שיחה בין שני אנשים בבית קפה לפני כחודש. "נו, מה יהיה עם נתניהו, הפעם נראה שהוא יצטרך ללכת". "אין סיכוי, הוא לא יילך". "ואם יהיה כתב אישום?". "הוא לא יילך בשום מצב! הוא יסדר מלחמה". נדהמתי. מלחמה? בשביל לשמור על הכיסא? ברגע הראשון זה נשמע לי מופרך. הרי ראש הממשלה צריך אישורים לכך מכמה גופים, בראש וראשונה הממשלה. הדובר הראשון בשלו: "אם יצטרך ללכת, הוא יפתח במלחמה".
מחשבה נוראה
הדבר הזה שכב לי בראש, אבל המשכתי להאמין שזה לא אפשרי, שאפילו נתניהו לא יקריב חיי עשרות, מאות ואולי אלפי אנשים בשביל להישאר בראשות הממשלה. זו מחשבה נוראה, בלתי מתקבלת על הדעת. ואז שמעתי וקראתי על הצעת חוק הכרזת מלחמה. "משרד המשפטים מכין תיקון לחוק יסוד: הממשלה, לפיו הסמכות להכריז מלחמה תעבור ממליאת הממשלה לקבינט המדיני-ביטחוני".
בהתחלה זה נשמע מופרך
הידיעה ששידר עמית סגל בחדשות 2 הזכירה לי מיד את השיחה בבית הקפה. "נתניהו לא יילך, הוא יפתח במלחמה". פתאום האמירה הזאת, שנשמעה לי מופרכת, החלה להיראות אפשרית, מכל מקום לא בלתי אפשרית. אישים "יודעי דבר" נשבעים שהצעת החוק לא קשורה למצבו של נתניהו במערכת המשפט. בראש המסבירים עומד נפתלי בנט שאומר כך: "החוק שמקדם ראש הממשלה מבוסס על סעיף 17 בוועדת עמידרור - שקמה לבקשתי - ובסה"כ מעגן מצב קיים בו הקבינט מחליט על פעולות".
זה לא הזמן
אז אפשר להירגע? ממש לא. מבחינה עובדתית בנט דובר אמת הפעם. היוזמה להצעת החוק אכן גובשה בוועדת עמידרור, והיא הייתה על רקע ביטחוני של פעולה צבאית באיראן, מכל מקום ללא קשר לחשדות נגד ראש הממשלה וחקירותיו. אז מה הבעיה? העיתוי, כמובן. מדובר בחוק חשוב אך גם בעייתי ביותר, שיש לגביו חילוקי דעות מהותיים. זה לא הזמן להביא חוק כזה לכנסת. כי למרות כל ההסברים הענייניים, שכולם אולי נכונים ומוצדקים, אי אפשר לנתק זאת מבעיות ההישרדות של נתניהו.
נואש ומפוחד
במעשיו ומילותיו בעת האחרונה אנחנו רואים נתניהו נואש ומלא פחדים ממה שאולי צפוי לו. לא איש במצב כזה צריך לקדם הצעה האמורה להקל על פתיחה במלחמה.
אמנם נכון - על פי ההצעה הקבינט צריך לאשר. אבל יותר קל לנתניהו להשיג את רצונו בגוף הקטן יותר, מאשר בממשלה עמוסת השרים. לכן, גם אם הצעת החוק ראויה, ולדעתי היא בהחלט כזאת - לא זה הזמן לחקיקתו וצריך להמתין לעיתוי נטול השלכות פוליטיות.
כתבות
ני"ע
