המפץ הגדול של שוק הטלוויזיה מאיים על היצירה הישראלית

לוח הזמנים של יוצר טלוויזיה בישראל הפך בשנים האחרונות לצפוף למדי, ולא מהסיבות הנכונות. לצד הזמן שמושקע ביצירה ובהפקה, מה שבעיקר צומח בקצב מטריד הוא היקף המאבקים שממלאים את היומן. מסיימים קרב בחזית אחת, וכבר מגויסים לחזית אחרת, במאבק לשמירה על זכויותיהם של כ-5,500 עובדים בתעשייה, שמאוגדים באיגודים מקצועיים של שחקנים, בימאים, תסריטאים, מפיקים ויוצרים דוקומנטריים.

ב-2012, למשל, רשמו היוצרים הישג במה שמכונה "בג"צ היוצרים", שהוביל להשקעה של מיליוני שקלים בהפקות מקור ברשות השידור ותיקנו עוול היסטורי. לאחרונה, נרשמה הצלחה נוספת במאבק לפתיחתו של תאגיד השידור, שכלל הפגנות, שביתות רעב והצהרות לוחמניות. והנה, הם לא הספיקו להספיג את הזיעה מהמאבק האחרון, וכבר מתרגשת המלחמה הבאה בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית והבג"ץ שבפתח.

אבל תחילה, קצת רקע: הטלוויזיה הישראלית עומדת בפני מה שהעוסקים בתחום נהנים לכנות "המפץ הגדול". תהליך שהחל עם כניסתה של סלקום TV לפני כשלוש שנים והגיע לשיאו הזמני לפני כמה שבועות, עם השקתה של פרטנר TV. שתי חברות תקשורת ותיקות אומנם, אבל שחקניות חדשות בשוק הטלוויזיה, שמציעות צפייה בטכנולוגיית OTT על גבי האינטרנט במחירים זולים ושוברי שוק - חצי מחיר ואף יותר מכך לעומת הוט ו-yes; החל מ-69 שקל לחבילת שידור בסיסית ועד לחבילת טריפל ב-129 שקל בפרטנר. וכל זה עוד לפני שהכנסנו לתמונה את האפשרויות לרכוש מנויים ישירות משירותי תוכן דוגמת נטפליקס ואמזון-פריים, או חבילות ערוצים צרות יותר, כמו של "טריפל סי" ב-50 שקל לחודש.

בחזית אחרת של "המפץ", נערכות זכייניות ערוץ 2, רשת וקשת, לפיצול השידורים בעקבות המעבר לרישיונות. אם הכול ילך כשורה, בנובמבר הקרוב יוכל הצופה לזפזפ בין התחנות 12 (קשת), 13 (רשת) ו-14 (ערוץ 10), כשבינתיים החל בשידוריו, על אף הדחיות והתלאות, גם תאגיד השידור החדש "כאן", שמחויב להשקיע כ-220 מיליון שקל בהפקות מקור.

לכאורה, מצב של ריבוי ערוצים יעשה רק טוב לתעשיית התוכן בטלוויזיה, ואכן, התקופה הנוכחית מלאה בעשייה ובהתחמשות של הגופים בתכנים ובטאלנטים לקראת השינויים הצפויים - אז למה היוצרים כל-כך מודאגים?

"כמו כל אזרח וצרכן במדינת ישראל, גם אנחנו מברכים על תחרות ושמחים על הורדת המחירים, אבל לשחקנים החדשים שנכנסים לשוק, פרטנר וסלקום, אין חובת הפקה על הפקות מקור ועל סוגה עילית", מסביר אורי רשטיק, מנכ"ל איגוד שחקני המסך שח"ם. "רק עכשיו היינו בפגישה עם מנהל התוכן של סלקום שאמר שאולי ב-2018 יהיה תקציב להפקות מקור, וזה אומר שרק ב-2020 יראו דרמה ראשונה שאולי סלקום תפיק. אנחנו בחרדה מהעניין, ולכן כל איגודי היוצרים נערכים להגשת בג"ץ, שיחייב את המדינה לקבוע רגולציה של הפקות מקור גם על המשדרים החדשים, סלקום ופרטנר, כי צריך לשמור על הפרנסה של העובדים וצריך לשמור על התרבות הישראלית".

