פרויקט חיבור המפעלים לגז טבעי של משרד האנרגיה תקוע

"4 מיליון שקל שהשקעתי בהכנת המפעל לחיבור לגז טבעי שוכבים כבר 3 שנים באדמה. בדיעבד לא הייתי משקיע בזה, אם לא הייתי רואה את הצינור של הגז מגיע לחצר המפעל" - כך אומר ל"גלובס" עופר אופיר, מנכ"ל חברת תל בר, המכבסה הגדולה ביותר בישראל, הנמצאת בעפולה.

לפני יותר משלוש שנים חתמה תל בר, כמו גם חברות רבות אחרות, על הסכם האספקה של הגז הטבעי, אבל עד היום היא מחכה לחיבור. "חתמנו על הסכם עם חברת החלוקה סופר אנג'י ביולי 2013. על פי ההסכם היינו אמורים לקבל את הגז בסוף 2015. נכון להיום, לאנג'י אין אפילו היתר לפריסת תשתית צינורות הגז, וכמובן שלא התחילו לסלול את הקו. גם אם סופר אנג'י תקבל היתר בשבועות הקרבים, אני אקבל את הגז בסוף 2018", אומר אופיר.

פרויקט חיבור המפעלים לגז טבעי של משרד האנרגיהוהתשתיות - תקוע. על פי הערכות של הגורמים הבכירים בענף, עד היום חוברו 33 מפעלים בלבד מתוך פוטנציאל של כ-500 בשלב ראשון. המעבר לשימוש בגז טבעי היה יכול לחסוך למפעלים כסף רב ולצמצם בצורה ניכרת את זיהום האוויר. היעד הממשלתי לשנת 2016 היה לחבר 50 מפעלים, לשנת 2017 - לחבר 80 נוספים, ולשנת 2018 עוד 120 מפעלים.

במשרד האנרגיה והתשתיות אומרים שעד סוף השנה יחוברו כ-100 מפעלים. נכון להיום, מתחילת השנה חוברו מפעלים בודדים בלבד, באזור הדרום. לוחות הזמנים של מועד הפעלת רשת חלוקת הגז הטבעי, המופיעים באתר משרד האנרגיה, עודכנו מספר פעמים, ובכל פעם נדחו בשנה.

בשנת 2013 חברת נתג"ז הממשלתית רישתה את ישראל בצינורות שיובילו את הגז מהמאגר לשאר חלקי הארץ. לרשת זו מחוברים כיום חברת החשמל, תחנות ומפעלים עתירי אנרגיה. היות שהלחץ הגבוה בצנרת לא מאפשר לרוב המפעלים להתחבר אליה, הוחלט שלצנרת ההולכה תתחבר צנרת בלחץ נמוך יותר, שאליה יתחברו המפעלים - צנרת החלוקה.

ישנם שישה אזורי חלוקה שבהם קיבלו חברות חלוקה רישיון מהמדינה לחלוקת הגז למפעלים, כל אחת מונופול באזור שלה. בשיחה עם "גלובס", טען אחד הגורמים בשוק האנרגיה כי סופר אנג'י מתנהלת כאילו היא "בשביתה איטלקית" - לא ממהרת לחבר לקוחות חדשים, לא מנסה לחתום על הסכמים איתם ומערימה קשיים ביורוקרטיים מייגעים. לטענתו, המפקח - רשות הגז - לא מצליח לאכוף את הרגולציה.

דרושים אישורים מ-40 גופים

במפעל התרופות אוניפארם שבפארק תעשיות מבוא כרמל הושקעו מיליוני שקלים בהכנת התשתית לחיבור לגז. שם מספרים על בעיות מסוג אחר - חברת החלוקה באזורם, גם במקרה זה מדובר על סופר אנג'י, מעכבת כבר יותר משנתיים את החתימה על החוזה עמם. ד"ר גיל תומר, בעלי המפעל, מספר שהם אף עתרו לבג"ץ: "מ-2015 אנחנו מנסים להתחבר ולחתום על ההסכם, והחברה מסרבת. בשנתיים שחלפו המדינה שינתה את תנאי הרישיון. התנאים החדשים הם דרקוניים עבור הצרכן, כיוון שהם מחייבים לשלם עבור כמות גז מינימלית גם ללא צורך כלל, ואם מחר אני ארצה לעבור לחשמל או לאנרגיה סולארית מטעמי כדאיות כלכלית, אני אצטרך להמשיך לשלם".

