כיצד ינצלו החברות הקטנות את ההקלות שניתנו להם?

בחודש מארס השנה נכנסו לתוקף תקנות שיזמה רשות ניירות ערך אשר נועדו להקל על תאגידים קטנים ובינוניים, בעלי שווי שוק של עד 300 מיליון שקלים (לרבות חברות מחוקות), שהציבור אינו מחזיק באיגרות-חוב שלהם. מדובר בביטול חובת פרסומם של הדוחות הכספיים לרבעון הראשון והשלישי. הקלה זו חלה כברירת מחדל, ותאגידים קטנים לא נדרשו לקבל החלטה פוזיטיבית בנוגע לאימוצה. יחד עם זאת, התאגידים רשאים להחליט שלא לאמץ את ההקלה ולהמשיך לפרסם את דוחות הרבעון הראשון והשלישי.

על כל התאגידים הזכאים להקלה הוטל להודיע - עד ליום 31.5.2017 - על מתכונת הדיווח הצפויה שלהם (חצי-שנתית או רבעונית). כעת, לאחר שהאבק שקע, עולה כי מתוך 189 תאגידים הזכאים להקלה (בנטרול 5 חברות מחוקות), 69% החליטו לאמץ את ההקלה, ולעבור למתכונת דיווח חצי-שנתית.

עם זאת, 8% מתוכם החליטו להמשיך ולספק למשקיעים מידע כספי וולונטרי בגין תוצאות הרבעונים הראשון והשלישי על אף אימוץ ההקלה. מידע וולונטרי זה נע בין פרסום תמצית דוחות כספיים ביניים, אשר סקורים על-ידי רו"ח-מבקר לבין עיקרי התוצאות הכספיות שלא נסקרו כאמור.

לגבי התאגידים שבחרו לאמץ את ההקלה - מדובר בין היתר בהוזלת עלויות רגולציה, אולם בדומה לכל שינוי מהסוג הזה, יישומו מחייב מקברניטי התאגידים להיות ערניים להשלכותיו האפשריות האחרות. לדוגמה, העובדה שכעת ניתן לחלק דיבידנד רק בחלק מהשנה, להבדיל מבכל השנה, שכן הדוחות הכספיים שעל בסיסם מחלקים דיבידנדים, לא יכולים להיות מוקדמים ביותר משישה חודשים ממועד החלוקה.

השלכה נוספת נוגעת לאיסור על שימוש במידע-פנים. על אף שבכל נקודת זמן יש לתאגיד מידע עודף מסוים על פני הציבור, לא כל מידע כזה, גם אם הוא עתיד להיכלל בדוחות הכספיים העתידיים, נחשב אוטומטית למידע-פנים. יחד עם זאת, מידע כזה (כולל נתונים חלקיים), עשוי להיחשב בנסיבות מסוימות למידע-פנים.

שאלה זו עשויה להתעורר ביחס לתאגידים אשר אימצו את ההקלה, ועברו לדיווח חצי-שנתי, ומסיבות כאלו ואחרות ממשיכים להפיק דוחות ונתונים כספיים רבעוניים באופן וולונטרי, בלי לפרסמם לציבור (למשל, מכוח התחייבויות כלפי גופים מממנים).

הגנת "נמל מבטחים מפני שימוש במידע-פנים"

בהקשר זה, יצוין כי עם הוספת נדבך האכיפה המנהלית לחוק בשנת 2011, שונה הרכיב הנסיבתי של ההפרה המנהלית, כך שעשיית שימוש במידע-פנים משמעה עשיית עסקה על-ידי איש-פנים, אף אם אינו מחזיק במידע, והמידע מצוי בחברה. מעבר לכך, ההפרה המנהלית חלה גם על מצבים שבהם היה על איש-הפנים לדעת כי מידע-פנים מצוי בידו או בידי החברה.

כדי לצמצם חשיפות, נוהגים נושאי משרה ואנשי-פנים אחרים בחברה, להמתין לפרסום הדוחות הכספיים ולבצע עסקאות בניירות הערך סמוך לאחר מכן. כעת, המעבר לדיווח חצי-שנתי עלול להאריך לאותם אנשי-פנים את "תקופת ההמתנה" במספר חודשים.

פתרון אפשרי, שעל פניו לא נעשה בו שימוש רב, הוא שימוש בהגנת "נמל מבטחים מפני שימוש במידע-פנים". הגנת "נמל המבטחים" מבוססת על עקרונות אשר רשות ניירות ערך פרסמה לפני כשלוש שנים. עיקרם, בין היתר - אימוץ תוכנית פרטנית ובלתי הדירה (שלא ניתן לשנותה) לביצוע עסקאות בניירות ערך של התאגיד (הכוללת כמות, מחיר ותאריך לביצוע העסקאות) והפקדתה וביצועה בידי נאמן בלתי תלוי (לא לפני פרסום דוח כספי לאחר מועד האימוץ).

ההגנה נועדה לנושאי משרה בכירים, עובדים ולבעלי מניות עיקריים בתאגיד, המעוניינים לבצע עסקאות בניירות-הערך של התאגיד, תוך צמצום החשש כי יפרו את הוראות החוק.

במקביל, רצוי לבחון גם את הצורך בעדכון ובריענון נוהלי האכיפה המנהלית של התאגיד בנושא האיסור על שימוש במידע-פנים, תוך התאמת תקופות "ההחשכה" (שבמהלכן חל איסור על ביצוע עסקאות), למעבר לדיווח חצי-שנתי.

■ הכותב הוא שותף במחלקת שוק ההון במשרד עוה"ד ש. הורוביץ