העליון: לא יתקיים דיון נוסף בתביעה הנגזרת נגד בזק ואלוביץ'

נקודת אור לחברת בזק ולבעל השליטה, שאול אלוביץ', בתקופה קשה. בזמן שהחברה ובעליה נמצאים תחת חקירה של רשות ניירות ערך, דחתה היום (ה') נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דין של העליון שדחה בקשה לנהל תביעה נגזרת בשמה של בזק נגד אלוביץ' וחברי דירקטוריון החברה בשל מדיניות חלוקת הדיבידנדים של בזק.

הנשיאה נאור קבעה כי בפסק הדין של העליון בנושא לא נקבעו הלכות משפטיות חדשות המצדיקות קיומו של דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים.

למן העברת השליטה בבזק לידי בי-קום באפריל 2010 ועד לסוף שנת 2012, גייסה בזק חוב בסך כולל של כ-7.41 מיליארד שקל. במהלך תקופה זו חילקה החברה דיבידנדים לבעלי מניותיה בסך כולל של כ-9.95 מיליארד שקל. מתוך הסכום הכולל של הרווחים שחולקו כדיבידנדים, כ-2 מיליארד שקל התקבלו בדרך של הפחתת הון (שאושרה בבית המשפט המחוזי), וכ-1.5 מיליארד שקל התקבלו בעקבות רווח חשבונאי שנוצר לחברה לאחר שהוחלט על הפסקת איחוד דוחותיה עם אלו של חברת yes.

עסקת רכישת השליטה בחברת yes על-ידי בזק עומדת כיום במוקד חקירת רשות ניירות ערך. לפי החשד, העסקה אושרה בין היתר בזכות מצגי-שווא לדירקטוריון. בין השאר נבחנת גם הערכת השווי לחברת yes. בין היתר נחקרו באזהרה, שאול אלוביץ', מנכלית בזק סטלה הנדלר, מנכ"ל yes רון אילון ובכירים נוספים בקבוצה. בהמשך התברר כי חקירת הרשות עוסקת גם בחשדות לביצוע עבירות על-פי חוק ניירות ערך וחוק העונשין הנוגעות לעסקאות למתן שירותי תקשורת לוויינית בין חברת-הבת DBS שירותי לוויין וחברת חלל תקשורת.

על כל פנים, חלוקות הדיבידנדים במהלך תקופה זו אושרו כולן על-ידי האסיפה הכללית ברוב של למעלה מ-99% מקרב המשתתפים בהצבעה, כאשר שיעור ההשתתפות עמד בכל המקרים על למעלה מ-70% מבעלי המניות.

תחילתו של ההליך המשפטי המדובר בתובענות שהוגשו בשנים 2011-2012 על-ידי בעלי מניות בבזק בהם אילן ורדניקוב, הנוגעות למדיניות חלוקת הדיבידנדים בחברה. הטיעון המרכזי שעמד בבסיסן היה כי הפחתת ההון ומדיניות חלוקת הדיבידנד האגרסיבית בבזק נועדו לשרת את האינטרס של אלוביץ בטווח הקצר, על חשבון האינטרס של החברה בטווח הארוך, הכול על-מנת לשרת את אינטרסיו - ובראשם האינטרס להשיב את הלוואת-העתק שנטל מן הבנק למימון הרכישה.

התובענות כללו טענות קשות נגד חברי הדירקטוריון (הן אלה שכיהנו מטעם מוכרת השליטה לאלוביץ' והן אלה שכיהנו מטעם אלוביץ', לפיהן הללו עשו יד אחת עם אלוביץ' לשם למהלך של מכירה במנוף גבוה ופגעו בטובת החברה. נגד חברי הדירקטוריון שכיהנו למן העברת השליטה נטען כי הם פעלו כדי לשרת את צורכי המימון של בעל השליטה בעקבות הרכישה הממונפת של בזק.

בית המשפט המחוזי דחה את התובענות, בקובעו כי חברי הדירקטוריון של בזק המליצו על חלוקת הדיבידנדים כשטובת החברה לנגד עיניהם, ועשו כן לאחר ששקלו את כל השיקולים הרלוונטיים הנדרשים על-פי הדין. עוד נקבע כי חלוקת הדיבידנד בפועל לא גרמה נזק כלשהו לחברה, וכי הישגיה ורווחיה של החברה המשיכו להאמיר.

