלפי, אבל מול הציבור עשתה את הסיבוב שלה וחזרה להתברג יפה בסדר היום הפוליטי אחרי תקופה של שפל.

ובכל זאת, מישהו צריך לומר את זה: אם האופוזיציה בהסתדרות לא ראויה בעיניה (זה עיקרון שנכון לכל פוליטיקאי), היא לא ראויה להסתדרות.