טיסה שהמריאה וחזרה בשל תקלה - תיחשב כטיסה שבוטלה

טיסה שהמריאה וחזרה לנקודת המוצא (לאור תקלה לדוגמה), תיחשב כטיסה שבוטלה לעניין חוק שירותי התעופה - כך פסקה הבוקר (ג') השופטת אושרית הובר-היימן מבית משפט השלום ברחובות.

הדיון התקיים בעקבות תביעה של 43 נוסעים התובעים 301 אלף שקל מחברת אל-על בגין עיכוב בטיסה לניו-יורק בחודש יוני 2016. על סיפון המטוס היו 342 נוסעים ואנשי צוות, כאשר 5 שעות לאחר ההמראה בשעות הבוקר התגלתה תקלה באחד ממנועי המטוס מדגם בואינג 747.

קברניט המטוס החליט להשיב את המטוס לישראל לשם טיפול ותיקון התקלה בנתב"ג, וזאת במקום לבצע נחיתה בלונדון כפי שעודכנו הנוסעים במהלך הטיסה.

התוצאה הייתה שהנוסעים נחתו בישראל בשעות הלילה אחרי 10 שעות טיסה, ואז הועברו לטיסות חלופיות לניו-יורק והגיעו ליעדם בעיכוב של 24 שעות מהמועד המקורי.

בשעתו נמסר מאל-על כי אין היא מתפשרת בנושא בטיחות הטיסה, ועל כן הוחלט על החזרה ארצה.

התובעים טענו כי ניתן היה לפתור את התקלה בדרך ובכך לגרום לעיכוב פחות משמעותי, ומכאן שעל החברה לפצות את הנוסעים. לפי "חוק טיבי", גובה הפיצוי בטיסה האמורה עומד על 3,100 שקל לנוסע, אולם הנוסעים טענו כי אל-על דחתה דרישה זו והציעה להם פיצוי של 200 דולר כהנחה או זיכוי בנקודות הנוסע המתמיד.

מכאן נסללה הדרך לתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד אשר רוטבאום, בה ביקשו הנוסעים לקבל, בנוסף לפיצוי, גם פיצויים לדוגמה כפי שמתיר החוק ובסך-הכול כ-10,000 שקל לנוסע.

הדיון שנערך אתמול (ב') נסוב סביב השאלה האם מטוס שהמריא מישראל ובחלוף 5 שעות שב על עקבותיו (כלומר סך של 10 שעות טיסה) - משול לטיסה שבוטלה, כפי שטוענים התובעים.

אל-על טענה כי יש להתייחס רק לקריטריון מועד ההמראה, כש"מועד הגעת הטיסה ליעד אינו רלוונטי להגדרה שמגדיר החוק" (הקובע כי טיסה שבוטלה תיחשב ככזו "שהמריאה באיחור של 8 שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה").

החברה אף טענה כי ככלל, מרגע שטיסה ממריאה לדרכה, שליטת המוביל על מועד הנחיתה פוחת לאין-שיעור לאור סיבות שאינן בשליטתו, דוגמת מזג-אוויר, אירוע ביטחוני או תקלה טכנית בלתי צפויה, ולכן יש לדבוק בהגדרת החוק כלשונו.

עם זאת, השופטת סברה כי יש נסיבות שמחייבות "הנהגת פרשנות תכליתית לשם הגשמת המטרות והערכים שבבסיס החוק", וכי כוונת המחוקק היא לפצות נוסעים על נזקים בשל שיבוש בתוכניות הנסיעה, לרבות עיכוב משמעותי בהגיעם למחוז חפצם.

בהתייחס למקרה האמור ציינה השופטת: "מה ההצדקה להבחין בין תובעים שהמריאו, שייטו באוויר למעלה מ-10 שעות ושבו כלעומת שבאו לנקודת המוצא - לבין נוסעים שטיסתם עוכבה למשך 10 שעות? היעלה על הדעת כי מצבם של התובעים ירע ממצב נוסעים הממתינים שעות בנמל תעופה או מאלה שנשלחו לבתי מלון כהוראת המחוקק על-מנת שלא ימתינו?". 

באשר לטענת אל-על כי יש להתחשב רק בשעת ההמראה, השופטת אמרה כי טענה זו "אינה מתיישבת עם השכל הישר וההיגיון הבריא".

בשורה תחתונה, השופטת קבעה יש לראות בטיסה שיצאה לדרכה ושבה לנקודת המוצא מבלי להגיע ליעדה - כטיסה שבוטלה בהתאם להוראות חוק שירותי תעופה. 

דיון המשך יתקיים ב-1 באוקטובר (ת"א 1040-02-16).