אם כן, מדוע השיטה לא עובדת ומדוע רשות הגז לא אוכפת את לוחות הזמנים שהיא עצמה קבעה לחיבור? על פי התשובה שקיבל אופיר, לחברות החלוקה יש גם קשיים בקבלת אישורים הנדרשים מהרשויות המקומיות. ישנם כ-40 גופים שונים שאליהם צריך לפנות כדי להתחיל לסלול את הקו.

יוסי אריה, מנכ"ל המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה, שמכיר היטב את הסוגיה, אומר כי "נושא הביורוקרטיה הפך להיות בלתי אפשרי. מדובר בפרקי זמן כפולים ומשולשים ממה שקורה בעולם. אנחנו אמנם מאמצים טכנולוגיות בינלאומיות, אבל הדרישות שיש הן הרבה מעבר למה שמקובל בעולם. ישנה בעיה נוספת - חלוקת הרישיונות ליזמים עצמם. הרגולטור לא מתחשב בסיכון הכלכלי שיש לחברות החלוקה וגם לא תומך בהן מספיק".

אם לא די בביורוקרטיה שמקשה על חברות החלוקה להתקדם, מתברר שלחברת חלוקה ברוב המקרים אין שום תמריץ כלכלי כדי לקדם את הפרויקט, היות שמדובר בחברה פרטית ולא גוף ממשלתי.

לדברי אופיר, "על הקו שלנו אמורים להיות שני לקוחות בלבד, אנחנו ובית החולים עמק. כתוצאה מהחיבור החברה אמורה לקבל כ-1.2 מיליון שקל, עלות החיבור, זאת כאשר עלות הקמת הקו יכולה להגיע גם למיליוני שקלים. אם המדינה הייתה מתחייבת לפצות את החברה במידה ותפסיד מההקמה של הצינורות, המצב היה שונה".

בדוח האחרון שלו, התייחס מבקר המדינה לעיכובים בלוחות הזמנים של חיבור הצרכנים לגז, וכתב כי "האיטיות בפריסת רשת החלוקה מושפעת, נוסף על הקשיים שבהם נתקלו חברות החלוקה בהליכי התכנון והביצוע של פריסת רשת החלוקה, גם מחוסר כדאיות כלכלית לחברות בקידום הקווים". כדי לפתור את הסוגיה המבקר המליץ לרשות הגז, "לשמש גורם מוביל בקידום פריסת רשת החלוקה כמיזם לאומי לצורך חיבורם של הצרכנים". בנוסף, ציין המבקר כי "הותרת הליך התכנון של רשות החלוקה בידי גופים פרטיים מחייבת מעורבות ופיקוח מלא של רשות הגז על תהליך פריסת רשת החלוקה".

מנהל ועדת האנרגיה של התאחדות התעשיינים, נתנאל היימן, אומר כי "אנו רואים היום מחויבות של השר ומנכ"ל משרד האנרגיה, לפתוח חסמים בקידום תשתית החלוקה, אולם לצערנו לא קיימת בקרה מספקת הבודקת האם חברות החלוקה עמדו ביעדים שלהן. כדי לעמוד ביעד הלאומי של מדינת ישראל לחיבור מפעלי תעשייה לגז טבעי, יש לנהל מעקב שוטף ורצוף אחר התקדמות חברות החלוקה בכל מקטע, לסייע בהסרת חסמים בהנחת הצנרת, לבחון דרכים לשיפור האיתנות הפיננסית של חברות החלוקה, ולהאיץ את התחברות התעשייה לגז הטבעי. בעקבות תלונות של צרכנים וצרכנים פוטנציאליים, יש לוודא מתן שירות ראוי לכל צרכן ועמידה בתנאי הרישיון שניתן לחברת החלוקה".