יריב הורוביץ, יו"ר איגוד הבימאים, מתפנה לשוחח בין צילומי סצנות ומספר על הלך הרוח על הסט בנוגע לשינויים הצפויים. "היצירה הישראלית בשיא שלה בעולם ובארץ, אבל מבחינה כלכלית אנחנו בשפל נוראי", הוא מלין. "התנאים קשים מאוד לעבודה ויש הרבה עובדים בשכר לא מתגמל. מסתובבת מישהי פה על הסט שמחלקת מים ב-250 שקל ביום. השכר של אנשי הצוות הוא מחפיר ותקציב ההפקה הולך ויורד. אני כבר שומע שאנשים אומרים שלא שווה לעבוד, ולוחצים אותנו עד למטה".

- אתם מרגישים את האפקט של השינויים בשוק?

"כן, השוק משתנה מהר וכל הפלטפורמות הישנות קורסות. ברור לכולם שהפלטפורמות של האינטרנט ילכו ויתחזקו והטכנולוגיות הישנות כמו הכבלים והלוויין ילכו ויחלשו. הבעיה היא שפרטנר וסלקום ינגסו מהחברות הוותיקות מנויים. החברות הוותיקות, תחת החוק של הכבלים והלוויין, מחויבות להשקיע בהפקות מקור בעברית לפי אחוזי ההכנסה שלהן, אבל כשהאחוז הזה מתכווץ, כל השוק מתכווץ".

"בג"ץ הוא תמיד אופציה"

האחוז שאליו מתייחס הורוביץ הוא 8%, השיעור מהכנסותיהן שאותו, על-פי כללי מועצת הכבלים והלוויין, על הוט ויס להשקיע מהכנסותיהן בהפקות מקור, שזה פחות או יותר מה שמחזיק את תעשיית הטלוויזיה הישראלית בחיים. והיה ושתי אלה תיכנסנה כעת למלחמת מחירים עם חברות הסלולר הוותיקות, שבעצמן היו בצד השני של המתרס ברפורמת הסלולר רק בתחילת העשור, המחיר לצרכן ירד אומנם, אבל כך גם הכנסות החברות ותקציב הפקות המקור הנגזר מהן.

היוצרים חרדים ממצב שבו מצד אחד, גם הוט וגם יס ישקיעו פחות, ומצד שני, סלקום ופרטנר שאמורות לכאורה להיכנס לוואקום, לא ישקיעו מאומה; "ואנחנו כבר יודעים שאם הרגולטור לא מקפיד על חובת הפקות מקור, אז הם פשוט לא עושים את זה", אומר רשטיק. "ראינו את זה בימי ההקמה של ערוץ 2 והכבלים, כשלא חייבו אותם להפקות מקור; והדוגמה המובהקת כיום היא כאמור סלקום TV, חברה שיש לה כבר עשרות אלפי לקוחות, ולא עושה לא דרמה או הפקת מקור אחת. לא נשקוט עד שלא תהיה חובת הפקות מקור גם עליה".

עמית ליאור, יו"ר איגוד התסריטאים, ששבת רעב במאבק לפתיחת התאגיד לאחר שעמד בסכנת ביטול, עומד גם הוא מאחורי ההצהרות. "מבג"ץ בעיניי הוא תמיד אופציה, אבל לא האופציה היחידה", הוא אומר. "השינויים בשוק מבוססים על דוח ועדת פילבר, שעד עכשיו ראינו רק את מסקנות הביניים שלה, שלפיהן השוק יעמוד כל הזמן על 400 מיליון שקלים שיוקצו להפקות מקור. זה יהיה רף מינימום ההשקעה בסוגה עילית, ולפי הוועדה, בכל מקום שתרד בו ההשקעה בגלל מעבר לרישיונות, למשל, אז המדינה אמורה להשלים את החסר.

