הולו עקפה את נטפליקס: זכתה באמי על "סיפורה של שפחה"

"סיפורה של שפחה" - הסדרה של Hulu המבוססת על ספרה של מרגרט אטווד העוסק בדיסטופיה שנמצאת מעבר לפינה - זכה אתמול (א') בפרס האמי לדרמה הטובה ביותר. זו הפעם הראשונה שרשת אינטרנט זוכה בכבוד הגדול ביותר בתחום הטלוויזיה.

הזכייה היא הישג מרשים לשירות הסטרימינג שנמצא בבעלותן של 4 מחברות המדיה הגדולות בעולם - וולט דיסני, פוקס המאה ה-21, טיים וורנר וקומקסט. הולו (Hulu), שנוצרה במקור עבור אנשים שרוצים לצפות באינטרנט בשידורים חוזרים, פיגרה אחר נטפליקס ואמזון במרוץ להחתמת מנויים ולהפקת תוכניות מקוריות, אך היא יכולה כעת להתגאותבכך שהתעלתה באופן האולטימטיבי על יריבותיה באמצעות סדרה שכבשה את לב המבקרים מאז השקתה באפריל.

"הם היו אמיצים ועמדו מאחורינו", אמר ברוס מילר, יוצר "סיפורה של שפחה", בהתייחסו להולו. "אם שירותי הסטרימינג ימשיכו לעשות דברים כאלה, אני לא רואה גבול למספר הפרסים שבהם הם יכולים לזכות".

אתמול (א') בלילה זכתה הסדרה ב-5 פרסים, כולל פרס השחקנית הטובה ביותר לאליזבת מוס על גילום אופרד. מוס הייתה מועמדת לאמי כבר 8 פעמים בעבר, כולל מועמדות על גילום פגי אולסון בסדרה "מד מן".

עידן הפחד

"סיפורה של שפחה", שיצא לאור ב-1985, זכה בכמה פרסים באותה עת וגם היה מועמד לזכייה בפרסים אחרים. הספר הפך לסרט ב-1990. אטווד כתבה את הספר כשהתגוררה בברלין בתקופה אפופת פחד וחדשות. המלחמה הקרה עדיין הייתה בעיצומה, והתושבים משני צדי חומת ברלין חששו שסוכנויות הביון עוקבות אחריהם.

הספר מתאר עולם שבו שיעורי הפריון צנחו, והנשים חיות חיי שיעבוד. הנשים הפוריות היחידות נלכדות ונאלצות לסייע למשפחות עשירות להביא ילדים לעולם בכפייה. צופים ומבקרים רבים זיהו אנלוגיה בין העלילה ובין הפחדים בעולם המודרני מהמצב הפוליטי ומעליית הפוליטיקאים הימניים בכמה מדינות מערביות.

עדיין לא ברור כמה אנשים צפו בסדרה, מכיוון שהולו אינה משחררת נתוני צפייה, אך הזכייה באמי סוללת את הדרך להולו להחתים מנויים רבים יותר ולפתות כישרונות מובילים בתקופה שבה מתחרות עליהם גם יריבות חדשות בשוק הווידיאו, בהן אפל ופייסבוק.

נטפליקס זכתה ב-4 פרסי אמי עבור 3 סדרות פריים-טיים שונות: "מראה שחורה", "הכתר" "ו-"Master of None". עזיז אנסרי ולנה וויית' זכו בפרסים על כתיבת הסדרה האחרונה מבין השלוש. בכך הפכה וויית' לאישה השחורה הראשונה שזכתה באמי על כתיבה קומית, והיא הצטרפה לדונלד גלובר, הגבר השחור הראשון שזכה באמי בגין בימוי "אטלנטה" ב-FX. היה זה אחד משני פרסים שבהם הוא זכה אתמול בלילה.

השלל של HBO

רשת HBO הפסידה להולו בקטגוריית הדרמה, אך רשת הפרימיום של טיים וורנר בשוק הכבלים זכתה במספר הגדול ביותר של פרסים בהשוואה לכל הרשתות האחרות - 10 פרסים בסך-הכול - וזכתה בפרס הראשון בשתי קטגוריות: קומדיה ומיני-סדרה.

המצביעים באקדמיה לאמנויות ומדעי הטלוויזיה הכתירו את "ויפ" של HBO לקומדיה הטובה ביותר זו השנה השלישית ברציפות. הכוכבת ג'וליה לואיס-דרייפוס זכתה בפרס האמי השמיני שלה, לאחר שקיבלה את פרס השחקנית הקומית הטובה ביותר - ורשמה שוויון עם קלוריס ליצ'מן במספר הפרסים הרב ביותר שבו זכתה אי-פעם שחקנית כלשהי.

המיני-סדרה "שקרים גדולים קטנים" גרפה כמעט את כל הפרסים בקטגוריית הסדרות המוגבלות, לאחר שזכתה בשלושה מתוך ארבעת פרסי המשחק וגם בפרס הבימוי. הסדרה מבוססת על הרומן של ליאן מוריארטי, המתאר 5 אימהות הנאבקות זו בזו בעיירה עשירה בקליפורניה.

הומור פוליטי

לפוליטיקה הייתה נוכחות חזקה מאוד בטקס הענקת פרס האמי כבר מראשיתו, ומנחה הטקס, סטיבן קולבר, לגלג על הנשיא דונלד טראמפ כבר לאחר המופע הראשון.

"סאטרדיי נייט לייב" של NBC זכתה ב-4 פרסי אמי, בעיקר הודות לפרודיות על טראמפ והילארי קלינטון בשנת הבחירות. NBC ניצבת במקום השני במונחי סך הפרסים שקיבלה, והיא גם רשת הברודקאסט היחידה שזכתה בפרס אמי.

קולבר משך צופים ותשומת-לב תקשורתית באמצעות לגלוגיו הליליים על הנשיא. קהל הצופים בתוכנית הלילה המאוחרת שלו נסק השנה ביותר מ-20%, ולעתים קרובות הוא גם זכה לשיעורי הצפייה הגבוהים ביותר מבין כל מארחי תוכניות הלילה המאוחרות.

לקראת סוף מונולוג הפתיחה שלו חיקה קולבר את מזכיר העיתונות לשעבר של טראמפ, שון ספייסר, וטען כי טראמפ מזועזע מכך שהסדרות שלו - "השוליה" ו"הסלבריטי המתמחה" - לא זיכו אותו בפרס אמי.

אלק בולדווין זכה באמי על תפקידו כשחקן משנה בקומדיה שבה הוא מגלם את הנשיא ב"סאטרדיי נייט לייב", ובדברי התודה שלו הצהיר: "סוף-סוף אדוני הנשיא, הנה האמי שלך".

"סאטרדיי נייט לייב" זכתה בפרס המערכון הקומי הטוב. זו הפעם הראשונה שבה זוכה התוכנית בפרס מ-1993. קייט מקינון, שגילמה את הילארי קלינטון, זכתה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר בקומדיה. זו התוכנית בעלת המועמדויות הרבות ביותר בתולדות האמי.

"אני זוכר את הפעם הראשונה שזכינו בפרס הזה. זה היה לאחר העונה הראשונה שלנו ב-1976. אני זוכר שכשעמדתי כאן לבד, חשבתי שזה יהיה הכול", אמר היוצר לורן מייקלס. "זה היה השיא. לעולם לא תהיה לנו עוד עונה כל-כך משוגעת, בלתי צפויה, מפחידה, מתישה או מצחיקה. מתברר שטעיתי".