"אני קפיטליסט כי בלי כסף במדינה הזאת אתה גמור"

אני: קפיטליסט - כי בלי כסף במדינה הזאת אתה גמור; ולא מתייאש - כי לא נכשלת כל עוד לא התייאשת.

משפחה: ההורים של אמא עלו ממרוקו בשנות ה-50, הגיעו למושב מגדים והפכו לחקלאים שגידלו בננות ועגבניות. הצד שני, נצר למשפחת גרין, משפחתו של דוד בן גוריון, הגיעו לכאן מהונגריה דרך מצרים והתיישבו במושב משמרת. סבתא הגיעה ממשפחה אריסטוקרטית בלבנון, וסבא נסע על אופנוע לביירות כדי להביא אותה לארץ. בדרך היא נפלה ממנו כשלא שם לב. כשהגיעה למושב היא הייתה המומה מהלכלוך.

הורים: אבא ואמא הכירו אחרי הצבא, התחתנו ועברו למשמרת. היה להם משק משגשג של אבוקדו, תפוזים, גיפסנית וציפורן. כשאבא גויס לחצי שנה במלחמת יום כיפור, המשק התמוטט. הם נכנסו לחובות ונאלצו למכור אותו בגרושים. אחרי שנתיים עברנו לנתניה. אמא הפכה ליזמית עסקית ואבא הצטרף אליה, אבל המצב הכלכלי בבית לא היה טוב.

ילדות: עד כיתה ה' היינו במושב משמרת. בגיל שש קנו לי מחשב סינקלייר ספקטרום שחיברו לטלוויזיה והפעילו עם קסטה ובן דוד שלי ואני היינו מתכנתים יחד. מאוחר יותר תכנתתי עם איתמר גלילי, שהקים את "זאפ" ו"איזי". כשהגעתי לעיר מצאתי את עצמי בהקבצה ב' במתמטיקה ואנגלית, והתאמצתי כדי להשלים את הפערים.

עבודה ראשונה: התחלתי לעבוד בגיל 15, ובגיל 16 הלכתי ל-AIT של אבישי אברהמי, לימים ממייסדי וויקס. הוא קיבל אותי לעבודה, הפכנו לחברים ובהמשך הוא היה בבורד של סלוטו ומייעץ לנו גם היום.

שירות צבאי: יחידה טכנולוגית באגף מודיעין.

קריירה: אחרי השחרור עברתי לתל אביב והצטרפתי לסטארט-אפ קומיוניטי פור יו של האחים אילני, שרצתה לייצר קהילות. הייתי הטכנולוג הראשון שלה. אחרי שנתיים עזבתי והתחלתי לייעץ לכל מיני חברות. הייתי מבוהל שלא אדע לתכנת, כי יצאתי מהעסק ואז הרמ"ד שלי מהצבא הציע לי לעבוד באנברה (סטארט-אפ שעסק ביישומי תקשורת אלחוטית, ל' ר'). כשנמכרה לאינטל קיבלתי 12,500 דולר, שהספיקו כדי להקים את אניגמה.

אניגמה: הקמתי אותה עם השותף שלי לדירה, ליעד אגמון. בנינו תוכנה למניעת זליגת מידע מארגונים ואחרי שנה ו-10 חודשים היא נמכרה ב-20 מיליון דולר. קיבלתי מיליון וחצי, כיסיתי חובות, קניתי דירה והמשכתי לסלוטו. תוך כדי למדתי בבינתחומי מדעי מחשב עם התמחות במנהל עסקים.

סלוטו: הקמתי אותה עם תומר דביר. את נפתלי בנט רצינו בתור מנכ"ל והוא התלבט אם לבוא אלינו או לווייז. אחרי כמה חודשים הוא אמר לי שהחליט להיות יו"ר מועצת יש"ע ושלא יהיה לו זמן להקדיש לעבודה. הוא עשה רושם של אדם נאור, אבל הדמות הציבורית שלו נראית לי חשוכה.

SPOT.IM: החברה שהקמתי עם נדב שובל, כשהיה בחור בן 20. זרקנו רעיונות סביב מטרה של רשת חברתית והקמנו את מערכת טוקבקים שנמצאת היום באתרים מרכזיים בעולם, כמו פוקס, ובפבלישרים גדולים בארץ. אנחנו מעבירים את הדיון לתוך האתר, מוסיפים תוכן איכותי ושולטים בדאטה. יש התעניינות בחברה והפעם, בניגוד לעבר, האקזיט לא המטרה, כי יותר קל להקים עוד עסקים מהעסק הקיים. אנחנו חיים בעידן של מכונות כסף. ברגע שאתה מייצר מנוע ואתה משפיע על פרמטר אחד בו, הוא ירוץ לבד.

רומן אברמוביץ': משקיע. נדב הביא אותו ואני נפגשתי עם הנציג שלו שנתן את האישור להשקעה.

דפנה: אשתי, במאית ומחזאית תיאטרון עצמאית. אדם מאוד שמח, ששלם ומממש את עצמו. כסף לא מלחיץ אותה והיא לא פוחדת ממחסור. נפגשנו דרך מישהי שלמדה איתי לפסיכומטרי, אחרי כמה שבועות נתקלנו אחד בשני שוב, היינו שבוע יחד ואז היא טסה ללונדון ללימודי בימוי וכתיבה ומאז שחזרה אני לא נפרד ממנה יותר. יש לנו שלוש בנות, והן הדבר הכי טוב שעשיתי לעולם.

פנאי: אין לי ולא חסר לי. לא מזמן התחלתי לקחת דברים ברצינות וזה לא קל. האחריות, היכולת להגיד אני נוכח לגמרי, גם בעסק וגם במשפחה.

תפיסת עתיד: החברה רווחית ואנחנו סוגרים גיוס גדול כדי להרחיב את הפעילות משמעותית ומתכוננים לחשיפת מוצר הדגל שלנו.