געגועים לבגין וליגאל אלון

1. תשומת-הלב התקשורתית והציבורית הגדולה לחקירות הפליליות המתנהלות נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ורעייתו שרה נתניהו, היא מובנת מאליה. אבל היא גם מדגימה את אחד החוליים הקשים של החברה הישראלית היום - שכמעט הכול אצלנו נמדד דרך הפריזמה של המשפט הפלילי. שאלות של אתיקה ויושרה פחות מעניינות אותנו. חלק מהמנהיגים שלנו (ונשותיהם במקרה הנדון) הפנימו את המסר הזה היטב. הם מרשים לעצמם להתנהג בחזיריות ובראוותנות, כי הם יודעים כי כל עוד לא יוכח שהם חצו את הרף הפלילי, אף אחד לא יבוא איתם חשבון.

באפריל 1969, במהלך כהונתו כסגן ראש הממשלה בממשלת גולדה מאיר, נחשף יגאל אלון ז"ל לתקציב הריהוט שהקצתה המדינה לדירתו המיועדת. אלון, שגדל במסחה (כפר תבור) ואח"כ בקיבוץ גינוסר, יורשו של יצחק שדה בפיקוד על הפלמ"ח, חונך לצניעות ולדוגמה אישית. הסכום שהוקצה לריהוט ביתו היה מופרז בעיניו. אלון התיישב ליד המכתבה והקליד מכתב בזה הלשון לנציג משרד האוצר שהיה אחראי על תקציב הריהוט: "הצעת התקציב לריהוט וציוד דירת השרד המיועדת לי חורגת מהסכום שנראה לי סביר.. אבקשך, אפוא, לעבד מחדש תקציב קטן יותר". אלון לא הסתפק בכך. בהמשך המכתב הוא ביקש לעשות "שימוש מרבי ברהיטים מדירתו הפרטית בירושלים כדי לחסוך רכישה של ריהוט חדש מתקציב המדינה.

כמעט חצי מאה מאוחר יותר, עשתה שרה נתניהו מעשה הפוך מזה של אלון - נתניהו לקחה רהיטים מהמעון הרשמי של ראש הממשלה, שרכישתם מומנה על ידי המדינה, לביתה הפרטי בקיסריה. התיק נגד שרה נתניהו בפרשת רהיטי הגן נסגר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. אביחי מנדלבליט נימק את החלטתו, בין היתר, בכך שהרהיטים נדרשו לצורך אירוח מבקרים שהגיעו לבית בקיסריה מתוקף תפקידו של ראש הממשלה.

האם העובדה ששרה נתניהו לא תועמד לדין פלילי בגין פרשיית רהיטי הגן הופכת את המעשים לכשרים?

ואם היועמ"ש יגיע למסקנה שאין די ראיות להעמיד לדין פלילי את בנימין נתניהו בגין קבלת סיגרים, שמפניות וטובות הנאה אחרות בשווי של מאות אלפי שקלים מאנשי עסקים, האם ההחלטה תהפוך את המעשים של נתניהו לכשרים? לראויים? האם הוא יהיה ראוי להמשיך בתפקידו כראש ממשלה? אם זוהי התפיסה, אז יגאל אלון, יצחק רבין, ומנחם בגין, מתהפכים בקבריהם.

2. מנדלבליט אולי טעה, אך מוסד היועמ"ש ראוי להגנה ולכבוד

בין היתר, בגלל אותה תפיסה שכל מה שאינו פלילי הוא כשר, מאז שהודיע היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, בסוף השבוע שעבר על החלטתו לזמן לשימוע לפני העמדה לדין את שרה נתניהו, רק בגין פרשייה אחת מבין שלל הפרשיות שהיא נחקרה עליהן, הוא מותקף על ידי גורמים שונים. אותם גורמים רואים בהחלטת מנדלבליט בתיק המעונות הוכחה לכך שהוא מוטה לטובת משפחת נתניהו.

