אני מסכים עם המפגינים נגד היועמ"ש אביחי מנדלבליט שיש לזרז את הטיפול בתיקי נתניהו. אפשר להביא עוד עדי מדינה, ראיות נוספות - קשה להשתחרר מהרושם שאת הכול אפשר היה לעשות הרבה יותר מהר.
אפילו את ההסכם עם ארי הרו אפשר היה לקבל לפני חודשים רבים, כאשר החלו לצוץ החשדות הראשונים נגדו. בוודאי שתיק מעונות ראש הממשלה היה צריך להסתיים כבר מזמן, ואכן הסתיים לפני יותר משנה עם המלצה של המשטרה להגשת כתב אישום. למרות זאת, עדיין אין החלטה אם לאמצן או לדחותן. זה בפירוש מחדל.
לא כמו ביבי
אבל זה לא הופך את ההפגנות ללגיטימיות. אני לא מתכוון לעצם ההפגנות, אלא לצורה ובעיקר למקום בו הן נערכות. ביתו של אדם הוא מבצרו - המשפט הזה חל גם על ביתו של איש ציבור. זה לא כמו ראש הממשלה שביתו אינו ביתו, אלא ניתן לשימושו לתקופת כהונתו. ואני מתכוון כמובן לבלפור בירושלים, לא לקיסריה שהיא סיפור אחר.
משפחה זכאית לפרטיות
בבית, בין רשמי ובין פרטי, גרים אנשים שאינם נושאי תפקיד ציבורי. נכון שאצל ביבי הגבול הזה קצת מיטשטש, ככל שמדובר באשתו ובנו יאיר, המנצלים את מעמדם ונדחפים אל קדמת הבמה, ובכך הופכים למטרה ציבורית לגיטימית. אבל באופן רגיל, כאשר לאיש ציבור יש משפחה, היא זכאית לפרטיות הקיימת בבית שאינו רשמי. כי זה ביתם למשך תקופת כהונתו של אבי המשפחה.
במה אשמו דרי הבית?
נחזור למנדלבליט. יש לו משרד בירושלים ועוד אחד בתל-אביב. למה לא בוחרים בשניהם או באחד מהם כמקום להפגנות בנושאים ציבוריים? התשובה ברורה: כדי להפעיל לחץ באמצעות יושבי הבית שאינם נושאי משרות. ללחוץ על העצב הזה הוא מעשה לא הוגן. וזה מצד אנשים הדורשים ממנדלבליט, בצדק, הגינות ביחסו אל מעבידו לשעבר נתניהו. לדרוש הגינות באמצעים לא הוגנים - זה דבר מאוד לא הוגן.
אולי זה הזמן להניח?
בהחלט ייתכן שהמפגינים השפיעו על מהלך הדברים עד כה. אולי לא השפעה מכריעה, אבל אפשר שהם זירזו במשהו את תהליכי החקירה. או לפחות החדירו למודעות של אנשי הפרקליטות את ההתנגדות הציבורית לסחבת.
אולי זה הזמן להניח? לא בהכרח להפגנות, אלא לפחות לביתו של היועץ המשפטי ולאלה המתגוררים בו ובשכנותו. תעברו למשרדים, או תחזרו לככרות, אבל תעזבו את בתי המגורים. ואולי כדאי להפסיק להפגין בכלל בשלב זה, כדי לאפשר למנדלבליט לקבל החלטות ללא חשש ממראית-עין של כניעה.
כתבות
ני"ע
