"מפלצת" עירונית: "הסיטי" של גבעתיים מנותק מגבעתיים

אזור "הסיטי של גבעתיים", הולך ומתהווה בימים אלה ממזרח לנתיבי איילון ובין אזור הבורסה ברמת גן ושכונת נחלת יצחק בתל אביב - על שטח של 66 דונם. הפרויקט כולל את מגדל השחר, שבו 57 קומות, מהן 38 קומות מסחר ומשרדים ומעליהן דירות מגורים, ועוד שני בניינים של 12 קומות כל אחד.

קצת מצחיק לגלות שמשווקי "בנייני הבוטיק" (הנמוכים) של פרויקט "גבעתיים מערב", משייכים אותם לשכונת בורוכוב המיתולוגית, ולעומתם אלה שמוכרים את מגדל השחר מחברים אותו לעולם העסקים של תל אביב. כך או כך, עד כה הושלם רק החלק הדרומי, ובעתיד יוקמו מגדלים נוספים, אבל אף שמדובר בפחות מחצי משטח הסיטי העתידי אפשר כבר לבקר במקום ולהתרשם מניצני חזון העירוניות.

החלק הזה של גבעתיים, הסמוך למה שהיה פעם נחל איילון, היה עד לפני כמה שנים בבחינת קצה, או חצר אחורית, ולכן מוקמו בו בתי מלאכה ומפעלים מרעישים ומזהמים וגם שיכונים "עממיים". תוכנית המתאר המחוזית, תמ"מ 5, יצרה את השינוי המשמעותי בתפיסה של המקום כשהגדירה את נתיבי איילון כציר המע"ר, או הרחוב הראשי של המטרופולין, והתירה ואף עודדה בנייה גבוהה לאורכו.

פנטהאוז בקומה 54

תוכנית גב/490, שהופקדה ב-2010, תוכננה על פי התמ"מ והיתה הצעד הראשון להתחדשות עירונית באזור, כשהציעה תמריצים משמעותיים לפינוי בינוי, אופק כלכלי וגם, פתרון תעבורתי.

בפרסומים המוקדמים של הפרויקט התגאו היזמים שמגדל השחר, שגובהו 57 קומות, הוא השלישי בגובהו במדינה ושמגדל הסיטי, בגובה 70 קומות, יהיה המגדל הגבוה ביותר.

זה בטח די מגניב לגור בפנטהאוז שממוקם בקומה 54, בגובה 214 מטר מעל הקרקע, הבעיה היא, כמו תמיד, מה שקורה למטה. המתחם כולו יושב על גבעה מלאכותית מבטון, מנותק ממפלס הרחובות שמסביב ומתממשק עם הסביבה שלו באמצעות שערים של מנהרה ממזרח, קירות תמך גבוהים מדרום, רחבות מרוצפות ובעיקר חזיתות אטומות ממערב ומצפון.

חפירות הרכבת הקלה הפכו את כל מרחב התפר שבין הערים לאתר בנייה, ולכן כל מי שמגיע לאזור ברכב ייקלע לסבך מטורלל ולא מובן של כבישים. מזל שיש ווייז, שמוביל למנהרה שמקשרת את הרחובות ערבי נחל ושפע טל הישר לחניון תת קרקעי עצום שעליו יושב המתחם. עניין ההגעה הוא לכאורה טכני ואי הבהירות היא זמנית, אבל דבר אחד די ברור: הסיטי של גבעתיים היא ישות סגורה, מנותקת מהקשר מוניציפלי, באמצע המטרופולין. לכאן לא יבואו ברגל.

קונספט מארג השבילים המתפצלים שהאדריכל אלישע האוסמן מציע עובד אולי פנטסטי ברמת השרטוט וההדמיה, כי הוא מייצר קישוריות יש מאין. במציאות, המתחם מוגבה ממישור העיר הוותיקה, הכבישים בהיקף לא ניתנים למעבר וחומת המגדלים לא מעודדת כניסה. הערוגות המוגבהות, שנראות בהדמיות כמו שברי זכוכית, מפרקות את השטח הציבורי. העניין הזה לא שולי וגם לא תמים: במרחב הציבורי של הסיטי יגורו העצים והשיחים באדניות, הדגים בבריכה והילדים ישחקו רק בפינה צדדית מוקפת בגדר. אף אחד לא יגיע לכיכר הסגורה של הסיטי במקרה. כאן לא ירוצו בחופשיות, יתקהלו, או ישחקו כדורגל. מצד שני, יש מצב שזה נראה יפה מלמעלה.

"משולש בשולי העיר"

הייתי רוצה לדבר על האיכות האדריכלות של המבנים, אבל "גבעתיים מערב", וגם "מגדל השחר", שתוכננו ע"י משרדי האדריכלים הוותיקים ברעלי-לויצקי-כסיף ומשרד אמאב (אמנון שוורץ), מציעים אדריכלות מנותקת קונטקסט, גנרית וסתמית. אז המגדל מצופה בזכוכית כהה ומבני המגורים באבן שחורה ובשניהם נעשה שימוש בגוונים בהירים כדי להבליט את החלוקה לקומות, ועדיין, התחושה היא שכבר ראינו את המבנים האלה בשכונות החדשות של חדרה או בת ים, או איסטנבול.

ראובן בן שחר, שהיה ראש העיר של גבעתיים בשנים 2008-2013, בתקופת קידום התוכניות של הסיטי, מתייחס למתחם החדש בצורה פרגמטית. מבחינתו, זה בכלל לא גבעתיים אלא מכשיר חשוב לייצור ארנונה: "כשאומרים סיטי, כמו בסיטי של לונדון, זה מרכז העיר. כאן בגבעתיים זה לא מרכז העיר. הייחוד של המקום, ושבגללו מותר לבנות לגובה, זה שמדובר במשולש בשולי העיר, נוגע ומשיק לאזורים גבוהים בערים הסמוכות, זה לא מעיק עם כלי הרכב על התשתיות ומאפשר פיתוח של אזור כלכלי חזק מאוד".

יוסי שטיינברג, מכהן בארבעת החודשים האחרונים כמנכ"ל החברה הכלכלית של העיר גבעתיים. בעברו היה אדריכל בכיר במשרד השיכון, בצה"ל ובעיריית ניו יורק, ולכן הדיון על איכות התכנון לא זר לו. שטיינברג מבקש להבהיר ש"זה לא במשמרת שלו", אך בו זמנית, הוא מאמין שמתחם הסיטי מאוד משמעותי לגבעתיים, שענייה בהכנסות משטחי מסחר ותעסוקה: "הפרויקט הזה הוא פרויקט דגל. זה לא סוד שגבעתיים היתה בעשרים שנים האחרונות בתרדמת. שמרה על אופיה, עם שכונות נמוכות ופארקים אינטימיים. יש כאן גאוות יחידה ותחושה של צביון אמיתי. מצד שני, כשמסתכלים מעבר לכביש, רואים שהכל מתרומם, הכל מתפתח. הסיטי הוא ההזדמנות להצטרף למהלך הגדול של הרצף המטרופוליני. עצם זה שהפרויקט הוא על הדופן מבטיח שלא תהיה השפעה לרעה על העיר".