הביקוש לדירות אכן יורד - אבל הירידה בהיצע נעה בהתאם

זה כמובן היה צפוי לגמרי. כששר השיכון גלנט אומר ש"הקבלנים צריכים להפסיק לאכול סטייקים", ושר האוצר כחלון אומר ש"קבלנים שלא ישתתפו במחיר למשתכן פשוט לא יהיו" - הקבלנים בסך-הכול מקשיבים.

ולא רק הם: קבלן שירצה משום מה להציב מחר מנוף על הקרקע ולהתחיל לבנות בניין מגורים, למרות האי-ודאות הגדולה בענף והירידה הגדולה במכירות, יתקשה למצוא את הבנק שישתתף איתו בהרפתקה (גם אם הוא עצמו מוכרח להתגלגל מפרויקט לפרויקט כדי להמשיך הלאה). וכאילו זה לא מספיק, גם הרשויות המקומיות לא ממהרות ליישר קו עם חלומות האוצר להצפת הערים בכמה שיותר דירות חדשות, כאשר הארנונה שהדיירים משלמים לא מתקרבת לכיסוי ההוצאה פר תושב.

כך, חודש אחרי חודש, במשרד האוצר חוגגים בקול רם את הקיפאון בענף. הביקוש לדירות אכן יורד: רוכשי דירה ראשונה מחכים למחיר למשתכן, המשפרים לא יכולים למכור או סתם מחכים להשפעה הרוחבית של הקיפאון, והמשקיעים כבר חטפו על הראש מכל כיוון אפשרי. אבל במקביל, רבעון אחרי רבעון גם מתברר שהירידה בהיצע נעה בהתאם. הגדר מספיק רחבה כדי שגם הקונים וגם הקבלנים יישבו עליה.

כחלון מודע כמובן לבעיה. מהיום הראשון בתפקיד הוא דיבר על הגדלת ההיצע - בהתחלה באמצעות פתרונות לטווח קצר (הוצאת משרדים מדירות, מימוש דירות של משקיעים, פיצול דירות בהליך מזורז), ולאחר מכן באמצעות הגדלת התחלות הבנייה ("ואם הקבלנים לא יבנו, נביא חברות זרות שיבנו כאן"). שנתיים וחצי אחרי כינונה של הממשלה, המספרים מדברים בעד עצמם.

עד כמה קצב בנייה של 10,029 דירות חדשות ברבעון זה מעט (גם אם הנתונים יתעדכנו בדיעבד בעלייה של 20%-10%)? לפי תוכנית העבודה שהציג משרד האוצר עצמו לשנת 2016 (ואח"כ הציגו שם את אותם נתונים לשנת 2017), היינו צריכים להיות בקצב שנתי של התחלות בנייה בסך 60 אלף דירות, לקראת יעד לבנייה של 70 אלף דירות בשנה. לא מדובר ביעד שאפתני או במספרים מופרכים, במדינה שחוגגת בכל שנה יותר מ-50 אלף חתונות, עוד כ-13 אלף גירושין וגם כמה עשרות אלפי עולים חדשים. אבל במקום זה, 2016 הסתיימה עם התחלות של 53,660 אלף יח"ד והנתונים למחצית הראשונה של 2017 מגלים שהידרדרנו לקצב שנתי של 46 אלף התחלות בלבד.

מוכרחים גם לצלול לתוך הנתונים עצמם, כדי להבין שהמצוקה גדולה פי כמה. בחישוב שנתי, ערים כמו פתח תקווה, רמת גן ונתניה הודחו מהחמישייה הראשונה (פתח תקווה ירדה למקום 11 - 1,039 דירות חדשות, לעומת 1,765 מיולי 2015 עד יוני 2016), לטובת ערים כמו אשקלון (2,073 דירות חדשות, לעומת 1,243 שנה קודם לכן) וקרית מוצקין (1,727 דירות, לעומת 159 בלבד בשנה הקודמת).

גם אנחנו כמובן לגמרי בעד הפריפריה, אבל צריך להפסיק להתעלם מהעובדה שמרבית הישראלים עדיין רוצים לגור במרכז (למגינת ליבו של ראש הממשלה נתניהו: תחנת רכבת היא לא הקריטריון היחיד בבחירת מקום מגורים). גם בשנת 2017, דירה בקרית מוצקין לא מהווה בשום צורה מוצר תחליפי לדירה בפתח תקווה או בראש העין (התחלות של 781 דירות, לעומת 1,523 דירות שנה קודם לכן).

ואגב נתניהו, למרות שהחצים מכוונים כמובן לכחלון שנטל לפני שנתיים את כל "ארגז הכלים" הנדל"ני והבטיח לפתור את משבר הדיור, מוכרחים לחזור מדי פעם גם לראש הממשלה עצמו. במשך הרבה מאוד זמן האשים נתניהו את ממשלת אולמרט, שקיבלה באוגוסט 2008 החלטה לא לתכנן במרכז הארץ. בקיץ 2010 נתניהו ביטל את ההחלטה ההיא, "שהקפיצה את מחירי הדיור בכל המדינה", תוך התחייבות "להציף כעת את אזור הביקוש בדירות". יותר מ-7 שנים עברו מאז.