"אבל מכיוון שדוח פילבר לא יצא לפועל, ופילבר עצמו נמצא בחקירות ובכלל לא בטוח שהמסקנות של הוועדה יתקבלו, אנחנו צועדים לקראת שוק לא מוסדר ופרוע שבו כל ממזר מלך. לכן, אנחנו הארגונים נצא למאבק כדי לדאוג שהפרנסה של האנשים לא תיפגע, והממשלה לא תיתן הקלות על חשבוננו".

ההקלות שאליהן מתייחס ליאור מכונות "הגנות ינוקא" וניתנות לגופים חדשים שחודרים לשוק, על מנת לאפשר להם להתבסס ולייצר תחרות של ממש בגופים הוותיקים. בחדירתן של סלקום ופרטנר לשוק היה, למשל, דיון על מתן הגנות ינוקא שיפטרו אותן מחובות רגולטורים, כמו השקעה בהפקות מקור לפרק זמן מוגבל או עד שיחלשו על נתח שוק מוגדר. אבל הנושא טרם הוסדר - או כמו שקורה בארץ לעיתים קרובות מדי, שמחליטים שלא להחליט - ונכון להיום לא סלקום ולא פרטנר מחויבות לשום סוג של השקעה בהפקות מקור.

"אנחנו מתנגדים נחרצות להגנות ינוקא ולא מבינים למה המדינה מציעה הגנת ינוקא שבאה על חשבון יצירת המקור", אומר ליאור. "ומי כאן הינוקא בדיוק? פרטנר וסלקום הן ינוקא? אלה חברות ענק שמשויכות לגופי ענק" (סלקום תחת אי.די.בי, ופרטנר שבבעלות המיליארדר חיים סבן).

ממשרד התקשורת נמסר בתגובה, כי "סלקום ופרטנר אכן חברות ותיקות בישראל, אך בתחום הטלקום ולא בתחום השידורים הרב-ערוציים". עוד נמסר כי "אנו מברכים את כניסתם של שחקנים חדשים לשוק, מה שמעודד תחרות ומוריד מחירים דה-פקטו. תכליתה של הוועדה (פילבר) הוא אכן ליצור אי-הפליה רגולטורית לשחקני OTT חדשים מחד גיסא, ומאידך לאפשר להם להתבסס כשחקנים לגיטימיים בשוק השידורים. ולכן, עצם העובדה שהם לא חייבים בהפקות מקור בשלב זה היא בבחינת הגנת ינוקא".

עד מתי תהיה תקפה ההגנה? בתשובה לכך נמסר כי "צוות הוועדה שבחן וחקר את הנושא לעומק הגיע למסקנה שהפקטור הנכון להגבלת הגנות הינוקא הוא לא הזמן אלא הגעה לנתח שוק. ועדת פילבר המליצה לשמור על היקף השקעה של כ-400 מיליון שקל בשנה (בהפקות מקור), כאשר רק בהתאם לגידול בהשקעה שייווצר בעקבות כניסת תאגיד השידור הציבורי ניתן יהיה להפחית ממחויבויות התוכן של שאר השחקניות בשוק השידורים".

