עומרית: יישוב היפותטי שיחליש את הנגב ויעלה מיליארדים

בפייסבוק מתגלגל כבר זמן מה סרט פרסומת המשווק מגרשים לבניית וילות ביישוב עומרית, שיוקם בעתיד לצד כביש 62, רק 14 ק"מ דרומית לבאר שבע. המפרסמים רוכבים כמובן על הגל: "הדרום שועט קדימה", "באר שבע הולכת להיות בירת הסייבר בחצי הכדור המערבי", וזה "המקום הנכון לחיים חדשים". היישוב החדש מוצג כ"יישוב קהילתי איכותי", "המשך ישיר ליישובים האיכותיים עומר, להבים ומיתר".

יוסי רם הוא סוכן מחברת התיווך גרין האוס שעובד עבור חברת א.לוי, שהיא יזמית היישוב ביחד עם חברת משהב. האדמה שעליה מנסות החברות א.לוי ומשהב להקים את היישוב נמצאת בחלקה בבעלות פרטית ובחלקה היא אדמת מדינה. רם מודע לעובדה שהוא מוכר מגרשים ביישוב שעדיין אינו קיים, ואין עדיין בכלל אישור להקמת היישוב, אך הוא מבקש להדגיש שהקרקע שהוא משווק היא קרקע פרטית. לדבריו, העניין מטופל, אלא שלמדינת ישראל יש אינטרס להסתיר את הסדרת הקמת עומרית.

דוח שהוכן ע"י השמאי רן וירניק, לבקשת היזם א.לוי, מוגדר על ידו כ"שומת מקרקעין מבוססת הנחה", כלומר מחיר המבוסס על הנחה שאכן יוקם יישוב. מרוב שההנחה היפותטית, הקרקע כרגע בייעוד חקלאי והמחירים נוחים: מגרש בגודל חצי דונם עולה 164 אלף שקל. לשם השוואה, בעומר עולה מגרש בגודל דומה 1.45 מיליון שקל, ובמיתר 820 אלף שקל.

היזמים, וגם מחבר הדוח, מבססים את האופטימיות שלהם על כך ש"קיימת כוונה להקים בטווח הקצר חמישה יישובים במרחב הנגב המזרחי, ביניהם היישוב עומרית. לפיכך, ניתן להניח כי קיימת סבירות גבוהה שהקמת היישוב תתממש בתקופה הקרובה".

"לנייד את הבדואים"

עזרא לוי, הבעלים של חברת הבנייה א.לוי, מאמין בכל לבו (כצפוי) בהקמתו של היישוב ולדבריו יש לו אפילו מסמך של משרד השיכון שמעיד על הכוונה להקים חמישה ישובים יהודיים. "זו קרקע חקלאית, אנחנו עומדים בתקן 22 (הצגת שומה לקרקע המשווקת לציבור על בסיס צפיות), אנחנו לא מספרים סיפורים, אנחנו פועלים לפי החוק, הקרקע היא שלנו כבר 22 שנה. אנחנו יחד עם משרד השיכון, יד ביד, לא מבטיחים כלום".

- אתם לא חוששים שהקמת היישוב תתעכב?

"יש משהו שלא נתקע במדינה? על הקרקע הפרטית גם אין בדואים. הם לא עולים על קרקע פרטית. הכל פתוח".

דווקא העובדה האחרונה שהוא מציין, שרק על הקרקע הפרטית אין בדואים, מלמדת כי הקמת היישוב עומרית מעוררת שורה של שאלות תכנוניות, כלכליות וחברתיות. הקרקע אינה ריקה - יש עליה כפר בדואי לא מוכר, אלזרנוג, שבו מתגוררים כ-5,000 איש.

מדברי רו"ח עזרא ערוסי, מנכ"ל משהב, ניתן להבין כי משיקולים טקטיים החליטה החברה להקפיא את שיווק הפרויקט בשלב זה: "הקמנו לובי בכנסת, בראשות ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהתכנס לפני חצי שנה. הוחלט לנייד 300 משפחות בדואיות שנמצאות על הקרקע של עומרית, ששייכות לרשות מקרקעי ישראל, ליישוב רהט, אבל, התגבשה ההבנה שאם ההכרזה על עומרית תצא היום, הבדואים לא יצאו. מטעמי טקטיקה קיבלנו את הגישה להשהות את הלחץ על הכרזת היישוב".

אסף עוזרי, עוזרו של ערוסי, מסביר שמשהב - חברה בבעלות תנועת הפועל המזרחי (השייכת למעשה למפלגת הבית היהודי) - קנתה את הקרקע מטעמים אידאולוגיים של "בניית הארץ" ו"שליחות", ופחות ממניעים כלכליים טהורים. לדבריו, החברה הפסיקה העיסוק בפרויקט ומי שמשווק הקרקעות היא חברת א.לוי.

"לחיות כמו בני אדם"

נציג תנועת רגבים ("סדר יום יהודי וציוני בענייני קרקע וסביבה"), עמיחי יוגב, מבקש להבהיר שאין להם עניין מיוחד בקידום הקמת היישוב עומרית. מבחינתם, הסוגיה העיקרית היא ההתיישבות הלא חוקית על קרקע פרטית ששייכת ליהודים: "יש שם חלקה בגודל של 600 דונם שהיא בבעלות משותפת (מושע). לחברות א.לוי ומשהב יש רסיסי קרקע שם.

