ראש הממשלה בורחת

יינגלאק צ'ינאוואט (הכתיב הלטיני של שמה, Shinawatra, אינו פונטי) הייתה האישה הראשונה מאז ומעולם שנבחרה לראש ממשלה בתאילנד. היא גם הייתה צעירת כל ראשי הממשלה, כאשר נכנסה לתפקידה, ב-2011.

יינגלאק (האבחנה בין 'שמות פרטיים' ל'שמות משפחה' במזרח אסיה אינה חד משמעית; התאים מעדיפים את 'השם הפרטי') לא הגיעה לשם רק בזכות עצמה. היא אמנם התמודדה וניצחה, אבל קשרי המשפחה שלה הם שהעניקו לה את ההזדמנות להתמודד.

אחיה, טאקסין צ'ינאוואט, היה ראש הממשלה בחמש השנים הראשונות של המאה ה-21. הוא הודח בהפיכה צבאית, הועמד למשפט, ונמלט לחו'ל. הוא הוסיף למשוך בחוטים מן הגולה, תומכיו חזרו וניצחו בבחירות, הצבא חזר והתערב נגדם, עד שהגיע תורה של האחות הצעירה יינגלאק.

לבסוף הגיע גם תורה להיות מודחת. הצבא חולל הפיכה ב-2014, וחקירה פלילית התחילה נגד יינגלאק על שחיתות מסיבית. פסק הדין עמד להינתן בסוף השבוע שעבר. יינגלאק יכלה להישלח לכלא לעשר שנים. היא ביקשה לדחות את המושב מסיבות בריאות, משהו באוזן הפנימית. בית המשפט דחה את הבקשה. היא לא הגיעה למעמד הפסיקה. בית המשפט הפקיע אפוא את סכום הערבות שלה, כמעט מיליון דולר, וקבע תאריך חדש, בעוד חודש.

לא רצו קדושה מעונה

לשווא. יינגלאק נמלטה בדרך אחיה. היא חצתה את הגבול בדרך היבשה לקמבודיה, עלתה על מטוס לסינגפור, וסיימה את המסע בדובאי, ששם חי טאקסין זה שנים.

איך הצליחה להימלט? הייתכן שהשלטונות לא עקבו בשבע עיניים, או בשבעים ושבע, אחר כל תנועותיה? איך יכלה לחצות את הגבול מבלי שכל שומר יזהה אותה על נקלה?

ובכן, התיאוריות עומדות להתרבות בימים הבאים. אבל הסבירה ביותר לפי שעה היא שהגנרלים לא רצו להשליך את יינגלאק לכלא. הם לא רצו קדושה מעונה תחת ידיהם. הם ראו מה עוללה קדושה מעונה, אאונג סאן סו צ'י, לגנרלים של בורמה/מיאנמר.

את עניינם משרת הרבה יותר הרושם של האחות הנמלטת אל האח הנמלט; האחות והאח מסתופפים בדירת פאר, במגרד שחקים על שפת המפרץ הפרסי, ומסרבים לתת את הדין על חטאיהם.

85 שנה של גנרלים

תאילנד היפה והמצליחה (הכלכלה ה-1 בגודלה בעולם, על פי אתר הסי.איי.אי; התמ'ג מחושב על יסוד כוח הרכישה) אינה סיפור הצלחה פוליטי. ב-5 השנה האחרונות היו לה 20 חוקות. האחרונה נפלטה מבית היוצר של הגנרלים בתחילת השנה.

אנחנו מציינים 85 שנה, כי זה התאריך, ב-932, שבו חולל הצבא הפיכה נגד שלטונה האבסולוטי של שושלת צ'אקרי. הכתר נשאר על מכונו, ובראש תאילנד מוסיף לעמוד להלכה המלך. בסוף השנה שעברה מת המלך ראמה התשיעי, פומיפון אדולייאדט, שמלך שבעים שנה, ונהנה ממעמד אישי הקרוב לזה של אל, אם גם ללא כל סמכויות.

הכוח האבסולוטי, שיצא מידי חצר המלוכה, עבר לצבא. מאז, הגנרלים, ולפעמים קצינים זוטרים מהם, הם המוציאים והמביאים.

הפיכה רדפה הפיכה, עד שב-973 מרדו הסטודנטים של אוניברסיטת תאמאסאט, ורודן צבאי מרושע ומושחת במיוחד נאלץ להימלט לחו'ל. עידן חדש הפציע, וראשי ממשלה אזרחיים נבחרים ניהלו את תאילנד.

העידן הפציע - ומיהר לשקוע. בדיוק שלוש שנים לאחר המרד, כוחות הביחון תקפו את הקמפוס של אוניברסיטת תאמאסאט, והרגו עשרות סטודנטים. בו ביום הצבא חזר ותפס את השלטון. יעברו 16 שנה עד ראש הממשלה האזרחי הנבחר הבא, אבל הוא ויורשיו היו כחומר ביד הגנרל היוצר.