"נראה דרמות בשקל וחצי"

קצת פרופורציה בנוגע למה שעומד על הפרק: כ-1.5 מיליארד שקל - זה הסכום שאותו, כך מעריכים בתעשייה, השקיעה הוט (שיחד עם יס מחזיקות ב-92% מהשוק, כ-1.4 מיליון מנויי כבלים ולוויין) בהפקות מקור בעשור האחרון. האם הייתה עושה זאת לולא הייתה הרגולציה? אפשר רק לנחש. את פצצות ה-VOD "מחוברים" ו"גולסטאר", למשל, סביר להניח שהיו מפיקים בהוט בכל מקרה, אבל מה לגבי סדרות דרמה איכותיות בסיכון גבוה דוגמת "זגורי אימפריה", "מטומטמת" ו"בתולות", סרטים וסדרות דוקו, או התכנים המושקעים בערוצי הילדים? לא מופרך להניח שאלה יהיו הראשונים להיחתך אם וכאשר הכנסות הוט ייפגעו.

"אנחנו כל הזמן פועלים מול מחוקק קפריזי ומול רגולטור חלש", אומר ליאור, "ואנחנו נמשיך להיאבק כדי שכל המהפכה הזאת (של הטלוויזיה הרב-ערוצית) תקרה בצורה מסודרת, שתשכלל את כולם ואז יהיה בסדר. אם לא, נחזור למלחמות, אנחנו לא מפחדים מזה".

- ואולי בעידן האינטרנט והשידורים בסטרימינג, שבו הכול פתוח וחסר גבולות - פיזיים ובכלל - הצפי לרגולציה אפקטיבית הפך ללא ריאלי?

"התשובה לשאלה הזאת", אומר רשטיק, "היא שמדינת ישראל צריכה להחליט האם התרבות העברית והשפה העברית חשובות לה. לשפה העברית יש קהל של תשעה מיליון צופים בעולם, ואם המדינה רואה ערך בשימור השפה והתרבות העברית, היא צריכה לדאוג שהן יתקיימו בצורה כזאת או אחרת, וזה לא קשור בשום צורה לכן אינטרנט או לא אינטרנט".

הורוביץ: "העוול הכי גדול הוא הפיראטיות, שגם אותו צריך להסדיר. אנשים שאין להם לא יס ולא הוט ורואים מה שרוצים בצורה פיראטית באינטרנט ולא משלמים שקל. לנו אין כסף לייצר תוכן אם זה חינם, ואין מודל של פרסומות או דמי מינוי. לכן אני חושב שספקיות האינטרנט צריכות להשקיע גם כן בהפקות מקור. הן מרוויחות 7 מיליארד שקל בשנה מהאינטרנט, זה הון ועל חשבון התכנים שאנחנו יוצרים".

מה לגבי הפיצול הצפוי של הערוצים המסחריים? עוגת הפרסום המצומקת גם כך, תתחלק בין שלושה ערוצים ולא שניים. גם זה מדאיג אתכם?

רשטיק: "מקשת ומרשת אנחנו פחות מודאגים, כי וידאנו שבעל רישיון לערוץ יצטרך להשקיע בהפקות של סוגה עילית לפחות 60 מיליון שקלים בשנה (61 מיליון שנה לפי תנאי הרישיונות, לצד 67 מיליון בשנה לחדשות ו-4.3 מיליון בשנה להשקעה בקולנוע). זו הליבה של הדרמה והדוקומנטרי, ולא הריאליטי והשעשועונים ותוכניות הבידור. זה הישג לא מבוטל וזה תלוי בסוף כמה בעלי רישיון יהיו וכמה ערוצים מסחריים. כרגע, אגב, אנחנו לא בטוחים שיהיו שלושה ערוצים, ויכול להיות שיהיה איחוד ויהיו רק שניים".

הורוביץ: "ערוץ 2 וערוץ 10 הם יצירה ישראלית במאה אחוז, מבוקר עד ערב, אז עצוב לי שהפיצול הקרוב יכניס אותם לבעיות כלכליות ויוריד את רמת ההפקה. הם מצדם, בטח לא ירצו להתפשר וירצו בכל זאת יצירות איכותיות, אז מי שכנראה ייפגע מזה יהיו שוב אנחנו, היוצרים".

