"משחקי הכס" נגד צבא המתים של עסקי הטלוויזיה

בווסטרוס אתה חייב להיות אכזרי, ערמומי או קשוח כדי לכבוש את כס הברזל. ובאופן אידיאלי צריך את כל שלוש התכונות האלה כדי לשמור עליו. בניגוד למלכים בשר ודם, השלמה כנועה עם הגורל לא ממש עובדת.

אך השלמה מושכלת עם הגורל היא התגובה המומלצת ביותר כעת לחברות שמתמודדות עם ההורדות ואתרי הסטרימינג הפיראטיים של סדרות הטלוויזיה שלהן. ממש כפי שהקמעונאיות למדו לחיות עם מידה מסוימת של גניבות, ייתכן שיוצרי סדרות הטלוויזיה הלוהטות ורוכשי זכויות השידור שלהן ייאלצו להחשיב את הפיראטיות כאחת העלויות של ניהול עסקים בעידן האינטרנט.

קחו למשל את "משחקי הכס", שלאחרונה זכתה לתואר הסדרה בעלת שיא הצפיות הפיראטיות. העונה השביעית, שנפתחה בשבוע שעבר, כבר הורדה או נצפתה באופן לא חוקי 15 מיליון פעמים בארה"ב ו-6.3 מיליון פעם בבריטניה, לדברי MUSO, חברה שפועלת בתחום המאבק בפיראטיות. MUSO אומרת כי הגיעה לנתונים אלה על בסיס נתוני תעבורה מ-200 מיליון מכשירים ב-200 מדינות, ובאמצעות ביקורים ב-23 אלף האתרים הפיראטיים הפופולריים ביותר. עם זאת, קשה לאמוד את מידת הדיוק של המודל של MUSO. ואולם, אם נתונים אלה נכונים, הרי שקהל "משחקי הכס" בארה"ב הוא כמעט כפול מ-16.1 המיליון שעליהם דיווחה HBO.

ברור שזה רע ל-HBO, שמוציאה 6 מיליון דולר על כל פרק. כל דמויות המהלכים הלבנים הממוחשבים האלה עולות כסף, ולחברה מגיעה תשואה סולידית מהשקעתה. זה גם רע למפיצות כמו סקאי בבריטניה ואורנג' בצרפת, המשלמות עשרות מיליונים בשנה עבור זכויות HBO.

סקאי דיווחה כי מספר הצופים בפרק הראשון היה 2.8 מיליון, וכי הוא עשוי לעלות ל-4 מיליון בתוספת נתוני הצפייה עד סוף השבוע. MUSO מעריכה כי 6.25 מיליון בריטים צפו בפרק בדרך לא חוקית. לכל מי שמוריד או מזרים פרקים מ"משחקי הכס" יש סיבה אחת פחות לרכוש מינוי חודשי מהחברה שבה מושקע רופרט מרדוק.

אז כן, הפיראטיות פוגעת בעסקי הטלוויזיה, אבל גם תעשיות אחרות מתמודדות עם גניבות וזיופים. החנויות בארה"ב הפסידו אשתקד הכנסות בשווי של 48.9 מיליארד דולר - 1.4% מכלל ההכנסות - כתוצאה מ"התכווצות קמעונית", לדברי איגוד הקמעונות הארצי. באירופה מפסידות יצרניות מוצרי קוסמטיקה וטיפוח אישי סכום שמתקרב ל-8% מסך הכנסות המכירה בגלל מוצרים מזויפים, לדברי לשכת הקניין הרוחני של האיחוד האירופי.

קרוב לוודאי שהדבר הטוב ביותר שיכולה תעשיית הטלוויזיה לעשות הוא להתמודד עם התופעה ברמה הרחבה יותר, כגון ספקיות שירותי סטרימינג. התמודדות עם יחידים באינטרנט היא בזבוז זמן. כפי שעשוי היה לומר האסטרטג הממולח טיווין לניסטר, זה לא חכם מצדם של מנהלי חברות טלוויזיה לצאת למלחמה נגד אויב בלתי נראה שאת גודלו אין ביכולתם לאמוד.

תעשיית המוזיקה עשתה את השגיאה הזאת בשנות התשעים, כשהגישה תביעות נגד יחידים בגין גניבת מוזיקה, וניהלה קרב שהתגלה בסופו של דבר כחסר תוחלת נגד אתרי שיתוף כמו נפסטר. אף אחד ממהלכים אלה לא החיה את מכירות המוזיקה. רק הגעתם של ספוטיפיי, אפל מיוזיק וספקיות סטרימינג אחרות חידש את הצמיחה.

צעדים נגד בעלי פאבים

אז הלקח שניתן ללמוד מתעשיית המוזיקה הוא שמוטב לדאוג לאנשים שכן מוכנים לשלם כסף, וליצור מוצרים מעולים עבורם. פירושו של דבר הוא מוצרים זולים יותר עם מחירים גמישים יותר שימשכו אנשים צעירים יותר. קחו למשל את HBO Now, שירות אינטרנטי שמאפשר לצרכנים בארה"ב להימנע מרכישת חבילות כבלים יקרות. צמיחתו של שירות זה קיזז את ההפסדים שנגרמו מאובדן המנויים המסורתיים, ואפשר להכנסותיה של HBO לצמוח ב-4.9% ל-5.9 מיליארד דולר אשתקד.

כמובן, פגיעת הפיראטיות עלולה להיות מחרידה. סקאי הוציאה מיליארדים על זכויות השידור של ליגת הכדורגל הלאומית הבריטית, אך נתוני הצפייה נמצאים במגמת ירידה. ייתכן שאחת הסיבות לכך היא הסטרימינג הלא חוקי, אף שקשה לכמת את התופעה. ננקטו צעדים נגד בעלי פאבים בגין הצגת שידורים לא חוקיים.

מה שמעניין יותר הוא ניסיונותיה הזריזים של סקאי להפוך את המוצר שלה למושך (וזול) יותר עבור מי שעלול להתפתות לצפייה לא חוקית. סקאי מוכרת מינויים יומיים, שבועיים וחודשיים לצפייה בשידורי ספורט בשירות האינטרנטי שלה, Now TV. אנשים שאוהבים ענף ספורט אחד בלבד יכולים כעת לרכוש מינוי לערוץ שמציג רק אותו. חובבי הרכב יכולים לשלם 18 ליש"ט בחודש עבור מינוי לערוץ פורמולה 1 של סקאי.

ב"משחקי הכס" יש דיון נמשך בסוגיה אם טוב יותר לשלוט באמצעות הטלת פחד או באמצעות כיבוש לבותיהם של הנתינים. השקפת עולמה של סרסיי לניסטר לעומת השקפתו של ג'ון סנואו. אם מפיקי ומפיצי הטלוויזיה רוצים להצליח בעסקים גם בתקופה שבה הטכנולוגיה משבשת את התעשייה שלהם, הגישה של סנואו נראית חכמה יותר.

 פיראטי הכס