התאהבו במיליארדר

כהונת טאקסין, בין 2001 ל-2006, הייתה יוצאת דופן בשורה של מובנים. קודם כל, הוא הורשה לסיים ארבע שנים, ולהתמודד על כהונה נוספת. שנית, בפעם הראשונה, ראש הממשלה נשען על תמיכה עממית מסיבית באזורים הפחות מפותחים של תאילנד. השלטון יצא מידי בנגקוק, ועבר לידי הפרובינציות החקלאיות העניות של הצפון, שממנו באו טאקסין ואחותו יינגלאק.

על טאקסין אפשר אולי להגיד, שהוא היה הפופוליסט הראשון של המאה ה-21 באיזשהו מקום בעולם. איש עסקים מצליח ביותר, שצבר מיליארדים, טאקסין שכנע את ההמונים שהוא נציגם האותנטי, והם שמרו לו אמונים מני אז. כל אימת שמפלגתו, או מפלגה מטעמו, או מפלגה על דעתו, התמודדו בבחירות חופשיות, מועמדיהן ניצחו.

האליטה של בנגקוק, צבאית ואזרחית, תיעבה את טאקסין ממבט ראשון. הוא קיווה להחליש את כוחה, אולי באופן שבו טאייפ ארדואן החליש את כוחה של האליטה הצבאית-אזרחית בטורקיה. אבל סבלנותם של הגנרלים בתאילנד פקעה הרבה לפני שטאקסין, או ממלאי מקומו, או אחותו, הצליחו לנטרל את המרעום.

הגנרלים מחויבים על פי הדיבור 'להחזיר את השלטון לידי ממשלה נבחרת'. אבל מפעם לפעם הם מפתחים נוסחאות, שיבטיחו כי זו הנבחרת תהיה בחירת לבם, אם באמצעות שינוי שיטת בחירות ואם באמצעות מיסוד נוכחותם של הגנרלים בפוליטיקה.

להפחיד, או לתלות?

גנרלים בשורה של ארצות התלבטו במרוצת השנים איך להגן על המולדת מפני קפריזות של דמגוגים פופוליסטיים. הגנרלים בטורקיה נהגו לעשות תיקוני מסלול תקופתיים, כדי להזכיר לפוליטיקאים את גבולות האסור והמותר, בייחוד האסור. לפעמים הספיק "בום" על-קולי מעל בניין הפרלמנט. לפעמים היה צריך לפזר את הפרלמנט, ולהקפיא את הפוליטיקאים לכמה שנים.

לפעמים היה צריך אפילו לתלות אותם, אבל זה באמת היה מקרה קיצוני. בדרך כלל הפוליטיקאים הרכרוכיים הבינו את הרמז. הגנרלים התרגלו במידה כזאת לניצחונות קלים עד שהם לא הבחינו בעורמת הרחוב הקשוחה של טאייפ ארדואן. לרבים מהם יש עכשיו הזדמנות, מאחורי סורג ובריח בבתי הכלא של ארדואן, להרהר בקנאה בזריזות הפעולה של עמיתיהם התאים.

גנרלים למדו להעדיף התערבויות לא ישירות בפוליטיקה. מוטב להישאר מאחורי הקלעים, החליטו הגנרלים בפקיסטן ובבורמה/מיאנמר בשנים האחרונות. אבל הגנרלים של מצרים ושל תאילנד הגיעו למסקנות הפוכות.

היה זמן שבו משטרים צבאיים התכבדו בנתח קבוע של עוגת הממשל בעולם. באמצע שנות ה-70, למשל, היו באמריקה הלטינית רק שלושה משטרים לא צבאיים. כיום אין אף משטר צבאי מלא אחד.

3 הגנרלים של טראמפ

הפיכות צבאיות נהגו לעורר גינויים מיידיים, אם כי לא תמיד כנים, לפחות בדמוקרטיות המערביות. החוק האמריקאי אוסר על סיוע צבאי לארצות, שממשלותיהן הדמוקרטיות מופלות בהפיכות צבאיות. אבל הנשיא טראמפ חוזר ומודיע, כי ארה'ב לא תנסה עוד להכתיב לזרים איך לנהל את ענייניהם.

חיבת טראמפ לגנרלים ולאנשים חזקים היא מן המפורסמות. גנרל אחד הוא ראש הסגל של הבית הלבן, שני הוא היועץ לביטחון לאומי, שלישי הוא שר ההגנה. אין קושי לנחש שהוא היה מושיב הרבה יותר גנרלים במקומות מפתח אילו רק יכול.

אבל כל דמיון בין גנרל קלי, גנרל מקמאסטר וגנרל מאטיס לגנרלים של תאילנד מקרי בהחלט. אלה האחרונים למדו להניח שיש להם הזכות לשלוט, והם אינם זקוקים לאישור כדי להשתמש בזכות הזו. יום אחד הם עלולים להידרש לשלם מחיר. בינתיים הם מציעים את הנסיוב היעיל ביותר נגד פופוליזם של מיליארדרים.

 יינגלאק צ*ינאוואט

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny