ענף הביטוח משדר איתנות: המוכנות לסולבנסי משתפרת

עד לא מזמן נראה היה שענף הביטוח בבעיה קשה בכל הקשור למשטר דרישות ההון העתידי, שמבוסס על ההוראות האירופיות להבטחת יכולת הפירעון של חברות הביטוח, ושנקרא הסולבנסי 2. למשך תקופה ארוכה הכבידה ההיערכות ליישום המשטר החדש בישראל על החברות, ואף היוותה מוקד (אחד מני רבים) למתיחות בין הענף לבין רשות שוק הון המפקחת עליו. עתה מתברר, כי ההבנות שהושגו בנושא - שלפיהן, בין היתר, הוארכה עד שנת 2024 תקופת הפריסה המותרת לצורכי אימוץ הוראות ההון החדשות בענף הביטוח - שינו את המצב, ודוחות החברות לרבעון השני השנה מגלים תמונה טובה יחסית, גם אם עדיין שברירית ונתונה לשינויים.

מדובר במהלך מרכזי שעוסק ביישום משטר כושר פירעון כלכלי של חברת ביטוח, לצורך הבטחת התשלומים העתידיים למבוטחים. בחודש יוני 2017 פורסמו ההוראות הנוכחיות (שהוסכמו בין הפיקוח לבין הענף, בסיוע ועדת הכספים בראשות היו"ר ח"כ משה גפני) ליישום משטר כושר פירעון כלכלי של חברות ביטוח, מבוסס הדירקטיבה האירופית הנרקמת והנקראת "סולבנסי 2".

ההוראות הנוכחיות בנוגע לאופן ההטמעה בישראל של המודל האירופי להבטחת יכולת הפירעון, מחייבות במידה רבה במקביל למשטר הקיים של עמידה בדרישות הון עצמי מינימלי של מבטח. כלומר, במידה רבה מתקיימים עתה במקביל שני משטרי הון מחייבים בישראל - זה של הסולבנסי 2, שעדיין לא הפך למשטר הנוהג אך שכמה מבחנים חשובים נעשים על פיו (ובראשם המבחנים לחלוקת דיבידנדים), וזה ה"ישן", שעודנו מחייב את הענף.

מה אומרות ההוראות של משטר הסולבנסי? הדירקטיבה כוללת בחינה מקיפה של סיכונים שלהם חשופות חברות ביטוח, וסטנדרטים לניהולם ומדידתם, ומבוססת על שלושה נדבכים: נדבך ראשון כמותי, שעניינו יחס כושר פירעון מבוסס סיכון; נדבך שני איכותי, הנוגע לתהליכי בקרה פנימיים, לניהול סיכונים, לממשל תאגידי ולתהליך הערכה עצמי של סיכונים וכושר פירעון; ונדבך שלישי, שעניינו דרישות גילוי.

וכאן אנו מגיעים לשאלה - מה אומרים הנתונים העדכניים? על פי חישובי החברות, בהתחשב בהוראות המעבר ובתקופת הפריסה, נראה כי מצב החברות בענף טוב למדי, וחלקן במצב ממש טוב לכאורה (זה נכון גם ביחס לחברות קטנות יותר, שנסמכות על עסקי ביטוח כללי).

כך, בדקנו את דיווחי שש קבוצות הביטוח הגדולות כפי שדווחו בדוחות הכספיים למחצית 2017, ומצאנו כי ביחס לדרישות הון מצרפיות, מבוססות סולבנסי, בהיקף של כ-38.8 מיליארד שקל, לכל השש יש עודף הון של כ-3.2 מיליארד שקל. כלומר, בממוצע מציגות שש קבוצות הביטוח הגדולות שיעור כושר פירעון של כ-108%, מה שמעיד על ענף שנמצא קרוב לעולם של חלוקת דיבידנדים רגועה וגדולה יותר מכפי שהורגלנו בשנים האחרונות (אך עדיין נדרש כבר היום לעמוד בתנאים שיידרשו ממנו במלואם רק בעוד שנים).

ואולם ממוצעים, כדרכם בטבע, מסווים לא אחת חלק מהתמונה, בטח ביחס לחברות מסוימות. כך, בעוד שיש חברות שכבר מציגות שיעור כושר פירעון מרשים יחסית - איי.די.איי (המוכרת בציבור הרחב בשם ביטוח ישיר), מנורה מבטחים, הראל וכלל ביטוח - הרי שיש שתי חברות אחרות עם שיעור כושר פירעון טוב למדי, אך קצת פחות מזה של האמורות לעיל. מדובר בהפניקס, עם שיעור כושר פירעון של 95%, ומגדל - עם שיעור כושר פירעון של 93%.