- אם המצב יישאר על כנו, והמהפכה הרב-ערוצית תצא לדרך במצב הרגולטורי הנוכחי, איזה תוכן יעלה על המסך שלנו בשנים הקרובות?

רשטיק: "אנחנו נישאר עם צינורות שקונים תוכן מארצות-הברית, או שקונים תוכן ישראלי ישן שאין בו עניין, כי אף אחד לא מתפרנס ממנו".

"אנחנו נראה ירידה משמעותית בסוגה עילית ונראה דרמות בשקל וחצי או דרמות של קוליסות בתוך אולפנים, וכל מיני סוגים של ריאליטי", ליאור נחרץ אף יותר. "אבל שוב, אני מאמין בכוח שלנו כאיגודי היוצרים ובכל המאבקים שיצאנו אליהם, הוכחנו שאנחנו יודעים להביא תוצאות טובות לנו ולציבור בישראל".

- בוא נדבר קונקרטית. מה נאמר לך בפגישות עם סלקום ופרטנר?

ליאור: "אנחנו (איגוד התסריטאים) היינו בפגישה אחת עם פרטנר, ובפגישה הזאת השמיעו לנו קולות מאוד חיוביים, ולמרות שהם לא מחויבים עם הכניסה לשוק להשקעה בסוגה עילית, הם טוענים שהם כן ישקיעו. מסלקום שמענו אהדה גדולה, אבל בסופו של דבר לא ראינו מספרים או תוכניות להשקיע בזמן הקרוב".

"אנחנו לחלוטין מבינים אותם"

בסלקום לא ניאותו לשתף פעולה עם כתבה זו, והסתפקו במסירת תגובה לקונית ולפיה: "החברה רואה חשיבות גדולה ביצירה ישראלית, וכמו שחוללנו מהפכה בעולם הטלוויזיה, כך נביא בשורה בעולם הפקות המקור".

בפרטנר, לעומת זאת, לא הסתפקו רק בהפרחת סיסמאות לאוויר. "אנחנו לחלוטין מבינים אותם", מסרו ל-G גורמים בכירים בחברה. "החשש של היוצרים מוצדק, אלה אנשים שחרדים לפרנסה שלהם. הם חוששים שמי שהיה מחויב להשקיע בהם סכומים מסוימים כבר לא יהיה מחויב, ואנחנו מתחברים לחשש הזה, אבל אנחנו מרגישים בנוח, כי אנחנו מאמינים ביצירה מקומית".

- עם אמונה לא קונים במכולת.

"אנחנו חברה ישראלית שמשרתת לקוחות ישראלים ורואים בזה ערך, והראיה היא שעוד לפני שהתחלנו שיח עם היוצרים, אנחנו כבר משקיעים מיליונים בהפקות מקור, וזאת בנקודת זמן שבה לפרטנר אין אפילו לקוח משלם אחד. אנחנו רק מתחילים בהתקנות בימים אלה".

ההשקעות שאליהן מתייחסים הבכירים בפרטנר הן עסקה עם טדי הפקות להקמת ערוץ בידור שיפעל 24/7 ויכלול הופעות של סטנד-אפ ועוד, והסכם נוסף עם ערוץ הילדים להפקות מקור לילדים.

בין הארגונים שלוקחים חלק במאבק היוצרים, משתתף גם פורום היוצרים הדוקומנטריים, שמייצג 350 חברים שעוסקים בשמורת הטבע של הסוגה העילית. "אנשים תמיד מתפלאים לשמוע שהעבודה על סרט דוקומנטרי היא בין שנתיים לארבע שנים, מהרגע שכותבים את הרעיון ועד שהוא מוכן", אומרת יו"ר הפורום אסנת טרבלסי. "במאי שעובד על סרט כזה מקבל 10% מהתקציב מתחת לקו. זאת אומרת, שאם גויסו לסרט 400 אלף שקלים, הוא יקבל 35 אלף שקלים על ארבע שנים של עבודה. אם תקציבי ההפקה של יס והוט ייפגעו בגלל הכניסה של סלקום ופרטנר, אנחנו נהיה הראשונים להיפגע".