מחירי הדלק יורדים - וגם קרנו של הגז

לפני כ-3.5 שנים, כשחברת תל בר וחברות חלוצות נוספות חתמו על ההסכמים הראשונים עם חברות החלוקה, מחיר הנפט עמד על יותר מ-100 דולר לחבית. המעבר לשימוש בגז הטבעי, שהתחיל לזרום בישראל מאז 2004, נחשב למשתלם ביותר. אולם היום המצב השתנה מהקצה לקצה: הנפט נסחר סביב 50 דולר לחבית, ועסקים רבים שתכננו לעבור לשימוש בגז שואלים את עצמם למה הם צריכים את זה. אמנם השימוש בגז עדיין נחשב לזול יותר בהשוואה למזוט, אך ההשקעה הכספית האדירה בתשתית, ובעיקר הקשיים הבירוקרטיים שהרשויות וחברות החלוקה מערימות על המפעלים שרוצים להתחבר, גורמים להם לרדת מהעניין.

במשרד האנרגיה מבינים את הבעייתיות של המצב הנוכחי, ולפני כמה שבועות פצח המשרד בקמפיין "ישראל מתחברת", שבו הושקעו כ-7 מיליון שקל. מטרת הקמפיין היא לעודד מפעלים חדשים להתחבר לגז הטבעי, אך נכון להיום אין הרבה מתעניינים חדשים ולטענת המפעלים שמחכים לחיבור כבר שנים, מדובר בסוג של לעג. "הקמפיין הזה הוא פתטי, אני רוצה להתחבר, אבל לא יכול", אומר אופיר.

בנוסף, המדינה הכפילה את המענקים למפעלים שמתחברים לגז - למי שמצליח לחתום על ההסכם עד סוף החודש. מדובר במענק של כמה מאות אלפי שקלים, בהשוואה להשקעה של מיליונים שמפעלים רבים אמורים להשקיע בתשתית.

מסופר אנג'י נמסר בתגובה: "בעניין המפעלים שהוזכרו: אוניפארם ותל בר מנצלים לרעה את מדיניות עידוד צריכת הגז של המדינה. שניהם מבקשים להתחבר לרשת הגז על מנת לזכות במענק מהמדינה, אבל לא מוכנים, לא רוצים ולא מתחייבים לצרוך גז. רשות הגז ערה לכשל זה, ועומדת למיטב ידיעתנו להתנות את המענק בהתחייבות לצריכת הגז הטבעי.

"לטענות המועלות אין כל יסוד. סופר אנג'י חיברה ומחברת שורה ארוכה של מפעלים ומוסדות לרשת חלוקת הגז הטבעי, וזאת כנגד תנאי השוק.

"חיבור התעשייה הישראלית לגז טבעי הוא משימה לאומית, אבל במחירי הנפט הנוכחיים, ועומס הרגולציה הכבדה, קיים כשל שוק והשימוש בגז טבעי עבור מפעלי התעשייה אינו כדאי כלכלית. גם מקבלי ההחלטות מבינים היום, כי על מנת להתחיל את השינוי הדרוש לשימוש באנרגיה ירוקה, נחוצה התערבות ממשלתית ויצירת רשת ביטחון למפעלים, כדי לעודד אותם לצרוך את הגז הטבעי, ולא רק להתחבר לרשת".

מרשות הגז נמסר בתגובה: "אנו עוקבים באופן רציף אחר התקדמות פעילות חברות החלוקה, וכל מקרה של עיכוב בלוחות הזמנים נבחן לגופו ומטופל בהתאם. במקרים של חסמים סטטוטוריים ואחרים, בחנה הרשות סיוע בפתרון החסם והעניקה הארכה לחברת החלוקה. הנוסח החדש של הסכם החלוקה שפורסם לפני כחודשיים כולל סנקציות משמעותיות בגין אי עמידה בזמנים - הן מצד חברות החלוקה והן מצד הצרכנים.

"חברות החלוקה מתמודדות עם קשיים בקידום תשתית החלוקה, בין היתר בתיאום עם חברות תשתית, רשויות מקומיות ומוסדות התכנון. כמו כן, הן נתקלו בירידה חדה בביקוש לגז טבעי בעקבות נפילת מחירי הדלקים לצד עלייה חדה בעלות הקמת קווי החלוקה".

 הפער בין המציאות לשטח