האיטלקים הם מומחים בהפקת הנאות גדולות מדברים קטנים. כמה טיפות של חומץ בלסמי בן 15 שנים על סלט עלים. גילופי פטריית טרטופו לבנה מאלבה על פסטה טרייה. גבינת פרמזן שיושנה 36 חודשים. אנחנו גם לא נשכח את האספרסו ששתינו פעם בפרברי מילאנו. ספלון זעיר של זפת נוזלית שהותיר אותנו דרוכים וערניים במשך שעות.
זה בדיוק מה שהרגשנו אחרי נסיעת המבחן באבארט 595 "קומפיטוציונה", בת הדודה המשוגעת של פיאט 500. אורכה 3.66 מ' בלבד, אבל היא תוקפת את כל החושים ואת מערכת העצבים כמו קפסולה מרוכזת של קפאין. זה מתחיל בעיצוב החיצוני. מתחת למדבקות הצעקניות ולצהוב זרחני מסתתר גוף שנראה כמו פיאט 500 על סטרואידים. יש לה כנפיים שריריות ומורחבות, שעוטפות חישוקי 17 אינץ' קרביים עם גומי בפרופיל קיצוני, מפשק גלגלים מורחב, פגושים שחורים מלפנים, כונסי אוויר, ולא פחות מארבעה מפלטים שמנמנים. התוצאה היא מכונית שנראית כמו צרעה אפריקנית דרוכה וכועסת אפילו בחנייה, וממגנטת את כל המבטים ברחוב למרות קוטנה.
עיצוב תא הנוסעים נשלט על ידי צמד מושבי מירוץ קדמיים מחומרים מרוכבים, שעוטפים את הגוף כמו שכפ"ץ. הם כופים תנוחת ישיבה גבוהה ואינם סלחניים לבעלי מידות גדולות, אבל הם מכניסים את הנהג מיידית לאווירה של נהיגה במכונית מסלול. יש גם לוח מחוונים דיגיטלי שמשנה את צבעו לאדום-קרבי במצב "ספורט", דוושות ספורט וידית הילוכים שבראשה כדור מתכת שנוטה להתלהט. יש אפילו מסך מולטימדיה מקורי עם תאימות לסמארטפונים. אבל פרט לזה, זהו התא המוכר והשימושי של הפיאט 500, שמציע מרחב פנימי מפתיע יחסית לגודל החיצוני, תא מטען יעיל והרבה פלסטיק נוקשה זול למגע.
הדמיון למקור נעלם מיד עם ההתנעה. את האבארט הקטנה אפשר להזמין בכמה גרסאות הספק, אבל דגם ה"קומפיטוציונה" הבכיר מצויד בגרסה הקרבית ביותר של מנוע ה-1.4 ליטר טורבו האיטלקי. זה אומר 180 כ"ס ו-25 קג"מ על מכונית ששוקלת מעט יותר מ-1 טון ומערכת פליטה משוחררת, שרועמת אפילו בסיבובי סרק וגרמה לוועד הבית להשאיר לנו פתק זועם על הדלת.
הנתונים הרשמיים מדברים על תאוצה מאפס ל-100 ב-6.7 שניות ומהירות מרבית של 225 קמ"ש, אבל הם לא מתארים את הדחף הסנסציוני, נוסח פתיחת מבערים אחוריים, שמייצרת יחידת ההנעה הזו במצב הספורטיבי שלה. תיבת ההילוכים חדה ומדויקת, הדוושות קצרות ונוקשות והתחושה הכוללת היא "החיים קצרים, סע". למרבה המזל המצב ה"רגיל" של מחשב המנוע מתון ורגוע מספיק לצורך נסיעה מנהלתית בעיר ובפקקים.
התנהגות הכביש אופיינית יותר למכונית מסלול מאשר למכונית סופר מיני. ההגה כבד, מהיר וחד ברמה שלא פגשנו במכונית סדרתית, הבולמים הקשיחים והגומי הרחב מצמידים את המכונית לכביש. יש גם כפתור קטן ששולט על דיפרנציאל מוגבל-החלקה ומשדרג את העברת המומנט לגלגלים בפניות איטיות. התחושה היא של נסיעה במכונית קרטינג - לא הצעצועים לילדים אלא מכוניות הקרטינג המקצועיות מאליפות העולם. בקיצור, עונג גדול.
בישראל המחיר הוא מתלים קשוחים, שחובטים בתא הנוסעים ללא רחמים בכל מפגש עם בורות עירוניים או אפילו עם פסי הרעדה של גשר. זה לא נורא אם אתם לבושים בסרבל מירוצים ונמצאים במצב רוח קרבי. פחות נחמד אם אתם לוקחים את המשפחה לסיבוב.
וישנו כמובן המחיר. 238 אלף שקל מציבים את ה-595 בתחרות קשה מול דגמי ספורט גדולים וחזקים משמעותית ומגבילים אותה למביני עניין אניני טעם, שרוכשים אותה כמכונית שנייה או שלישית לגיחות סופ"ש. וחוץ מזה, הנאות גדולות באות מדברים קטנים, אבל לא בהכרח זולים. בדקתם לאחרונה את המחיר של פטריות כמהין מאלבה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