- תאגיד השידור החדש לא אמור למלא את הוואקום הזה, עם השקעה של 220 מיליון שקל בשנה בהפקות מקור ובסוגה עילית?

"התאגיד לא ממלא ואקום, הוא בסך הכול עושה את מה שנדרש ממנו, ובנקודת הזמן הנוכחית יש באמת הרבה עשייה. גם בגלל שהתאגיד נכנס לעבודה וגם כי הוט ויס עדיין מפיקים ולא מרגישים את ההשפעה של השינויים, אבל בשנה הבאה נרגיש את השינוי, ולכן צריך להתכונן. יש פה עיקרון - לא יכול להיות שהוט ויס יחויבו וסלקום ופרטנר לא יחויבו. אין בעיה לתת הגנות ינוקא שיהיו מוגבלות לשלוש שנים למשל, אבל לא יכול להיות שלא תהיה שום הגבלה".

"תאגיד השידור התחיל לעבוד וראוי לציון ולשבח שמתוך 220 מיליון שקלים להפקות מקור, 90 מיליון יושקעו בסוגה עילית", אומר רשטיק. "אבל מבחינתנו אין בשורה, זה תיקון של עוול ישן. רק שעכשיו ייצרו עוול חדש בתשתיות פס רחב. הפקות מקור צריכות להיות גם בתאגיד, גם בערוצים מסחריים וגם בתשתיות פס רחב".

"זה קצת כמו בהיי-טק"

נטפליקס, אמזון ובקרוב גם פייסבוק ואפל. הקלפים נטרפים בשוק הטלוויזיה העולמי, ויש גם הזדמנויות

אי-אפשר לנתק את השינויים המתרחשים בשוק הישראלי מאלה שמארגנים מחדש את הקלפים על מפת התקשורת העולמית, ולא רק מן הפן הטכנולוגי. מילת הקסם של השנים האחרונות היא תוכן, וחברות הענק האמריקאיות משקיעות בו במיליארדים. 2018, למשל, צפויה להיות שנת שיא בהשקעות התוכן של נטפליקס ("בית הקלפים", "כתום זה השחור החדש", "נרקוס"), עם סכום שנע סביב ה-6 מיליארד דולר (נטפליקס נסחרת לפי שווי של 81 מיליארד דולר). ענקית הקמעונות אמזון (שנסחרת לפי שווי של 487 מיליארד דולר), שכבר עומדת מאחורי הפקה של סרטים דוגמת זוכה האוסקר "מנצ'סטר ליד הים" ושל סדרות כמו זוכת "גלובוס הזהב" "טרנספרנט", צפויה להשקיע סכום דומה. HBO, שעומדת מאחורי "משחקי הכס", "ווסטוורלד" ועוד שלל סדרות פופולריות (לצד נפילות קולוסאליות דוגמת "ויניל"), תמשיך להשקיע בכל הכוח, ולצדן גם תאגידי הענק של עמק הסיליקון, פייסבוק ואפל, הצהירו על הכוונות שלהם להשקיע בהפקות מקור.

לצד התחרות על לב הצופה, שהופכת קשה עם הסטנדרטים שרק עולים והולכים, בצד ההזדמנויות ליצרני התוכן המקומיים, הצוהר לחו"ל מתרחב. הדוגמות של "חטופים" ושל "בטיפול", שעליהן התבססו המקבילות האמריקאיות המצליחות שלהן, הן כמובן גולת הכותרת, אבל לא רק הן. "פאודה" והסדרה הדוקומנטרית "צל של אמת" נמכרו לנטפליקס, שאף השיקה בימים אלה ממשק חדש בעברית; וממש לאחרונה "להיות איתה" של קשת נמכרה לאמזון לשידור בכ-200 מדינות.

