חוקי המס נכתבו למען העשירים

1. דבר אחד צריך להיות ברור לכל בר בי רב: חפותו של בני שטיינמץ עומדת לו כל עוד לא הוכחה אשמתו. זה נכון לגבי שטיינמץ ונכון לגבי כל חשוד שנחקר במשטרה, גם אם הפרקליטות החליטה לבסוף להגיש נגדו כתב אישום. בית המשפט הוא זה שיכריע אם אדם הוא אשם או זכאי ולא בית משפט אחר, מדומה או שמעולם לא הוכרז באופן רשמי כבית משפט, כמו בית המשפט התקשורתי.

2. על בני שטיינמץ ועל פרקליטו לענייני מסים, עו"ד פיני רובין, נכתב בטור הזה לא פעם בשנים האחרונות, ולא דברים חיוביים במיוחד. שטיינמץ, שהונו מוערך ביותר מ-2 מיליארד דולר, מייצג, עם יועציו ומתכנני המס שלו, תופעה רחבה הנוגעת לאנשי עסקים שהפרוטה מצויה בכיסיהם - ניצול חוקי המס המפותלים כדי לשלם כמה שפחות מס. לכאורה, הדבר לגיטימי וטבעי, לנסות לשלם כמה שפחות מס במסגרת החוק, אלא שיש בכך שתי בעיות: הראשונה היא שחוקי המס נכתבו בשביל העשירים והם מנצלים זאת היטב; והשנייה היא שלעתים הם מותחים את החוקים שנכתבו עבורם עד שהדבר עובר את הגבול שבין כשר אך מסריח לעבירות מס לכאורה. תוסיפו לכל זה את העובדה שעסקיו של שטיינמץ מתמקדים במדינות שפרקטיקת העסקים בהן אינה מהמשובחות בלשון המעטה, ושאחד מיועציו, טל זילברשטיין, לחש ולוחש על אוזניהם של פוליטיקאים בכירים - ותקבלו קוקטייל שמזמין צרות והסתבכויות. להזכירכם, אהוד אולמרט הודה בהקלטות שולה זקן שהיה "הרבה פעמים" ביאכטה הענקית של שטיינמץ החונה סמוך לניס, שאיש העסקים מביא אליה אנשים במטוס שלו ושהוא נמצא עליה רוב הזמן.

3. שוחד, זה מוקד החקירה חובקת הגבולות במקרה של שטיינמץ, וכרגע רב הנסתר על הגלוי. שטיינמץ טען בבית המשפט שישראל היא דיקטטורה - אמירה קצת מוזרה, במיוחד מפיו של איש עסקים שעובד במדינות דיקטטוריות כמו גינאה, קונגו, זמביה ועוד, או במדינות שרחוקות מלהיות דמוקרטיות טהורות כמו טורקיה, אלבניה ורומניה. שטיינמץ אמור, אם כן, להכיר היטב דיקטטורות, וישראל רחוקה מלהיות אחת מהן.

4. יש דבר אחד שעשירים כקורח מאוד אוהבים לעשות, חוץ מלהרוויח כסף, והוא לא לשלם מסים. חוקי המס בפרט וחוקי המס בכלל משרתים את המטרה הזאת בצורה נפלאה. מבנים תאגידיים מורכבים, חוצי גבולות, תשלומים שונים ומשונים שמוגדרים "ייעוץ" אבל לא פעם הם משהו אחר לגמרי, וכמובן יועצים רשמיים שנקרא להם "מומחי מיסוי", "עורכי הדין של האליטה", כמו פיני רובין, האיש של שטיינמץ בענייני המס. מלבד החקירה, יש מחלוקת אזרחית רבת שנים של שטיינמץ עם רשות המסים. מחלוקת ענק, על מאות מיליוני שקלים ואף יותר.

תכנוני המס מאפשרים לך לדוגמה לקבוע את מרכז חייך ביאכטה אי-שם בים, כדי שחלילה לא תהיה תחת ישות שתאלץ אותך לשלם מסים, אבל לרובין הייתה אסטרטגיה אחרת או נוספת בנוגע ללקוח הסופר-עשיר שלו. הוא טען וטוען לאורך כל הזמן ששטיינמץ הוא בכלל יועץ. כן, רק יועץ, לעסקים שהם בנאמנות, או כהגדרתו "יועץ לתאגידים זרים". מי אלה התאגידים הזרים? כל מיני חברות זרות הנמצאות בבעלות של נאמנויות זרות, שכמובן אינן מחייבות אותו במס, כי הרי קשה להוכיח שהוא שולט בהן.