על ההחלטה הוגשו שני ערעורים, במסגרתם ביקשו המערערים לבטל את פסק הדין של השופט חאלד כבוב ולהביא להוקעת פעולתם של אלוביץ' והדירקטוריון ולקביעה כי חלוקת הדיבידנדים הייתה לטובתו של אלוביץ' בלבד ונעשתה תוך פגיעה בחברה.

שופטי בית המשפט העליון יצחק עמית, נעם סולברג, וענת ברון דחו בדצמבר 2016 את שני הערעורים, בקובעם כי המערערים לא עמדו בנטל הנדרש לשם סתירת כלל שיקול-הדעת העסקי, וכי הדירקטורים לא הפרו את חובת האמונים. כמו כן נקבע, כקביעה תקדימית, כי חלוקת דיבידנד והפחתת הון אינן בבחינת עסקה, וכי חלוקת דיבידנד אינה מקימה כשלעצמה עניין אישי.

בפברואר 2017 הוגשה הבקשה להורות על קיומו של דיון נוסף. עיקר הטענות הוקדשו לסטנדרטים שנקבעו בפסק דינו של השופט יצחק עמית ובהם לקביעה כי יש לנקוט "בחינה מוגברת" כאשר מתעורר חשש להשפעה של ענין זר על שיקול-דעתם של הדירקטורים.

הנשיאה נאור ציינה בהחלטתה כי דיון נוסף הוא הליך חריג שבחריגים השמור למקרים בעלי חשיבות משפטית יוצאי דופן. "מקרה זה אינו נמנה על מקרים נדירים אלה".

לדברי נאור, אכן נראה שהבחינה המוגברת באופן בו זו נקבעה בפסק הדין היא תוספת חדשה לדין הישראלי. "אולם בפועל תוספת זו אינה אלא פיתוח נקודתי של כלל שיקול-הדעת העסקי, המוגבל למקרה הייחודי של שינוי מבנה ההון של חברה בסמוך לאחר רכישה ממונפת. עקב כך אין לדידי מקום לקיים דיון נוסף בעניין הלכה זו. זאת בעיקר בשים לב לגבולותיה הצרים ולעובדה כי השופטים הדגישו את חשיבות גמישותה של הבחינה המוגברת ואת הצורך להתאימה לנסיבות השונות של כל מקרה ומקרה".

המבקש טען בנוסף כי פסק הדין קבע הלכה חדשה נוספת המכרסמת בחובת הגילוי הקבועה בחוק ניירות ערך. זאת על-ידי הכרה לכאורה באפשרות של ריפוי הפרה של החובה באמצעות פרסום בדיעבד. גם את הטענה הזאת דחתה נאור ופסקה שאין זה כך. "אמנם נקבע בפסק הדין שהייתה הפרה של חובת הגילוי, אלא שלאור הנסיבות הקונקרטיות של המקרה הוחלט שאין מדובר בפגם היורד לשורש העניין. המקרה אינו מלמד על כוונה שכזו בעניין חובת הגילוי. מטעמים דומים יש לדחות את הטענות בדבר הלכה חדשה לפיה יש לבחון את פעולותיהם של נושאי משרה "במבחן התוצאה" ולא "במבחן המעשה".

נאור דחתה גם את טענותיו של המבקש כי בפסק הדין נקבעו שתי הלכות חדשות הקובעות לראשונה כי חלוקת דיבידנד אינה יכולה להיחשב "עסקה", וכי החלטה על כך לא מקימה "עניין אישי" לצורך הפרק של אישור עסקאות בחוק החברות. לדבריה, "אין לומר כי נקבעה הלכה מחייבת בעניין זה. אמנם ניכר שזוהי עמדתו של השופט יצחק עמית בנושא, אולם אף הוא בחן את השאלה כך וכך וקבע כי במקרה זה לא היה לבעל שליטה "עניין אישי". לא רק זו אף זו, הרי שהשופטת ענת ברון התייחסה בחוות-דעתה למקרה הקונקרטי בלבד והשופט נעם סולברג התנגד מפורשות לקביעתה של הלכה גורפת בעניין זה, ועל כן ממילא שכזו לא נקבעה".

את החברה ייצג משרד גורניצקי (פיני רובין, ליאור פורת ואסף אבטובי)/ את הדירקטורים הנוכחיים ייצג משרד ניר כהן (ניר כהן ואמיר בן-ארצי). את הדירקטורים הקודמים (לפני העברת השליטה) ייצג משרד צלרמאייר לשעבר (אייל רוזובסקי ומור פינגרר).