מצב טוב רק לכאורה?

כך, תמונת המצב הזו אינה רשמית ומחייבת, והחברות הפועלות בענף מציינות כי נתונים אלה יכולים להשתנות במידה ניכרת (ואולי אף במידה מהותית), וזאת מאחר שלמודל במתכונתו הנוכחית רגישות גבוהה מאוד לשינויים במשתני שוק ובמשתנים אחרים.

מה זה אומר? בדוחות מגדל מוסבר, כי "החישובים הנדרשים ליחס כושר פירעון בהתאם להוראות החדשות הנם מורכבים ביותר בהיבטים רבים. הכלים הקיימים כיום, ובכלל זה המודלים האקטואריים, אינם ערוכים במלואם לחישוב ברמת הפירוט והדיוק הנדרשת להבטחת נאותות הדיווח והבקרה על יחס כושר פירעון". הם הוסיפו, כי "למודל במתכונתו הנוכחית רגישות גבוהה לשינויים במשתני שוק ואחרים, ולפיכך מצב ההון המשתקף ממנו עשוי להיות תנודתי מאוד. כמו כן, קיימים גורמים המשפיעים מהותית על תוצאות הדיווח, הטיפול בהם טרם נקבע סופית ונמצא בדיון בין הממונה לבין חברות הביטוח".

אמרנו שמדובר במצב טוב לכאורה. מדוע רק לכאורה? "המספרים הללו לא מגלים את התמונה המלאה", אומר גורם בשוק, כשהוא מכוון לכך שמדובר במספרים רגישים מאוד, שנתונים לשינויים. כמו כן, הוא אומר, "מה יקרה אם וכאשר יגיעו ההפסדים של החברות, שנמצאות כיום במצב עסקי טוב למדי?", ועונה, "המצב עלול להשתנות מהותית".

וכאן נכנס היבט נוסף: נראה שאת סלינגר מכווינה תפיסה שמרנית במיוחד ביחס לסולבנסי 2, שכלאורה משקפת גידול אדיר ומהיר בסיכון שהתחולל בענף בשנים האחרונות, מה שעל פניו נראה אפילו מוגזם. הרי כבר לפני כעשור הוכפלו דרישות ההון בענף, ועתה סלינגר מבקשת להגדיל אותן בשיעור דומה. אגב, דרישות הון אינן רק כרית ביטחון שטובה לציבור, הן גם יכולות לייצר העלאות מחירים, כשההון המרותק יגולגל הלאה למבוטחים.

כך או כך, כל שש חברות הביטוח הגדולות מציגות עודפי הון ביחס לדרישות ההון "הרגילות", ונכון לסוף המחצית הראשונה ב-2017 הן מציגות עודף הון מצרפי של כ-12.6 מיליארד שקל (גידול של כ-23% ביחס לעודף מצרפי של כ-10.2 מיליארד שקל בסוף המחצית הראשונה אשתקד). למעשה, בכל החברות, להוציא איי.די.איי, חל גידול בעודף ההון בתקופה האמורה.

כמו כן, תמונת האיתנות ניבטת גם משורת ההון העצמי "הרגיל", המיוחס לבעלי המניות, שצמח במחצית הראשונה של 2017 (ביחס לסוף 2016), ובשנה האחרונה (ביחס להון העצמי שנרשם בסוף יוני אשתקד), וזאת בכל שש קבוצות הביטוח הגדולות. כך, ההון העצמי המצרפי של שש החברות הגדולות עמד בסוף המחצית האחרונה על כ-25.3 מיליארד שקל, וכולן הציגו גידול דו-ספרתי בשנה האחרונה.

לסיום, היכן נמצאות חברות הביטוח במונחי שווי שוק ביחס להון העצמי? נכון לאתמול, להראל, הפניקס, מגדל, איי.די.איי, כלל ביטוח ומנורה מבטחים היה שווי שוק מצרפי של כ-20.7 מיליארד שקל - שיעור ממוצע של כ-81.8% ביחס להון העצמי של יוני האחרון, מכפיל הון של כ-0.8 בממוצע.

לכלל ביטוח מכפיל ההון הנמוך ביותר, שעומד על כ-0.61, ובמגדל הוא עומד על 0.65, במנורה מבטחים על 0.73, בהפניקס על 0.74, בהראל על יותר מ-0.8, ובאיי.די.איי השווי ביחס להון בכלל יוצא מהסקאלה, ושווי השוק של החברה גבוה פי חמש פעמים וחצי מההון העצמי שלה נכון לסוף המחצית הראשונה השנה.

 חברות הביטוח הגדולות מציגות איתנות ועודפי הון