הקונגרס מגנה ניאו-נאצים (אך לא את אנטיפה); טראמפ יחתום?

הצהרותיו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בעקבות ההתפרעויות של ניאו-נאצים בשארלוטסוויל בחודש שעבר, מסרבות להתפוגג בתהום הנשייה. הוא התייצב אז לימין קבוצות גזעניות ופשיסטיות בנוסח החולצות החומות באירופה במחצית הראשונה של המאה שעברה בהתבטאויות שזעזעו את רוב האמריקאים. עתה מעמיד הקונגרס את טראמפ למבחן: התנער, ולו רק בעקיפין, מדבריך - או שלם את המחיר הציבורי הגבוה שיגבה ממך סירוב לעשות זאת.

שני בתי הקונגרס עומדים להניח על שולחן הנשיא הצעת חוק שמגנה את התפרצויות האלימות של הניאו-נאצים, חברי קו-קלאקס-קלן וגזענים אחרים בשארלוטסוויל וקוראת לו להרים קולו נגד ארגוני משטמה גזעניים.

הנה המלכוד שמולו ניצב טראמפ: הצעת החוק נמנעת במודגש מגינוי אנטיפה (כינוי מקוצר של אנטי-פשיסטים, ארגון-גג של קבוצות שנאבקות נגד תחיית הנאציזם בארה"ב), בעוד שטראמפ יצא בגלוי נגד ה"אלימות" של השמאל הקיצוני (alt-left), רמז עבה לאנטיפה, והשווה אותה לאלימות הניאו-נאצים.

כזכור, הכריז הנשיא, ימים ספורים לאחר שוך המהומות בעיר, כי יש "אנשים טובים מאוד בשני הצדדים". בכך נתן טראמפ בסיס להאשמות שהוא מוצא הקבלה בין ניאו-נאצים וגזענים אחרים שחוללו את המהומות לבין אלה שמחו על בואם לשארלוטסוויל. במהלך ההתפרעויות, נשאו הניאו-נאצים לפידים, וקראו: "יהודים לא יחליפו אותנו", ו"הייל טראמפ". בפיגוע דריסה במהומות נרצחה מפגינה נגד הארגונים הגזעניים. החשוד הוא צעיר ניאו-נאצי.

"אני חושב שצריך להטיל את האשם על שני הצדדים", אמר טראמפ במסיבת עיתונאים בטראמפ טאואר ב-15 באוגוסט. "בצד אחד הייתה קבוצה רעה. ובצד האחר הייתה קבוצה שאף היא הייתה אלימה מאוד. איש לא רוצה לומר זאת. אז אני אומר זאת עכשיו".

"הייתה קבוצה בצד אחד, והייתה קבוצה בצד האחר והם התנפלו אלה על אלה עם אלות", המשיך טראמפ. "זה היה אכזרי ונורא, דבר איום. הייתה קבוצה בצד אחד. אפשר להגדירה כקבוצה של השמאל... והיא הסתערה באלימות על הקבוצה האחרת. אתם יכולים לומר מה שאתם רוצים. כך זה היה".

הוא אמר, שהניאו-נאצי שחשוד בפיגוע הדריסה, ג'יימס פילדס, הוא "חרפה למשפחתו ולארצו", אך סרב להגדיר את המעשה כפיגוע טרור. "אתם יכולים להגדיר זאת כטרור. אתם יכולים להגדיר זאת כרצח. אתם יכולים להגדיר זאת איך שאתם רוצים".

יומיים קודם לכן, בהופעה לפני עיתונאים במועדון הגולף שלו בניו-ג'רזי, אמר טראמפ את הדברים הנכונים: "גזענות היא רשע. אלה שמחוללים אלימות בשמה הם פושעים ובריונים, לרבות קו-קלאקס-קלאן, אלה שמאמינים בעליונות הלבנים וקבוצות משטמה אחרות".

אולם הוא אמר את הדברים כאילו כפאו שד. הוא קרא אותם מהכתב וניכר היה שהם לא יצאו מלבו. ואמנם - כפי דיווח בזמנו "ניו-יורק טיימס" - הנשיא החל לקבול באזני עוזריו, בשיחות פרטיות, על היחס הבלתי הוגן של העיתונות כלפיו והביע אהדה לאנשי הימין הקיצוני שבאו לשארלוטסוויל. הוא כינה אותם, באותן שיחות פרטיות, מפגינים בלתי אלימים, שבאו להגן על מורשתם (כלומר למחות נגד הסרת פסל של גנרל רוברט לי, מפקד כוחות הדרום במלחמת האזרחים).

התפרצותו של הנשיא כעבור יומיים, בטראמפ טאואר, מחקה בבת-אחת את התבטאויותיו הקודמות, שענו על דרישות התקינות הפוליטית, אך לא על צווי לבו של טראמפ. ועל כך הקונגרס, לרבות כל מחוקקיו הרפובליקאים, אינו מוכן לסלוח.

נוסח הצעת החוק התקבל פה אחד, בשני הבתים, לאחר שהמחוקקים הצליחו להתגבר על חילוקי דעות לגבי השתלשלות המאורעות בשארלוטסוויל. וכך, הנוסח מגנה "לאומנים לבנים, גזענים לבנים , חברי קו-קלאקס-קלן, ניאו-נאצים וקבוצות משטמה אחרות", אך אינו מתייחס לקבוצות שמאלניות, כגון אנטיפה, שמחו נגד הנאצים - בדיוק ההיפך מטראמפ. יזמי הצעת החוק הגדירו אותה, במכוון, כהחלטה משותפת של שני בתי-המחוקקים, מיזם תחיקתי שמחייב חתימה של הנשיא, ולא כנוסח החלטה פשוטה של הקונגרס, שאינו מחייב חתימה כזו.

סנטור טים קיין, שהיה סגנה של הילארי קלינטון בצוות המועמדים הדמוקרטי בבחירות לנשיאות, אמר ל"וושינגטון פוסט": "אני חושב שזה מצוין שדמוקרטים ורפובליקאים הצליחו לקבל החלטה מוסרית שלפיה גזענות לבנה אינה קבילה, ואני רוצה שהנשיא יחתום על כך. הוא לא היה צריך לעשות זאת אם הוא לא היה מוצא הקבלה מוסרית בין הגזענים הלבנים לבין אלה שהפגינו נגדם".

נוסח הצעת החוק קורא לטראמפ לשאת קולו ברמה נגד ארגוני משטמה שמטיפים לגזענות, קיצוניות, כסנופוביה, אנטישמיות ודוגלים בעליונות הגזע הלבן ולהשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשות הממשל להאבק בהתפשטות תופעות המשטמה בארה"ב. הצעת החוק אף קוראת למשרד המשפטים לחקור ביסודיות את כל תופעות האלימות והטרור המקומית של הניאו-נאצים, קו-קלאקס-קלן וארגוני משטמה אחרים.

דוברת בבית הלבן טרם השיבה על שאלה של ה"פוסט" האם טראמפ יחתום על הצעת החוק. הדילמה של טראמפ ברורה: חתימה על החוק תאכזב מרה את גרעין התמיכה שלו - כשליש מהאוכלוסיה - שהנשיא מטפח בקפידה, אך היא עשויה לקרב אותו לזרם הכללי של המצביעים. סירוב לחתום יגבש את דעת רוב האמריקאים עליו, שהוא גזען שיצא מהארון. האם הנשיא יחזור בתשובה? אלה שמכירים אותו מתקשים להאמין בכך.