האם מודל ההפצה הבינלאומי יתפוס את מקומה של הרגולציה ויהיה הזרז להזרמת כספים לטובת השקעה בהפקות מקור? "כמי ששייכת לחברה בינלאומית שחולשת על 180 טריטוריות, אני רואה שישראל מאוד ייחודית בתחום התוכן", אומרת אורלי אטלס כץ, מנכ"לית-משותפת בענני תקשורת. "זה קצת כמו בהיי-טק, צומח פה ענף יצוא חדש והוא ענף התוכן, וזה ייתן זריקה לשוק. אנחנו, בענני תקשורת, פועלים בכיוון הזה וכל החברות רואות את הפוטנציאל, לכן אני מקווה שההשקעה בהפקות מקור דווקא תגדל".

- מנכ"ל מחויב קודם כול לשורת הרווח, ולייצר תוכן זה סיפור יקר פי כמה מאשר לייבא אותו. אין חשש שהשיקול הזה הוא שיכריע?

"לא בטוח, וזה מכיוון שהתנהגות הצרכנית בישראל היא שהישראלים אוהבים תוכן מקורי, ובשפה שלהם, שמשקף את התרבות שלהם. רואים את זה כמעט בכל מחקר וניתוח שעושות הוט ויס. כל גוף שיבדוק את זה יראה שהישראלים רוצים את הקומדיות והדרמות 'שלהם'. הישראלים מעדיפים את זגורי על פני כל תוכנית רכש אחרת. לכן, יש לי נטייה להאמין שגם סלקום וגם פרטנר יכנסו לתחום של הפקות מקור".

מה שהזכייניות "לא ידעו להפנים"

ד"ר עדי אייל, שעמד בראש ועדת אייל, מסביר למה אין תחליף לרגולציה

את השינויים המבניים בשוק הטלוויזיה ליוו לאורך השנים ועדות שונות ומגוונות. אחת מהן היא ועדת אייל שבראשה עמד ד"ר עדי אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, שהגיש את המלצות הוועדה לראש הממשלה בינואר 2015. היא הוקמה על-ידי שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן, במטרה לבחון את כשלי השוק בתחום הפקות המקור בישראל, והתייחסה בעיקר למעבר לשיטת הרישיונות, שאפשר לנחש שתהיה מוקד המאבק הבא של היוצרים, אחרי שיסיימו עם סלקום ופרטנר.

"צריך להבין את התמריצים של מקבלי ההחלטות בגופי השידור", אומר ד"ר אייל. "אם אני עכשיו מנכ"ל קשת, מה האינטרס שלי כמשדר? להשקיע מעט כסף בתוכניות שיזכו לרייטינג גבוה, שאפשר למכור בהן הרבה פרסומות. לכן מאסטר שף, למשל, זאת דוגמה לתוכן שלא עולה המון כסף להפיק, ולא רק שהרייטינג גבוה, כל יצרני התנורים והסכינים, שקשורים לתוכן של השעשועון, רוצים גם לפרסם בו. לכן, אם המטרה הייתה רק רייטינג, צריך לשאול האם הטלוויזיה צריכה לתת לציבור יותר ממה שהוא רוצה לצרוך".

- ב"יותר", הכוונה היא לערכים?

"טלוויזיה היא גם משאב ציבורי בשוק מאוד ריכוזי ולמחוקק יש משהו להגיד על המשאב של התוכן הזה. הרעיון הבסיסי של פיקוח על הפקות מקור חיצוניות אמור לשמור על הפלורליזם והמגוון".

- המנכ"לים של הזכייניות הופיעו בפני הוועדה בראשותך. מה הם אמרו?

