מה ההבדל בין פעולת הדתה לבין עבודה מיסיונרית? אם נעזוב לרגע את הפלפולים, אז כל דת העוסקת בכך יודעת שממש אין הבדל. החוק הישראלי עושה הפרדה בין פעולה מיסיונרית המיועדת להעביר אדם לדת אחרת, לבין כל פעולה אחרת. למשל, הפעילות של בנט בבתי הספר. יש שם פעילות אגרסיבית להפוך כמעט כל עניין חילוני למשהו דתי, במגמה להשפיע על ילדי ישראל ללכת בדרך של הדתיים והחרדים. הדתה קיימת בהתייחסות אל חגים ומועדים, למלחמות ישראל, למעשה לכל דבר שיכול לשכנע את הילדים שהכל נעשה בידי שמים, ולכן חשוב להתפלל ולעבוד את השם יתברך.
היומן שהוקפא
כמו למשל הידיעה שהתפרסמה היום בעיתונות. במערכת החינוך הממלכתי-דתי חולק לתמידים יומן שבו מוצגות מצוות באיורי קומיקס. באחד מהם נראים שני ילדים, בן ובת - הילד בתפקיד חייל והילדה בתפקיד שבויה. על פי המצווה, אם רוצה החייל לשאת "אשת יפת תואר" שנשבתה במלחמה, הוא חייב לגיירה, וגם זה - רק אחרי שהיא מגלחת את ראשה (על מנת לוודא שהוא אינו חושק בה רק בגלל המראה החיצוני). לאחר מחאה של הורים, גם דתיים, היומן "הוקפא".
הקפאה לא מספיקה
אבל הקפאה לא יכולה ולא צריכה להיות הפעולה היחידה בהקשר זה, כי חוברות אחרות עם אותה מגמה ואותה רוח מיסיונרית יוצאים לאור. לכן חשוב לדעת ולהבין: מי כתב את הטקסט המיסיונרי והכל כך דבילי. דברים מהסוג הזה התחילו להופיע לאחר מינויו של בנט לשר החינוך, הפועל גם כאדם העומד בראש המיסיון היהודי.
עובדת אצל בנט
החוק אמנם קובע שמיסיונר הוא מי שמטיף להמרת דת. בעוד שפה מדובר על פנייה ליהודים כדי שיהיו לא רק בני הלאום היהודי, אלא גם דתיים. ההבדל הזה באמת קיים? הניסיון להעביר אדם על אמונתו החילונית אינו מעשה מיסיונרי? ילדים הם כחומר ביד מערכת החינוך. בתחמנות אופיינית, מנסה בנט להעביר את הילדים, וגם מבוגרים, מאמונתם בחילוניות לאמונה בדת. זו אינה מיסיונריות? אין סיכוי גדול ששרת המשפטים תשיב על שאלה זו, היא עובדת אצל בנט. אבל היועץ מנדלבליט חייב לעשות זאת.
סער וניגוד האינטרסים
"יש לכבד את מוסדות המדינה" - דקלם המתקמבק גדעון סער בהרמת כוסית מפלגתית. אבל קודם, חביבי, תטיף לאשתך גאולה אבן שכל דקה שלה על המסך נגועה בניגוד אינטרסים.
כתבות
ני"ע
