הקונפליקט של מערכת החינוך

2,272,000 תלמידים ו-170,000 עובדי הוראה יכנסו מחר (ו') לשנת לימודים חדשה ויגלגלו 95 מיליארד שקל. תקציב משרד החינוך + פנסיה תקציבית מהאוצר + מימון הורים (כ-25%).

התלמידים הולכים ויורדים באיכות הידע בהשוואות בינלאומיות שאנו נחשפים אליהם. המורים מתלוננים על עומס רב, שכר נמוך וחוסר הערכה. ההורים מתלוננים על רמה נמוכה מאוד של מורים, על בכיינות, יום לימודים קצר מדי, ימי חופש מרובים מדי.

הדילמה המרכזית: מה יקדם למה. ברור שרמת המורים חייבת לעלות משמעותית, ברור שרמת השכר שלהם חייבת להיות מהגבוהות במשק. רק שבין שני אלה מונח אוקיינוס בלתי עביר. תנאי הקבלה לתואר ראשון בחינוך באוניברסיטאות ובמכללות נמוכים ומספקים מורים ומורות בהתאם. הדרישה הרשמית היא לציון פסיכומטרי מינימלי של 500. בפועל בחלק מהמכללות מסתפקות בציון 450, ובחלקן כלל לא מבקשים מן המועמדים ציון במבחן זה.

בתחילת החודש פרסמה הלמ"ס דוח פרופיל פסיכומטרי של עובדי הוראה. נמצא כי ממוצע הציון הכללי בבחינה ב-2017 עומד על 494 נקודות - עלייה מ-477 נקודות ב-2008. עוד נמצא שבקרב סטודנטים חדשים להסבה להוראה, מה שאמור להיות הטרנד החינוכי החדש, הציון הממוצע ירד מ-524 נקודות ב-2012 ל-507 ב-2016.

ברמת יכולת כזו אין הצדקה להצבת המורים במקומות גבוהים בדירוגי השכר, אבל בשכר הנוכחי אין סיכוי שמצטיינים ביכולת יתלבטו בין לימודי רפואה והנדסה לחינוך. מצד שני, אם יתחולל פה מהלך דרמטי וייקבעו דרגות שכר גבוהות במיוחד למי שמחנכים את ילדינו ובונים את עתידנו - איזה סיכוי יש שההעלאה הזו לא תנוצל לרעה על ידי ראשי ארגוני המורים, חובבי האיומים והשביתות, שאת הכסף יבלעו אבל באיכות המורים יזלזלו וימשיכו להסתפק בגובה-דשא? אבל - בלי זה הרי לא יבואו טובים.

בקיצור: מה קודם למה, הביצה או התרנגולת. מי יכול לפתור את זה?

ההבדל בין מארי ג'ו וויט לשמואל האוזר

וושינגטון, 19 בספטמבר 2016. הודעה של ה-SEC, אז בראשות מארי ג'ו וויט, המקבילים של רשות ניירות הערך בישראל ושמואל האוזר. מנהלת חטיבת האכיפה בקומישן האמריקאי הודיעה כי פירמת החשבונאות והביקורת האמריקאית ארנסט אנד יאנג "הסכימה" לשלם 9.3 מיליון דולר כדי להסדיר את ההאשמות לפיהן שניים משותפי הפירמה יצרו קשרים "קרובים מדי" למבוקרים שלהם "ברמה האישית", ובכך הפרו את חובות והצהרות שלהם עצמים בעניין חובת האובייקטיביות וחוסר ההטיה בהליכי הביקורת.

חוקרי הרשות בארה"ב מצאו ששותף בכיר בקבוצה, שערכה אז ביקורת בחברה ציבורית שמקום מושבה בניו-יורק, היה בקשרי חברות וקרבה עם מנהל הכספים של החברה המבוקרת.

שותף אחר בפירמה שימש בקבוצה שביצעה ביקורת בחברה ציבורית אחרת היה מעורב ב"קרבה בלתי ראויה" עם החשב/ת הבכיר של החברה שביקר. במקרה אחד בילה המבקר לילה בבית משפחת המבוקר, במקרה שני הוכח כי הוחלפו מאות הודעות אישיות ומייל בין המבוקר למבקר, במהלך הביקורת. הפרת כללי חובת אי-התלות, כך נמצא, נמשכה 3 שנים.

שלוחת הפירמה הניו-יורקית ארנסט אנד יאנג - הרטפורד, קמינסקי וברהל - "הסכימה" לשלם את הקנס העצום וזאת בלא הודאה באשמה ובלא אישור הממצאים.

ההודעה הרשמית ציינה אז כי אלה הן פעולות האכיפה הראשונות של ה-SEC לזיהוי, חקירה ואישום במקרים של כשלים בשמירה של עיקרון אי-התלות של המבקר החיצוני.

מדינת ישראל? שמואל האוזר? רואי חשבון מבקרים? האם הרשות בישראל בדקה אי פעם את עומק הקשרים, החברויות וההקפדה על אי-התלות בין המבקרים הבכירים לבין המבוקרים הבכירים? מי נסע עם מי השנה? מי בילה עם מי תוך כדי ביקורת? משפחת מי קשורה למשפחת מי?

היועץ המשפטי: עיקרון אי-הוודאות

השבוע, 8 שנים אחרי תחילת החקירה האמריקאית נגד בנק לאומי, 4 שנים אחרי שהסתיימה ונחתמה הפרשה בארה"ב, שנתיים וחצי אחרי שהיועץ המשפטי "פתח בבדיקה" בעניין - הודיע אביחי מנדלבליט שהנחה את המשטרה לפתוח בחקירה.

בנק לאומי, בבעלות הציבור, הולך לשקוע לתוך עוד כמה שנים של חור שחור בחקירות. גם בנק הפועלים ובנק מזרחי טפחות, שרוב מניותיהם בידי הציבור וגם נגדם מתנהלת בשנים האלה בדיקה דומה של הרשויות בארצות הברית - גם הם ישקעו לתוך מבוך ארוך שנים של אי- ודאות, כמה שנים באמריקה ואז הרבה שנים בישראל.

כמו שנאמר אצל הגויים: JUSTICE DELAYED IS JUSTICE DENIED.

stella-k@globes.co.il