"הם אמרו לנו ש'מה זאת אומרת, אני שם את הכסף ואני רוצה לשלוט על התוכנית'. אמרתי להם, אתם צודקים חוץ מהעובדה שהמחוקק קבע שב-65% מתוך 40% מהתוכן שאתם מחויבים בו להפקות המקור, המחוקק רוצה משהו אחר, ולא רק את האינטרס המסחרי שלך. את זה הזכייניות לא ידעו להפנים. הן ראו את החוק ואת הוועדה כמי שמפריעים להם לנהל את הטלוויזיה שלהם. אם אני כמחוקק רוצה שהטלוויזיה תיתן ביטוי תרבותי, אני לא יכול לתת למשדר לעשות רק מה שטוב לו".

- איך אתה רואה את המסך שלנו בשנים הקרובות?

"אני מעריך שנצפה בפחות הפקות מקור איכותיות, וגם יהיו הרבה פחות הפקות מקור עצמאיות, כי לחץ כספי עושה עבודה, ולחץ על הרגולטורים עושה עבודה - והם לחוצים. עם זאת, המצב הוא לא לגמרי רע, מכיוון שגילו שהפקות מקור טובות הן כלי מכירה טוב לשווקים בינלאומיים, ולכן אני לא רואה ירידה לאבדון".

"בואו נשאיר את האינטרנט מקום חופשי"

ד"ר עמית דינור מהבינתחומי קוראת להפחתה של הרגולוציה

"ריבוי הערוצים מחייב הורדה של רגולציה", סבורה ד"ר עמית דינור, סגנית דיקאן בבית ספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, ולשעבר חברת מועצת הרשות השנייה. "המודל שעליו נבנתה הרגולציה בישראל לפני 20 שנה לא יכול להתקיים במציאות המשתנה. כשיהיו עוד ערוצים מסחריים בשוק פרסום כל-כך קטן, הם בקושי יצליחו להתפרנס. אם הרגולציה לא תוריד את ההגבלות החמורות שלה, יהיה קשה לייצר דרמות איכותיות".

- אז מה יהיה על הדרמה המקורית?

"העתיד הוא במודל ההפצה והמכירה של פורמטים לשוק הבינלאומי. בישראל לא יכולים להתחרות ב'משחקי הכס', אבל היום כל תוכן שמפותח מיועד לשוק העולמי. הוט ויס כבר לא יהיו מונופול, ולא יהיו להם התקציבים להפיק דרמות יקרות - זה הולך להשתנות".

- נו, וזה לא מטריד? מה יהיה על הסוגה העילית בשפה העברית?

"ברור שאני מוטרדת, אבל כשמסתכלים באופן מפוכח על התחרות הקשה שנמצאת בפתחנו, מבינים שיהיה קשה לגופים האלו להשקיע בז'אנר הזה. לכן, התאגיד החדש הוא שצריך להפיק את הסוגה העילית ולהשקיע בדרמות טובות ובסרטי תעודה ולרדת מהשעשועונים".

- ארגוני היוצרים רוצים להשית רגולציה גם על השחקנים החדשים שמשדרים דרך האינטרנט.

"אני חושבת שצריך להפחית את הרגולציה. בואו נשאיר את האינטרנט מקום חופשי. כשיש רגולציה נכנסים גם מניעים פוליטיים".

- אז מה המודל האידיאלי?

"לאחד את הכבלים והלוויין ואת הרשות השנייה לגוף עצמאי אחד שעוסק בתקשורת הישראלית החופשית. גוף פחות רגולטורי וכמה שיותר מנותק מפוליטיקה, כלומר לא להקים גוף נוסף תחת משרד התקשורת וראש הממשלה. אם יתקיים מצב כזה, זאת באמת תהיה מלחמה ותחרות אמיתית בשוק. לצרכנים תהיה הוזלת מחירים משמעותית, כמו שהיה לנו בסלולר, ואז הטוב ביותר ינצח. אחרי שזה יקרה, אנחנו נשאל את עצמנו למה בכלל שילמנו מחירים כל-כך מופקעים עבור טלוויזיה רב-ערוצית".