"לעיריית תל-אביב יש אינטרס שהקהילה הוותיקה לא תישאר"

הכרזתה של שרת המשפטים איילת שקד ש"הציונות לא תמשיך לכופף את ראשה מפני זכויות הפרט", שבא בתגובה לפסיקת בג"ץ שהורתה שלא לכלוא מסתננים, וביקורו של ראש הממשלה נתניהו בדרום תל-אביב, שהצהיר שמדובר במסתננים ולא בפליטים, העלו את הנושא מחדש לסדר היום.

יעל בן יפת, מנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית ולשעבר חברת מועצת העיר תל-אביב-יפו מטעם סיעת "עיר לכולנו", מסתכלת על המחלוקת הזו במבט רחב יותר. לדבריה, הקונפליקט עם מהגרי העבודה/פליטים/מסתננים הוא מצב רצוי לרשויות, כי הוא בבחינת שלב מקדים ואף הכרחי לג'נטריפיקציה ולהברחת תושבי האזור.

"המצב של שכונת שפירא מזעזע, ואין לי ספק שהפליטים הם הטריגר לג'נטריפיקציה. התיאור הקלאסי של ג'נטריפיקציה הוא שקודם כל עוברת השכונה משבר קשה, מידרדרת - ואז הקהילה הוותיקה מתפרקת ועוזבת את המקום".

- את רומזת שיש למישהו עניין שזה יקרה?

"אני חושבת שלעיריית תל-אביב יש אינטרס גדול מאוד שהקהילה הוותיקה לא תישאר כאן, כי באוכלוסיות של שכונות המצוקה צריך להשקיע יותר. עיריית תל-אביב הייתה רוצה שבכל העיר תהיה אוכלוסייה חזקה, כמו רמת-אביב ג'. כשבנו את פרויקט הדיור להשגה 'גני שפירא' שאוכלס בשנת 2015, היה דיבור על כך שכל עיר רוצה את העשירון השישי והשביעי. באותו זמן, תושבי שכונת שפירא השתייכו לעשירון השני והשלישי. המשמעות היא שגם אם לא אמרו שרוצים לגרש, עודדו את העניין בפועל".

- איזה פתרון יש לך להתחדשות שלא מבריחה את האוכלוסייה המקומית?

"אני מאוד מאמינה במוסדות. אם הייתה כאן מערכת חינוך טובה, האנשים הוותיקים לא היו בורחים מכאן. לחדשים אין בעיה עם החינוך, כי הם שולחים את הילדים שלהם לבתי ספר אלטרנטיביים שנמצאים בקרבת השכונה (בית הספר לטבע, בית ספר קהילה ובית הספר האנתרופוסופי). הם לא לומדים בשכונה עצמה. הם יכולים להרשות לעצמם לשלם כסף וגם זה לא מעניין אותם שהילדים מנותקים, כי זו לא קהילה שהם רוצים לחיות איתה".

- ולמה הפליטים מהווים בעיה?

"תחשוב שזאת הייתה שכונה של 3,000 איש ועכשיו גרים בה 40 אלף איש. זה לא הגיוני. קהילת הפליטים מוחלשת מאוד. אם היה כאן תכנון של המדינה היו מפזרים אותם".

- יש למישהו אינטרס נסתר גם בנושא הזה?

"אני חושבת שמבחינת עיריית תל-אביב-יפו, דרום תל-אביב זה אקס-טריטוריה. אם הפליטים יעברו את רוטשילד, המדינה לא תתנהג אותו דבר. באזור התחנה המרכזית ושדרות הר ציון יש זונות ונרקומנים, ובוא נאמר שאם אחת מהסיטואציות האלה היו מתרחשות ברחוב אבן גבירול, או ברמת-אביב, באותו הרגע זה היה מסתיים. כאן זה נמשך כל הזמן".

- למה את חושבת שהעיריה מדלגת על האזור הזה?

"הבסיס זה גזענות. יש פה תושבים מזרחיים בעיקר, ואין אמונה בתושבים. אם יש איזשהו שיתוף פעולה עם התושבים זה בתהליך של קו-אופטציה, תהליך שבו הם לוקחים את המנהיגויות המקומיות והופכים אותן למשת"פים שלהם. הג'נטריפיקציה מבחינת עיריית תל-אביב היא ברכה. העירייה חושבת שהבעיה בשכונות היא התושבים עצמם. ברגע שיחליפו את התושבים הבעיה תיעלם. כל מה שמתרחש הולך לכיוון הזה.

"אני מלווה פרויקט התחדשות עירונית ברחוב יוסף אופטושו בקרית שלום (שיכון משנות ה-60, הנמצא על ציר נתיבי איילון. אחד המבנים הוכרז בשנת 2006 כמסוכן למגורים). כשהגעתי לישיבה של שיתוף ציבור, שהייתה יוזמה של עיריית תל-אביב, הייתי המומה. אפילו פוטין היה עושה שיתוף ציבור בצורה יותר משתפת. לא עניין אותם בכלל מה מעניין את התושבים, מה הצרכים שלהם. אני לא מצפה מחברות מסחריות שיהיו חברתיות, אבל לא הבנתי איך העירייה לא נותנת את התמיכה הנדרשת".

- איך את מסבירה את זה שבכל דרום תל-אביב אין עדיין התחדשות עירונית?

"כי הם לא עושים עבודה רצינית. בירושלים הם מראיינים את כל התושבים, מבררים מה הפחדים של התושבים. יש הרבה אמצעים להקל על התושבים כדי שהפרויקטים יהיו פחות מאיימים. בסופו של דבר, התושבים הם בעלי המאה, אבל פה בתל-אביב, נותנים להם את התחושה שעדיף שיסתמו את הפה".

- איך הקשת הדמוקרטית המזרחית קשורה לזה?

"אנחנו מייצגים את האוכלוסיות המוחלשות. בימים אלה אנחנו שותפים בפרויקט של משרד ראש הממשלה בבניית מנהלת ההתחדשות העירונית ובשנה הקרובה נשתתף בקורס באוניברסיטת תל-אביב להכשרת האנשים שיוכשרו כמתאמים חברתיים".