גם אני סבור שהיועמ"ש הקל עם שרה נתניהו. אבל להבדיל מאותם אנשים שסבורים שמנדלבליט הוא מוטה, או מכור, אני חושב שהוא טעה בתום לב ובכל מקרה שצריך לכבד את החלטות היועמ"ש ולקבל אותן גם כשאיננו רואים אתו עין בעין. רבים מהאנשים שתוקפים את מנדלבליט ומנסים לצייר אותו היום כמוטה לטובת משפחת נתניהו, הם אותם אנשים שיוצאים, ובצדק, להגנתם של שופטי בית המשפט העליון, כאשר הם מותקפים על-ידי פוליטיקאים מהימין. הם שוכחים שמוסד היועץ המשפטי לממשלה הוא מוסד חשוב לא פחות ממוסד בית המשפט העליון וגם הוא ראוי להגנה ולכבוד.

מה עוד שכאשר מתעלמים מהפרשיות שכבר לא יופיעו בכתב האישום, ובוחנים את חצי הכוס הריקה מבחינתה של שרה נתניהו, את הפרשה שנותרה, הפרופורציה משתנה. מדובר אומנם בפרשייה בודדת, אבל חמורה מאוד ועוסקת במעשי מרמה לכאורה מהסוג העלוב ביותר.

3. נראה שקצת זנחנו כאן לאנחות את חזקת החפות

אחרי פרסום דבר מעצרו של איש העסקים, רמי לוי, בתחילת השבוע, בחשד שקיבל הקלות מראש מועצת מבשרת ציון, יורם שמעון, בתמורה לג'ובים שסידר לוי לכאורה למקורביו של שמעון, התקשר אליי תחקירן של אחת מתחנות הרדיו החרדיות וביקש שאעלה לשידור ואדבר על הפרשה. כשהתחיל השידור בשעות אחר-הצהריים, הפתיע אותי המנחה החרדי ואמר שאנחנו נמצאים בימי חודש אלול, הימים הנוראים, ושאל האם לאור העובדה שהחשדות נגד לוי מהווים לשון הרע, אסכים שנוותר על האייטם.

אחר-כך, בכל זאת התפתח דיון מעניין בשידור על הסיטואציה שבה אנחנו כל-כך מורגלים, שבה המשטרה חושפת ואפילו מייחצנת חקירה פלילית, הכוללת חשדות חמורים מאוד נגד אדם, בשלב שבו לאותו אדם בקושי ניתנת הזכות להגיב לדברים. סיטואציה שמטבע הדברים פוגעת מאוד בחזקת החפות של אותו חשוד ומסמנת אותו כעבריין, עוד טרם שניתנה לו ההזדמנות להתגונן.

אני חסיד גדול של האמרה ש"אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר" ושהכול צריך להיות בחוץ, ודאי חשדות לשחיתות שעצם חשיפתם יכול, בין היתר, להביא לחשיפה של גילויי שחיתות נוספים. אבל, התקשורת, המשטרה, והציבור, צריכים להביא בחשבון גם את המחיר שגובים הפרסומים הללו מהחשודים, שפעמים לא מעטות יצאו בסופו של תהליך זכאים.

הפתרון לקונפליקט אינו צנזורה (או הורדת הנושא מסדר היום, כפי שהציע אותו שדר רדיו חרדי), אלא סיקור מאוזן והוגן, שכולל הסבר שחשדות הם רק חשדות, ושהאדם שמתנהלת נגדו חקירה הוא באמת ובתמים חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת.

וכמובן, יש לשאוף ולהביא כמה שיותר מהר גם את הגרסה של אותו חשוד לטענות נגדו ולהבליט ככל הניתן את הצד שלו. ובכלל, תמיד שווה לזכור שכל א*ד*ם, גם החשוד, גם החוקר, גם השופט, וגם העיתונאי, י*סו*דו* מ*ע*פ*ר, ו*סו*פו* ל*ע*פ*ר, מ*ש*ו*ל כ**ח*ר*ס ה*נ**ש**ב**ר, כ**ח*צ*יר י*ב*ש* ו*כ*צ*יץ נו*ב*ל, כ**צ*ל עו*ב*ר ו*כ*ע*נ*ן כ**ל*ה, ו*כ*רו*ח* נו*ש**ב*ת ו*כ*א*ב*ק פ*ו*ר*ח* ו*כ*ח*לום י*עו*ף. שנזכה לסליחות.