מחירי הדירות לא יורדים? עודף הכוח של יצחקי סירס את השוק

אביגדור יצחקי הוא ללא ספק האיש החזק ביותר בענף הנדל"ן בשנתיים האחרונות. הן כראש מטה הדיור של שר האוצר משה כחלון, והן כיו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה. רק שזו בדיוק גם הייתה הבעיה הגדולה של הענף בשנתיים האחרונות. זו גם הסיבה שלא מעט אנשים חשבו היום שדווקא לכתו של יצחקי הכול-יכול, ככל הנראה בתוך כמה חודשים, עשויה דווקא לסייע לפתרון משבר הנדל"ן.

מטה הדיור בראשות יצחקי הוקם כדי לסנכרן ולתכלל בין שלל משרדי הממשלה העוסקים בענף הנדל"ן. במקום זה, יצחקי טיפל בעיקר במקרים פרטניים, והתקשה לרתום ולכוון את כל החותרים בספינה הענקית הזו לעבר יעד אחד. ריכוז הכוח הרב כל כך בידי יצחקי הפך בהדרגה לחרב פיפיות. במקום לשלב ידיים, פרמטר קריטי בענף מורכב ומסובך כל כך, יצחקי יכול היה להביט על כולם מלמעלה.

עם משרד השיכון (יואב גלנט) הוא לא ממש דיבר; את מנהל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) עדיאל שמרון הוא לא ממש רצה לראות בתפקיד, ומאז בחירתו הם ניהלו יחסים מתוחים למדי (והוא גם ידע ליצור ולתחזק מתיחות קבועה בין רמ"י לבין משרד השיכון); עם משרד המשפטים הוא במתח תמידי (בעיקר מול המשנה ליועמ"ש, ארז קמיניץ); וכשתשתיות התחבורה המתעכבות איימו לעכב פרויקטים, במקום להגיע להבנות עם שר התחבורה הוא העדיף להצהיר מעל הבמות שמבחינתו "שהעובדים יגיעו לעבודה במרכז הארץ עם שק שינה ביום ראשון ויחזרו רק בסוף שבוע".

אתם רואים פקקים, נתניהו רואה מחלפים, ויצחקי בכלל לא מבין למה אתם יוצאים מהבניין ומנסים להגיע הביתה. ואם ראשי הערים התנגדו להצפת עריהם בדירות, ופתרון השינה בשק"ש כבר לא התקבל בהבנה, הוא ידע לומר להם שבסוף הוא יקדם חקיקה מעל ראשיהם ו"ראש עיר שייכנע לתושבי עירו לא יישאר ראש עיר".

אגב, מעמדו וכוחו של יצחקי איפשרו לו בין היתר גם להתעלם מבקשה שהגשנו בתחילת אפריל, יחד עם עמותת "הצלחה", לחשוף את יומן הפגישות שלו (מכוח חוק חופש המידע). בתחילת החודש חלפו ארבעה חודשים ממועד הבקשה, המועד המקסימלי שנקבע בחוק, אבל הלו"ז של פקיד הציבור עדיין לא הועבר אלינו.

ובשורה התחתונה, חרף הרצון העז, המאמצים האדירים והביטחון הגדול שהוא שידר (מיומו הראשון בתפקיד), אין ספק שהדשדוש והקיפאון בענף לאורך החודשים האחרונים לא היו החלום הגדול שלו ושל הבוס שלו כחלון, שהאמינו שאחרי שנתיים בתפקיד הכיוון יהיה הרבה יותר מוחלט וברור.

אבל יצחקי כמובן לא יאמר זאת. המחירים לא יורדים? התחלות הבנייה לא מתרוממות? אין עדיין פועלים סינים? החברות הזרות מתמהמהות להגיע? זה לא הפריע ליצחקי לעבור מכנס לכנס, מבמה לבמה, וללהטט בקהל כמו פוליטיקאי מיומן. הכול פייק-ניוז, הכול המצאות של אינטרסנטים. בעולמו של יצחקי, במשפטים קולחים שנשמעים מצוין בהופעה, המחירים ירדו עד סוף 2017 ב-15% לפחות ("אחרת אניח את המפתחות ואלך"), מחיר למשתכן זו הצלחה פנומנלית ("כל מי שנרשם יקבל דירה מוזלת"), והעובדים או-טו-טו נוחתים כאן בהמוניהם. כל השאר זה סתם תסכול של קבלנים ושל עיתונאים, כולם כמובן אינטרסנטיים.

בשורה התחתונה, גם העובדה שיצחקי מועמד כבר לא מעט חודשים לכהונה המפנקת של יושב-ראש מפעל הפיס (עוזי דיין, היו"ר הנוכחי, הרוויח בשנת 2015 כ-62 אלף שקל בחודש) מעידה אולי יותר מכל על כישוריו הפוליטיים, של מי שבוודאי ישמח לעבור מהגרלות על דירה מסובסדת להגרלות בכרטיסים (ועזבו את זה שכחלון כבר אמר שכספי מפעל הפיס הם "כסף מזוהם").

מעבר לכך, על רקע התוכניות החדשות למעבר אל מונופול ההגרלות הציבורי, חשוב לזכור ששגרת יומו של יצחקי מעורבבת באין-ספור ויכוחים ומשאים ומתנים מול ראשי השלטון המקומי - בתפירת הסכמי גג, בחסמי התחדשות עירונית, בתוכניות שעולות למועצה הארצית ועוד. ראשי השלטון המקומי - שהם גם בעלי השליטה במפעל הפיס.

האם זה מסכן את מאזן האימה בין יצחקי לבינם? קשה לומר. בכל מקרה, יהיה מעניין לראות כמה תקציבי פיס תקבל למשל העיר פתח תקווה - שראש העיר שלה התעמת עם יצחקי לאורך כל השנתיים האחרונות - אם הוא אכן ימונה ליו"ר הפיס בשנת 2018. ואולי ראש העיר ימהר להסכים כעת לבנייה המסיבית במחנה סירקין, כדי לא לאבד חלילה את בי"ס פיס/ספריית פיס/מתנ"ס פיס הבא.