המשבר הקודם (וזה שיבוא)

רעשי המשנה של הצונאמי הגדול עדיין כאן. אפשר שהם אפילו יותר רעים משפיכת הטריליונים של אז. מה ששקע בסיום הרעש הגדול, בשנים שאחרי המבול, זו שנאת בעלי הון ואנשי פיננסים, מלחמת מעמדות, קיטוב וקרעים קשים בתוך עמי המדינות, שנאת זרים והאשמתם, ובראש וראשונה: משבר האמון הגדול ביותר בין העמים לשלטונות. לא מאמינים. לא סומכים. מורדים. שופכים ארס ושנאה, שהתגברו עם שליטת הרשתות החברתיות.

את מהות הקרע אפשר לראות בבחירות האחרונות בארה"ב ובמשאל העם הבריטי על הברקזיט. הפריפריות נגד הערים הגדולות. המתקשים נגד המסודרים. הפועלים נגד המנהלים.

ניתוח הבחירות האחרונות בארה"ב מראה כי הילרי קלינטון, אשת הממסד הוותיק, המסודר, הפיננסי, המחובר, ניצחה את דונלד טראמפ בכל הערים הגדולות במדינה. מניו יורק, לוס אנג'לס, שיקגו, יוסטון ועוד. כ-30 ערים גדולות מאוד.

טראמפ, ה"אאוטסיידר" למרות עושרו הרב, האיש שיצא נגד העולם כולל עולמו שלו, לקח בפרברים, בעיירות. בחרו בו רוב אלה שחיים מחוץ למוקדי הכוח וההון. אותו הון שהביא, לעמדת האמריקאים שאינם באלפיון העליון, לאותו משבר גדול שאת מחירו הם עדיין משלמים יום יום ושעה שעה - וכך זה יימשך עוד שנים. כי מישהו הרי חייב לשלם את מחיר הזרמת הכספים למוסדות הפיננסיים.

דבר דומה קרה במשאל הברקזיט. תושבי הערים האנגליות הגדולות, בעיקר בשכונות המבוססות, הצעירים שירשו או השתלבו היטב בכלכלה הגבוהה ומעמד הביניים הגבוה הצביעו נגד התנתקות בריטניה. בעוד שהנשאלים מהפריפריה, העיירות החקלאיות, המבוגרים ומעמד הפועלים והשירותים שמתקשים להתפרנס - בחרו ביציאה. הם בחרו במרד. העדיפו את מה שאין, את הלא ידוע - כי מה שיש, מה שידוע, לא טוב עבורם.

רואים את זה גם בכלכלת יוון ובתהפוכות העממיות והפוליטיות שלה, באיטליה, בספרד, בהתחזקות הימין בצרפת, הימין הקיצוני בהולנד ועוד.

יד הגורל או טבע האדם?

עשרות ספרים ולא מעט סרטים פורסמו בשנים שאחרי. איש איש חכמתו פרשנותו או הפוזיציה שהוא עומד ועמד בה. בסוף, אם נכווץ ונתמצת את פערי ההתייחסות - נגיע לשני מסלולים. האם אירועי השבר הפיננסי הגדול הם עוד אחת מהופעותיה של האקראיות הכאוטיות של היקום, כפי שעולה מהספר "הברבור השחור, השפעתו המטלטלת של הבלתי צפוי על הכלכלה והחיים"? כלומר, אירועים לא מכוונים, לא מתוכננים ולא צפויים, שכמותם היו בהיסטוריה של העולם, בדיוק כמו אותם ברבורים שחורים שפעם חשבו שאינם קיימים כלל.

או - האם השבר הגדול הוא תוצאתה הכל כך צפויה של תאוות הבצע של אנשי וול-סטריט שניצלו בציניות את הבורות האנושית, בכל הנוגע לסבך שוקי הנגזרים על אגרות החוב והנדל"ן, כפי שעולה מהספר (והסרט) "מכונת הכסף - המשקיעים שפיצחו את השיטה", של מייקל לואיס. הוא מתאר את חוויות ה"חנונים" המבריקים והשקועים במספרים שהמציאו עבור הפיננסיירים הגדולים ורודפי הכסף "ניירות ערך בלתי חדירים כדי להרוויח מאומללותם של אנשים מהמעמד הבינוני-נמוך, שלא יכולים לשלם את חובותיהם".

ובקיצור, האם המשבר הפיננסי הוא יד הגורל, אצבע הטבע, או מעשה ידי אדם, תאוותנותו ויהירותו.

אנשי המקצוע עדיין מתווכחים ביניהם, כל פרופסור מהפוזיציה שלו. אלן גרינספן, היו"ר הנערץ לשעבר של הפד ריזרב, ששימש בתפקיד 19 שנים עד שפרש בתחילת שנת 2006 - אבל הואשם כמי שהוביל את ההקלות הרגולטוריות, והתעלם, אפילו עודד, את התנפחות בועת שוק משכנתאות הסאב-פריים - ניבא בשנת 2009 שמשבר פיננסי עולמי נוסף הוא בלתי נמנע, משום שהטבע האנושי תמיד נוטה לספקולטיביות מופרזת בעיקר בעיתות של שגשוג.

"זה הטבע האנושי", אמר אז, "אלא אם כן מישהו יצליח למצוא דרך לשנות את הטבע האנושי, נחווה שוב משבר נוסף". מתי?

stella-k@globes.co.il