טראמפ החליט: מספיק לחלום

קשה לחשוב על דוגמא מובהקת יותר לביטוי "אנוס על פי הדיבור". כמה שהנשיא דונלד טראמפ לא רצה לחתום על הפקודה לביטול הפקודה של קודמו, ברק אובמה. הוא התפתל, הוא השתמט, הוא כמעט חזר בו ברגע האחרון (על פי דיווח עיתונאי, המסתמך על מקורבים אנונימיים).

שר המשפטים שלו דחק בו, והרדיקלים במחנהו הזכירו לו. הוא הבטיח, הוא חזר והבטיח במערכת הבחירות הארוכה שלו כי יבטל את הפקודה "ביום הראשון" של נשיאותו. כמובן, מעטים מאוד האמינו שהוא יהיה נשיא. הוא עצמו לא התייחס אל הסיכוי הזה ברצינות מלאה.

הוא אמר הרבה דברים לתפארת המליצה, או אולי לא כל כך לתפארת. פוליטיקאים מפזרים הבטחות ומגזימים בעליל במערכת הבחירות שלהם. אנשים רציונליים מבינים את זה. ההגזמה היא מוסיקת רקע הכרחית. האם הוא באמת מוכרח?

ובכן, הוא הוכרח. אנוס על פי הדיבור, נשיא ארה"ב ביטל אתמול את הצו האקזוקטיבי, שהגן על 800 אלף מהגרים לא חוקיים, רובם ככולם "לאטינוס", או "היספאנים", מפני גירוש לארץ מולדתם. סך כל "חסרי הניירות" בארה"ב עומדים על 10-13 מיליון.

פקודת החלום

גורלם של 800 אלף שפר עליהם, יחסית, בזכות אבות ואמהות. הם לא בחרו לחצות את הגבול בסתר, בלי אשרות כניסה. הם היו ילדים. הוריהם הם שהבריחו אותם מעבר לגבול. הם גדלו כאמריקאים לכל דבר. הם מדברים אנגלית שאינה נופלת מזו של רוב האמריקאים. הם מעורים בתרבות העממית. רובם הגדול סיימו בהצלחה בתי ספר תיכוניים ולומדים לתואר ראשון, או שכבר קיבלו אותו. 600-700 אלף עובדים לפרנסתם, ומשלמים מסים, כולל ביטוח לאומי.

ב-2010, הדמוקרטים בקונגרס ניסו להסיר את סכנת הגירוש מילדי המהגרים הלא חוקיים באמצעות חוק, שניתן לו השם רב האסוציאציות Dream Act, או "פקודת החלום". כמיטב מסורת ההתחכמויות של חקיקות בארה"ב, Dream היה ראשי התיבות האנגליים של "פיתוח, הצלה, חינוך לקטינים זרים". אבל בחירת השם הייתה רמז עבה לחלום המפורסם ביותר באמריקה, הלוא הוא "החלום האמריקאי", משאת נפשו של כל מהגר.

לדמוקרטים אמנם היה רוב גדול בשני בתי הקונגרס, אבל המסורת הפרלמנטרית של הסנאט מצריכה רוב מיוחס (60 מתוך 100) כדי לחוקק. חסרו 5, והפקודה לא הייתה לחוק.

ב-2012, חודשים אחדים לפני הבחירות שבהן חזר והתמודד, הנשיא אובמה חתם על צו אקזקוטיבי, השקול כנגד חוק כל זמן שהקונגרס עצמו אינו מחוקק. צווים נשיאותיים התרבו בדור האחרון, בייחוד בתקופות הזמן התכופות שבהן שתי מפלגות שונות החזיקו בבית הלבן ובקונגרס, ותהליך החקיקה נקלע למבוי סתום - אבל גם מפני שנשיאים גילו מה קל לחתום על צו.

עקיפה שרירותית של החוק

ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון, שנבחר כמעט לפני 220 שנה, חתם בשמונה שנות כהונתו על 8 צווים. אייברהם לינקולן, הנשיא של מלחמת האזרחים, לפני 150 שנה ויותר, חתם על 48 בארבע שנות כהונתו. כל אחד משלושת הנשיאים שקדמו לטראמפ חתם על בסביבות 300 צווים.

חמתם של הרפובליקאים בערה בהם להשחית לנוכח צווי אובמה, שהם חשבו לעקיפה שרירותית של החוק. בולט בין הצווים ההם היה זה הידוע בראשי התיבות DACA, "דחיית פעולה בעניין מהגרים בילדותם". הרפובליקאים ראו בו שימוש לרעה בכוח השלטון.

