לא נושא למיקוח

בכל פעם אני אומר לעצמי, די, מספיק לכתוב על משפחת אזריה, אבל היום (ג') ראיתי דיווחים על גדולי וקטני העם המפצירים, ממש מתחננים, בפני משפחת אזריה לא להגיש ערעור לעליון. והכי גרוע, לטעמי, זה שמציעים להם סוכריות אם ייעתרו להפצרות אלה.

מה החשש מערעור?

מאיפה נובע הרצון הזה למנוע ערעור מצדו של אלאור? ממה חוששים? הרי אם אזריה ייצא זכאי בדין בעליון - משמע שהערעור היה לא רק מוצדק אלא מחויב המציאות. שהרי אף אחד מאיתנו, כלומר רובנו, לא היה רוצה לראות חייל חף מכל פשע ועוון נכנס בשערי הכלא.

האינטרס של אנשים ענייניים, להבדיל מפוליטיקאים ומשפטנים אינטרסנטיים, הוא שדווקא כן יהיה ערעור, שיידון במוסד המשפטי העליון ביותר במדינה. כדי שהצדק לא רק ייעשה אלא ייראה בצורה המשכנעת ביותר.

ערעור נגדי, לא נקמני

מה שכן חשוב הוא שאם אזריה יערער, גם המדינה תעשה זאת. לא כנקמה על הערעור, אלא שוב - כדי להשיג את הצדק הברור ביותר מכל הזוויות. מול הטענות על העוול שנגרם לאזריה יש טענות על כך שהוא קיבל מבתי המשפט הנחות מפליגות ביותר, החל בעובדה שכתב האישום היה על הריגה, כאשר הראיות אפשרו לכאורה גם האשמה ברצח.

למה שאלאור יוותר?

הכי גרוע בעיניי זה שהופכים את זכות הערעור למסחרה. מכל עבר מרעיפים על אזריה הבטחות על הדברים הטובים שייקרו לו אם לא יערער. זה לא רק בלתי תקין אלא גם לא מוסרי.

הזכות לערער היא אחת הבסיסיות במערכת החוק והמשפט. מי שמבקש מאדם לוותר על זכות זו מערער למעשה על זכאותו לה. למה שאזריה יוותר על זכות שמגיעה לו על-פי דין? אם מגיעה לאזריה הקלה בדין - שייתנו לו אותה בלי קשר לכן או לא ערעור. ואם לא מגיעה לו, אז אסור שיקבל אותה, ושוב - בלי קשר לערעור.

היועמ"ש חייב להבהיר

אני חושב כי חשוב שיישמע כאן קולו של היועץ המשפטי לממשלה. עליו להבהיר באופן חד-משמעי כי יצירת קשר בין ערעור לבין תמורה על כך שלא יוגש יכולה להיחשב לעבירה. אפילו של שוחד, אמנם לא כספי, אבל בכל זאת - טובת הנאה תמורת ויתור על זכות קנויה בחוק. חשוב מאוד שמנדלבליט יבהיר נקודה זו בהקדם, שכן כבר עכשיו יש מי שנכשלים בעניין זה.

הבהרה: איזנקוט לא אמר שישקול "בחיוב"

אתמול כתבתי כאן כי הרמטכ"ל גדי איזנקוט אמר כי ישקול בחיוב הקלה בעונש לאזריה. העירו לי שהמילה "בחיוב" לא נאמרה. אני מצטער על הטעות.