למי אכפת מצפת

כבר שבועיים ששלום פרץ ישן שעתיים בלילה. מהיום שהבית שלו, של אחיו ושל אמא שלו נשרפו כליל, והם נותרו חסרי כל, הוא לא מצליח לעצום עין, דואג לאחיו הנרקומן שחי מאז במכונית, לאמא שלא מרגישה טוב ונותן אנטיביוטיקה לכלבה שהצילה את חיי האח כשהעירה אותו ונכוותה קשה. הוא קונה מה שצריך לכולם ממעט הכסף שעוד נשאר לו, קורס תחת העומס, מתחנן שהמדינה תבחין בו ותושיט יד.

לא שמעתם על שלום פרץ, כפי שלא שמעתם על עוד 13 משפחות שאיבדו את כל מה שיש להן בשרפה הענקית שפרצה בשכונת מעלה כנען, לפני שבועיים. למה לא שמעתם עליהם ועליה? כי לרוע מזלם של פרץ ושאר הניצולים, הם גרים בצפת ואף אחד לא נהרג. פגיעות משאיפת עשן, מתברר, לא שוות יותר משתי דקות בשולי המהדורות, בין הידיעות הפחות בוערות, למרות שאת הבעירה הזאת לקח שעות ארוכות לכבות.

רק לפני פחות משנה, פרצה השרפה הגדולה בכרמל. נכון שאי אפשר להשוות בין עוצמות האש, השטחים שנשרפו ומספר התושבים שרכושם נשרף. אבל, אי אפשר גם להתעלם מהאופן שבו מיהרה המדינה להושיט יד לתושבי חיפה שפונו מבתיהם, גם אחרי שהתברר שההצתות לא היו על רקע לאומני.

כל מי שביתו נפגע קיבל 2,500 שקל. נכון, סכום שלא מספיק להרבה, אבל בשעת מצוקה כזו כל שקל יכול לעזור. תושבי שכונת מעלה כנען בצפת, קיבלו אמנם 3,500 שקלים, אבל הם הגיעו מכיסו של תורם רחב לב, שגויס על ידי ראש העירייה אילן שוחט.

שוחט עומד לבדו מול המשפחות האומללות האלה, רובן ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, מרובות ילדים, שלבתיהן לא היה ביטוח מבנה, כך שאין להן אפילו מאיפה להמשיך הלאה. מאז ה-16 ביולי הוא מתרוצץ סביב השעון. בהתחלה פנה לבעלים של בתי מלון בעיר, שהסכימו לתת קורת גג לכמה ימים. אחר כך התחיל לאסוף תרומות.

שר האוצר, משה כחלון, הרים לו טלפון מיד אחרי השרפה והבטיח לעזור. הכוונה היתה כנה, כסף עדיין לא הגיע. עם כל הרצון הטוב של שוחט, ידו קצרה מאוד, קופת העירייה גירעונית, והיכולת שלו לעזור מוגבלת עד בלתי קיימת.

עו"ד דוד מנע, שמלווה שבע מהמשפחות שפגעו, פנה בשמן למס רכוש בדרישה שיפצה את לקוחותיו באופן שבו פיצה את נפגעי השרפה בכרמל, ובאותו קצב מזורז. התשובות שקיבל נעו בין התחמקות אלגנטית - ללא מוחלט. זה לא סוד שבמס רכוש לא אהבו את הנחיית הממשלה לשלם פיצויים בחיפה, אז בטח שאין להם עניין לבסס עוד תקדים שיקשה עליהם את החיים בעתיד.

עצוב, אבל מבחינת התקשורת, פקידי הציבור ונבחריו שגרים בירושלים או ת"א, צפת נראית כמו נקודה חסרת חשיבות מעבר להרי החושך. זה המקום להזכיר לכולם, כי על אף המרחק, עיר האבות היא חלק ממדינת ישראל כמו ירושלים, יפו או אריאל. לשלום פרץ, שאיבד את כל מה שהיה לו, מגיע טיפול מסור, מהיר ואכפתי, כמו שקיבלו תושבי חיפה או נפגעי שרפות במרכז הארץ. אבל, למי אכפת מצפת.