דעה: החור השחור של הגופים המוסדיים שיוביל לתספורת הבאה

1. חישבו כמה פעמים קראתם על "תספורת" בעיתונות הכלכלית בשנים האחרונות? כמה מילים נכתבו על התופעה הזו, על כל היבטיה הפסולים, במיוחד ללווים גדולים? התקשורת דנה בתופעה הזו שוב ושוב, בתורו של כל לווה שנכשל להחזיר את הלוואותיו. אבל התקשורת דנה בזה רק בגלל שהאג"ח היה סחיר (במקרה של גופים מוסדיים) או דרך בתי המשפט (במקרה של הלוואות בנקאיות). כלומר, בלי שקיפות, לא היה שום מידע, ובטח לא מידע אמין ומדויק על שיעורי התספורת, על שיעורי ההחזר, ובוודאי שלא היו קמות שום ועדות חקירה.

2. השקיפות היא כאמור אור השמש המחטא ביותר, אבל יש מקום ויש הלוואות שאין בהן את רמת השקיפות מאיגרות חוב סחירות, אם בכלל. מדבר בערוץ ההלוואות הישירות של הגופים המוסדיים, הלוואות מסוגים שונים כמו הלוואות כנגד פוליסות ביטוח חיים (לעמיתים), הלוואות מובטחות במשכנתא, הלוואות מובטחות בערבות בנקאית, מובטחות בשיעבוד רכב או הלוואות מובטחות בבטחונות אחרים. שימו לב כמה כסף יושב בערוץ הזה: כ-99 מיליארד שקל, כ-6% ויותר מסך התיק. שימו לב גם לצמיחה של הסעיף הזה: היקף ההלוואות עלה מ-1% מסך תיק ההשקעות לכ-6% היום והוא ימשיך לצמוח. אם תוסיפו את ההשקעות באג"ח קונצרני לא סחיר (ראו טבלה) המסתכמות בכ-40 מיליארד שקל וההשקעות בקרנות השקעה (קרנות הון סיכון, קרנות גידור וקרנות נדל"ן ואחרות) בגובה של כ-53 מיליארד שקל, תקבלו ש-12% מסך תיק ההשקעות של הציבור באפיקים ארוכי-טווח (ביטוחי חיים, גמל ופנסיה) אינם ברמת שקיפות של אג"ח סחיר.

3. לצמיחה של הלוואות ישירות יש היבטים חיוביים ובנק ישראל התייחס לכך בעבר. מדובר בעוד שחקן מרכזי בתחום של מתן האשראי, המהווה תחרות למערכת הבנקאית. עם הגידול המהיר מאוד בהיקף הנכסים (היום זה מתקרב ל-1.6 טריליון שקל), כפול ויותר מהרמה ב-2008. הסיבות לכך הם זרימה אדירה של כספים מדי שנה לחסכון פנסיוני וגם כמובן עליית הערך של התיק הזו. בקיצור: הררי הכסף חיפשו השקעות והדבר אילץ את המוסדיים לחפש עוד חלופות השקעה בעלות משך חיים ממוצע ארוך, בהתאם לאופי ארוך-הטווח של התחייבויותיהם, וכך הניע אותם להגדיל את ביזור הסיכונים בתיק שלהם.

4. בנק ישראל מצא בעבר כי המוסדיים מגדילים את שיעור ההלוואות שהם נותנים ובמקביל מקטינים את החזקותיהם באג"ח של החברות. התשובות לכך ניתנו על-ידי בנק ישראל בעבר, והן מתמצות במילה אחת: שקיפות. הגוף המוסדי הרי אינו חייב לדווח לציבור על מקבלי ההלוואה, בשעה שאת רשימת האג"ח שהוא מחזיק עליו לפרסם. לאורך כל שלבי ניהול החוב, הגוף המוסדי יכול לקבל החלטות עצמאיות, בהתאם לאינטרס הכלכלי שלו ואילו ניהול של אג"ח נעשה באופן קולקטיבי ולמחזיקים עשויים להיות אינטרסים שונים, כפי שראינו בהסדרי חוב בעבר. למחסור בשקיפות יש משמעות רבה כאשר חברה מתקשה לפרוע את חובה (תספורת), שכן הגוף המוסדי לא מוכרח לחשוף את הפסדיו.

ללווה יש בדיוק אותה מוטיבציה: אין צורך בפרסום תשקיף, החוב לא מחליף ידיים במהלך ההלוואה ובהרבה מקרים מחיר האשראי עשוי להיות נמוך יותר מהערוץ המקביל של הבנקים. וזו בדיוק הסיבה שהמוסדיים והלווים מעדיפים להשתמש בערוץ הזה של ההלוואות: פחות שקיפות, פחות כותרות בתקשורת.

משרד האוצר אמנם הוציא במהלך השנים האחרונות כמה חוזרים להסדרת הנושא ואף קמה ועדה גולדשמיט לבחינת האופן שבו גופים מוסדיים משקיעים בהלוואות שגם בעקבותיה יצאו חוזרים נוספים. כל זה עדיין לא מסוגל לפתור את בעיית השקיפות הנמוכה מאוד. מדובר בחור שחור ציבורית.

התוצאה של החור השחור הזו היא אחת: כשניהול החוב נכשל, כשהלווה נקלע לקשיים, כשהוא מבצע תספורת - לשני הצדדים יש מוטיבציה גדולה לקבור את המידע הזה כדי להימנע מביקורת. אמנם, המידע על סוגי ההלוואות נמצא באתר של רשות שוק ההון (אגב, קרוב ל-6 מיליארד שקל מההלוואות הן לא מובטחות ובדירוג נמוך), אבל זה לא תחליף לתשקיף מסודר, לסחירות ולהודעות שוטפות לציבור. אין שום תחליף לתשקיפים ואין שום תחליף לשקיפות באמצעות שוקי ההון. הם הרגולטור הכי טוב, ושום רגולציה אחרת, ואפילו לא ועדה שקמה לצורך העניין.

זה אומר שרשות שוק ההון חייבת, לפחות, להציף את המידע לציבור על הלוואות רעות שניתנו על-ידי המוסדיים. בלי מידע כזה, ערוץ ההלוואות הישירות ימשיך לצמוח ואיתו גם התספורות. ההבדל יהיה שאף כותרת לא תתפרסם על כך.

 נכסים