רובין תמיד דבק בגרסה שלפיה שטיינמץ רחוק מלשלוט בחברה שנקראת על שמו, שיש כמה וכמה נאמנים בינלאומיים שהם בעלי השליטה ועל פיהם יישק דבר, שיש דירקטוריון ומי שעוסקים בניהול השוטף. שטיינמץ בסך הכול נהנה מהנאמנויות, אבל הוא בשום אופן לא מנהל אותן. ובכן, גרסת היועץ לא ממש מתיישבת עם החקירות והחשדות שמייחסים לשטיינמץ פעילות אקטיבית.

5. שטיינמץ השתדל לאורך כל השנים לברוח מהתקשורת, עד שזו הגיעה אליו עם הצרות. בזירה הפיננסית, הוא ידע היטב לנצל כמה וכמה פעמים את שוק ההון הישראלי והעולמי כדי לגייס סכומי כסף לא מבוטלים. כמובן, שטיינמץ מעולם לא היה בעל תפקיד, דירקטור וכדומה - אבל דמותו ריחפה מעל כל החברות.

כל האפיזודות הציבוריות של שטיינמץ (סליחה, של חברות הקשורות אליו) הסתיימו במפח נפש לציבור המשקיעים. הוא גייס וגייס וגייס מהציבור לחברות כמו אודימו (מכירת יהלומים דרך האינטרנט), סקורפיו (נדל"ן), בייטמן וחברות משאבים נוספות. חלקן שרפו את כל הכסף שגויס במניות, אחרות נזקקו לתספורת באג"ח. בינתיים, בפרטי, הוא הוכתר לישראלי העשיר בתבל, עם הון של כ-8 מיליארד שקל. לציבור החברות שקשורות אליו הוא משמיד ערך סדרתי. לעצמו, לעומת זאת, הוא ייצר ערך רב, במיוחד למי שפרקליטו מתעקש להגדיר "יועץ".

6. יזמות היא המנוע לכל כלכלה משגשגת, איש אינו מערער על כך. יזמות מביאה רווח ורווחה לא רק ליזמים אלא גם לצרכנים ובדרך כלל גם לעובדים. היכן נוצר העיוות? כשהיזמות משתמשת במנגנון משומן מאוד להנדסה פיננסית כדי לא לשלם מסים, או כדי לשלם מעט מאוד מסים. אין בעיה ברווח שנוצר כתוצאה מיזמות, להיפך, "רווח" הוא לא מילה גסה, אבל יש בעיה מאוד גדולה באי-תשלום מס מלא על הרווח, בהפסד של המדינות ושל ציבור השכירים כתוצאה מתכנוני מס, שלהם עצמם אין אפשרות לעשות.

הפריחה והשגשוג של מקלטי המס ברחבי העולם אינה מפליאה, למרות הביקורת ההולכת וגוברת עליהם. הם מאפשרים לעשירים ולסופר-עשירים כמו שטיינמץ להקים חברות ולנתב את הכסף כך שישולם עבורו מינימום מס. הם בונים מערך חברות מסועף כל כך, מורכב כל כך, חוצה כמעט כל מקלט מס בעולם, ובמקרה של שטיינמץ תוך כדי ניתוק שלו עצמו מכל אותם מבנים. זו החוכמה: אני שולט על אימפריה בפועל ולכן בשביל מס הכנסה אני בסך הכול "יועץ". אם תשאלו אותו או את יועציו, הם ידקלמו כמו תוכים את האימרה הבאה על שטיינמץ: "BSGR (חברת ההחזקות על שמו - א"צ) נמצאת בבעלות נאמנות שאני ומשפחתי הם המוטבים שלה. היא מנוהלת על ידי מועצת מנהלים מקצועית ועצמאית ומחזיקה בחברות שונות בתחומים שונים ברחבי הגלובוס, הרוב פרטיות וחלקן ציבוריות. כולן כמובן מתנהלות באופן עצמאי. לי אין תפקיד ניהולי באף אחת מהחברות ואני משמש כיועץ לחברה. אגב, החברה לא מחויבת לקבל את הצעותיי ולא פעם הן נדחות".

כמובן, את המבנים המורכבים הללו הוגה סוללה של עורכי דין ורואי חשבון, חלקם רבי מוניטין ורבי השפעה, כמו עו"ד רובין, ולעתים הם אף מעורבים במישרין או בעקיפין בכתיבת חוקי המס (הרי לשכת רואי החשבון ולשכת עורכי הדין הן סוג של בעלי עניין בכל הסיפור הזה). כך, הם יכולים לשרת את אלה הנהנים מהפרצות בחוק. אין זה מפליא שעורכי דין דוגמת רובין הפכו לטייקונים בעצמם, עם הון מוערך של כמה מאות מיליוני שקלים.

שטיינמץ יצטרך להוכיח, הן במישור האזרחי של תשלום המסים והן במישור הפלילי, בעקבות מעצרו אמש, שלא רק הרגליים שלו היו מחוץ לחברות העצמאיות שמיוחסות אלו, אלא שגם האף שלו לא היה עמוק בפנים.

eli@globes.co.il