"יש מרחב לביצועים טובים מהמניות האירופיות בשנה הקרובה"

ספטמבר בחצי הכדור הצפוני הוא בדרך-כלל תחילת שנת לימודים חדשה. השנה, כך נדמה, יש כמות לא רגילה של דברים ברשימת הקניות ללימודים.

נתחיל בברקזיט - שם עולה הטמפרטורה בתהליך הדיונים. עמדת הפתיחה של בריטניה, שלפיה אפשר בו-זמנית לשמור על העוגה וגם לאכול אותה (אנלוגיה של בוריס ג'ונסון, שמסיבה לא מובנת מכהן כעת כשר חוץ הבריטי), לא עולה בקנה אחד עם עיקרון שיתוף-הפעולה.

כל מי שיש לו ניסיון עם עסק יצרני, מבין ששרשראות אספקה הן מורכבות ומשולבות מאוד. ב-15 החודשים מאז ההצבעה על הברקזיט, רוב תומכי העזיבה כבר נסוגו מעמדה של "ברקזיט קשה", בגלל ההבנה הפשוטה שהדבר יזיק מואד לכלכלת בריטניה ולאזרחיה.

ההבטחות החגיגיות שהשמיעו תומכי העזיבה לפני ההצבעה אינן קיימות באמת, והמפלגה השמרנית לא נראית ערוכה לטפל בקלות בבלגאן הזה. אבל מה שחשוב יותר הוא, האם בריטניה יכולה לטפל בזה כאומה מאוחדת. זהו הסעיף שיהיה הדומיננטי בעונת החזרה ללימודים בבריטניה.

אירופה למדה את הלקח?

הבחירות הפדרליות בגרמניה ב-24 בספטמבר לבונדסטג ה-19 צפויות להחזיר את הקואליציה של מרקל לשלטון, בצורה זו או אחרת. לאחר שהבחירות בצרפת, בהונגריה ובהולנד מוקדם יותר השנה הצביעו על דחייה רחבה של הימין הקיצוני ושל התנועה נגד האיחוד האירופי, ששלטו בסיקור התקשורתי, מנהיגי אירופה צריכים, סוף-סוף, לקבל קצת מרחב נשימה.

חלק גדול מהביקורת שהוטחה באיחוד האירופי לפני משאל העם על הברקזיט בבריטניה היה נכון, וכעת יש כבר דיבורים על הנושאים הללו. טורקיה, למשל, הוזכרה בעימות הטלוויזיה בין הקנצלרית מרקל ליריבה הסוציאל-דמוקרטי מרטין שולץ, כאשר מרקל עשתה את הדבר הלא צפוי, והבטיחה שהיא תנסה לסיים את הדיונים על הצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי. יש שפע נושאים נוספים על סדר היום, ויהיה חשוב לראות איך צרפת וגרמניה יוכלו לעבוד בשיתוף-פעולה הדוק יותר בעתיד.

בצרפת, הנשיא מקרון דוחף קדימה רפורמות מקיפות, שנועדו להגמיש את שוק העבודה, ולכן ליצור צמיחה כלכלית. כרגיל בצרפת, תהיה מקהלת מחאות, אבל הפעם יש תחושה שזמנן של הרפורמות כבר הגיע. מדיניות מקרון לזירוז שינוי רגולטורי באמצעות הפרלמנט מעוררת מחלוקת, אבל עם סדר יום מפרך של פגישות, שנועדו להשיג ויתורים מבעלי העניין העיקריים (האיגודים וראשי העסקים) בלי ליצור קשיים, נראה שהוא יוכל להתגבר על כל המחאות.

איטליה שקטה, אם כי היא תהיה כנראה המכשול הפוליטי הבא בחודשים הקרובים, אבל כיוון הנסיעה היום ברור הרבה יותר משהיה לפני שנה: אירופה לא מתפוררת, כפי שחזו טיפוסים כמו נייג'ל פראג' בבריטניה, חרט וילדרס בהולנד והנשיא האמריקאי טראמפ (שתומך בגלוי בברקזיט).

כוח האירו מעיב על ההבראה

בהתחשב בכוחה של ההבראה הכלכלית ברחבי אירופה, לא מפתיע לראות התחזקות קלה של האירו מול הדולר האמריקאי, אבל התחזקות זו הייתה מופרזת כשהאירו הגיע ל-1.2 דולר. תשואות אג"ח המדינה הגרמניות ל-10 שנים (bunds) התרחקו מהרמות השליליות של לפני שנה, תודה לאל. האירו החזק יהפוך ללא ספק לרוח נגדית לרווחים, ויש מגמה של הנמכת תחזיות מצד האנליסטים בשבועות האחרונים לחברות שחלק ניכר מרווחיהן הוא בדולרים. צמיחת רווחי החברות בממוצע באירופה עלולה להסתכם ב-10%-12% בלבד ב-2017 אחרי הכול, עם קושי להשיג ביצועים כאלו ב-2018.

אבל כדאי להכניס את הנתונים הללו להקשר הנכון: אירופה התקשתה בשנים הקודמות לייצר את צמיחת הרווחים שרבים צפו. הצמיחה הזו התבססה, כך נדמה, ב-2017, ויש מגזרים רבים, כולל המגזר הפיננסי, שבהם התאוששות הרווחים עשויה להישאר חזקה גם ב-2018.

השווקים האירופיים רשמו ביצועים מצוינים למשקיעים בריטים (בליש"ט), אבל במונחי מטבעות מקומיים הבורסות המובילות באירופה עלו בפחות מ-5% ברוב המקרים מתחילת השנה (עד סוף אוגוסט). זו נראית תגובה מתונה מדי ליציבות הפוליטית (מחוץ לבריטניה) ולחזרה לצמיחה כלכלית וצמיחת רווחים, ולכן אני חושד שיש עוד מרחב לביצועים טובים מהמניות האירופיות בשנה הקרובה.

■ הכותב הוא מנהל קרן מניות אירופה בחברת הנדרסון גלובל אינווסטורס, המיוצגת בישראל על-ידי מיטב דש בית השקעות.