"אנחנו מייצגים את צאצאי משפחת איסמעילוף, שמחזיקה בכ-11% מהקרקע מאז שנות ה-30. בני שבט אבו קוידר פנו אלי ואמרו: 'אנחנו אנשים מתקדמים, רובנו משכילים, יש פה עורכי דין ורופאים. אנחנו רוצים לחיות כמו בני אדם ופה זה לא יקרה. אנחנו רוצים לעבור לרהט'. המדינה תכננה להם שכונה שמנותקת מרהט, אבל ראש עיריית רהט, טלאל אל קרנאווי, תוקע את זה בגלל כל מיני פוליטיקות פנימיות ומניעים אישיים".

אולם חלק מתושבי אלזרנוג אינם רוצים כלל להתפנות. אברהים חסנאת, יו"ר עמותת קפא, אמר בהפגנה שנערכה נגד המעבר כי צריך להקים במקום "עיר מעורבת ליהודים ולבדואים, שיהיה עוד דו-קיום כמו בחיפה וביפו, עוד דו קיום בנגב".

פרופ' נורית אלפסי מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון, נרעשת מהתנהלות המערכת התכנונית: "הסיפור הגדול הוא שהמדינה הרימה ידיים והיא נותנת לכולם להפעיל לחץ. מי שיש לו הלובי הכי חזק - ייהנה. יש גופים שמצליחים להשיג קרקע לבדואים, כמו למשל עמותת 'במקום', ויש עמותות שמקימות יישובים נגד הבדווים ('רגבים'). המערב הפרוע קורה בשנת 2017, במדינת ישראל שחוגגים 70 להיווסדה. זה לא להאמין. יש כאן אוזלת יד מוחלטת של המדינה. התדהמה הגדולה היא שאנשים פרטיים יכולים להקים יישוב בישראל עם כל המשמעויות הכלכליות, החברתיות, הסביבתיות, התשתיתיות והביטחוניות שיש לזה. זה נתון לשיקול דעת של המערכת הפוליטית ואנשים מצליחים לעשות את הדברים האלה על אפה וחמתה של מערכת התכנון".

ממשרד השיכון נמסר כי "שר השיכון יואב גלנט רואה בהתיישבות בנגב, כמו בכל הארץ, ערך ציוני ראשון במעלה. הפריסה ההתיישבותית במזרח הנגב, מדרום הר חברון ועד לדימונה, חיונית כדי למנוע רצף התיישבותי פלסטיני-בדואי בין הר חברון לנגב. כחלק מכך חודשו העבודות ביישוב חירן וקיימת תוכנית להקמת העיר כסיף ויישובים נוספים במבואות ערד. עם זאת, המשרד אינו מקדם כיום את הקמת עומרית".

מחירו של יישוב חדש: התשתיות יקרות, באר שבע נחלשת

נוסף לעניין התמוה שבו חברות עסקיות מקדמות הקמה של יישוב חדש על קרקעות שרכשו, ולמחלוקת בעניין פינוי הכפר אלזרנוג לרהט שבעצמה סובלת ממצוקת דיור, מוכרחים כמובן לתהות האם יש היגיון כלכלי ותכנוני כלשהו בהקמה של יישוב חדש בנגב, חבל ארץ הרצוף ביישובים שישמחו לתוספת משפחות ולערים הזקוקות לחיזוק.

הביקורת של ד"ר מירב אהרון גוטמן, מהפקולטה לאדריכלות ותכנון ערים בטכניון, קשורה בעיקר למה שעושה הפירבור לבאר שבע: "צריך לשאול ממה הישובים יחיו ומה הנזק שהקמתם תגרום. בפועל היישובים הללו קורעים את האוכלוסיה האמידה, שהיא חלק חשוב ואינטגרלי ברקמה העירונית של הישובים הוותיקים". עמדה דומה ביטא ראש העיר דימונה, בני ביטון, בדיון שנערך בוועדת הפנים בכנסת ביולי 2016, בעניין "בחינת ההחלטה על הקמת יישובים חדשים בנגב". ביטון יצא כנגד עמדת ראש הממשלה ושר השיכון: "אני, בניגוד לתפיסת הליכוד, חושב שקודם כול צריך לחזק את היישובים הקיימים בנגב. חייבים לחזק. אומר את זה גם ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ. תתנו את 300 מיליוני השקלים לירוחם, לדימונה, לערד ולמצפה, ואל תקימו לנו יישובים חדשים".

בהיבט הכלכלי הצר, כדאי לזכור שלפי נתונים של עמותת אדם טבע ודין, הקמת יישוב חדש יקרה פי 3 מאשר הרחבה של יישוב קיים.

לפי נתונים של המשרד להגנת הסביבה, סה"כ ההשקעה ליחידת דיור בעיר בבנייה רוויה (דירות) עומדת על 450 אלף שקל, בעיר בבנייה צמודת קרקע (נניח, דימונה) על 812 אלף שקל, בהרחבה של יישוב כפרי על 1.07 מיליון שקל, ואילו ביישוב חדש על 1.4 מיליון שקל. ליח"ד אחת.