באותו הזמן, תובעים כלליים רפובליקאיים בשורה של מדינות בארה"ב פתחו מאבק משפטי נגד צווים של הנשיא, באמצעות בתי המשפט. בחירת טראמפ קיצרה בשבילם את הדרך. הוא הבטיח למחוק את DACA, והם המתינו לו בקוצר רוח.

הנשיא היסס. הוא אמנם העמיד במרכז מסע הבחירות שלו את הבטחותיו להפסיק הגירה לא חוקית. אבל לא הרי מניעת כניסתם של מהגרים בוגרים "בלי ניירות" כהרי גירושם של ילדים שהתערו בחברה האמריקאית. לא מצודד מעיקרו הוא הרעיון שממשלת ארה"ב תחפש 800 אלף בני אדם, תעלה אותם על מטוסים, ותשלח אותם אל ארצות שרובם הגדול אינם מכירים.

היושב ראש רב הכוח הפציר

סקרי דעת קהל חזרו והראו בשנים האחרונות, שרוב גדול של האמריקאים תומכים בהסדרת מעמדם של הילדים הלא חוקיים. התמיכה הזו חוצה גבולות מפלגתיים, ומגיעה עד מעמקי המפלגה הרפובליקאית. היושב ראש רב הכוח של בית הנבחרים, פול ריאן, הפציר בנשיא עד הרגע האחרון להימנע מלחתום, ולהניח לקונגרס להסדיר את העניין.

אבל תובעים כלליים רפובליקאיים בעשר מדינות הזהירו את הבית הלבן, שבדעתם לפתוח מאבק משפטי נגד הצו לאלתר. הממשל היה נקלע אז לעמדה כמעט מגוחכת: פרקליטיו היו צריכים להגן על הצו בבתי המשפט. הנשיא החליט אפוא בחוסר חשק מופגן לבטל.

הצו אינו מתבטל מיד. הנשיא משעה את החלתו ב-6 חודשים, כדי לאפשר לקונגרס לחוקק חוק להצלת החולמים. חקיקה כזאת תחייב משהו שלא ראינו מאז השבעת טראמפ: שיתוף פעולה לפחות בין חלק מן הרפובליקאים לבין הדמוקרטים.

שר המשפטים של טראמפ הוא מתנגד מושבע של צו אובמה עוד מזמן שכיהן כסנאטור מטעם מדינת אלבמה. הנשיא הניח לשר להודיע אתמול על ביטול הצו. בדרך כלל הוא להוט לטעון לאשראי כמעט בכל עניין. אבל על האשראי הזה הוא נוטה לוותר.

כאשר כוח העבודה מזדקן

מהיותו איש עסקים רב שנים טראמפ יודע את המידה שבה כלכלת ארה"ב זקוקה לידיהם העובדים של מהגרים, חוקיים או לא חוקיים. הוא יודע כי הבטחתו להצמיח את כלכלת ארה"ב בשלושה אחוזים בשנה תלויה בהתרחבות בלתי פוסקת של כוח העבודה.

שאלת ההגירה מפלגת את הימין האמריקאי. האגף הליברטריאני, זה המטעים את זכויות היחיד, תומך בהגירה פחות או יותר חופשית. הגירה היא מנוע של צמיחה. כאשר כוח העבודה מזדקן, והריבוי הטבעי פוחת, מהגרים צעירים הם אלה הנקראים למלא את החסר.

נשיא לשכת המסחר ההיספאנית של ארה"ב, חאבייר פאלומארס, כותב היום ב"ניו יורק טיימס", כי הילדים הלא חוקיים משלמים שני מיליארד דולר מסים מדי שנה בשנה. גירושם יעלה לממשלה הפדרלית 60 מיליארד דולר, והנזק לטווח ארוך יגיע ל-280 מיליארד דולר בעשר השנים הבאות. פאלומארס הודיע על התפטרותו ממועצה שהוקמה בבית הלבן לייעץ לנשיא בענייני פלורליזם. בחודש שעבר נאלץ הנשיא לפרק מועצה של אנשי עסקים בכירים לאחר שחבריה התפטרו במחאה על היעדר תגובה הולמת של הנשיא להפגנת נאצים.

אבל בעוד שהפגיעה ביוקרתו סביב הנאצים הייתה כולה מעשה ידיו, כאן הוא נקלע למלכודת פוליטית יוצאת דופן. אוי לו מיוצרו ואוי לו מיצרו. בציוץ אתמול הוא כמעט התחנן לפני הקונגרס שיואיל לחלץ אותו מן המלכודת. אבל הוא כבר יודע שעל הקונגרס קשה לסמוך.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny