פרשנות: מדינה על הקשקש – השאלות שמעוררת התקלה בתמר

את מחיר התקלה שהתרחשה בערב ראש השנה באסדת ההפקה של תמר ירגיש כל אחד ואחד מאתנו, צרכני החשמל, כבר בחשבון החשמל לחודש ספטמבר  שיישלח לביתו. הסיבה הפשוטה היא שאת מקום הגז הטבעי מתמר כדלק העיקרי לייצור חשמל מחליף הסולר היקר מהגז פי כמה. הנזק לחשבון החשמל שלנו כבר ודאי - אבל בימים הקרובים נצטרך הרבה מזל כדי שהוא יישאר גם הנזק היחיד.

כי בראש השנה קיבלנו תזכורת, קריאת אשכמה, לעובדה המאד לא נעימה שגם באנרגיה, אנחנו מדינה שחיה על הקשקש. מאגר אחד, אסדה אחת צינור ותחנת קליטה אחת אחראיים ל-65% מהחשמל המיוצר בישראל. אסון טבע מקומי, טיל אחד חכם, או במקרה שלנו תקלה "רגילה" באחת הנקודות הרגישות לאורך השרשרת - זה כל מה שצריך כדי לנתק את ישראל מצינור החמצן (המתאן, ליתר דיוק) שלה.    

הדרמה הגדולה התרחשה בחמישי בשעות הבוקר בעת שמרבית אזרחי המדינה עדיין נמו את שנת אחרי-ארוחת- החג. כל תחנות הכוח המופעלות בגז טבעי - אלה הפרטיות ואלה של חברת החשמל - הועברו בתוך שעות לייצור חשמל בסולר. תחנות הכוח המיושנות אורות רבין בחדרה ורוטנברג באשקלון המופעלות בפחם, שעמדו כבר לקראת הדממה הופעלו מחדש ובמלוא הקיטור. מחזה לא נעים לצפייה ומאד לא בריא לנשימה.

למזלנו מפעלי התעשייה פועלים במתכונת חלקית בגלל חופשת החג והצריכה הכוללת של המשק נמוכה בכ-25% מאשר ביום רגיל - אחרת בהחלט ייתכן שהיו מתרחשות אתמול הפסקות חשמל בעת המעבר מגז לסולר ולפחם. תקלות כאלה עשויות עוד לקרות בתחילת השבוע כשהמשק ישוב לפעילות מלאה. 

 המדיניות שהכתיב משרד האנרגיה היא להפסיק למינימום את השימוש במעט הגז הטבעי שעוד נותר למשק בבטן אנייה מגזזת העוגנת מול חדרה. ב-2 באוקטובר, אמורה להגיע לכאן מיכלית גז נוזלי (LNG) שתמלא מחדש את המגזזת, אבל התקווה של כולם היא שנובל אנרג'י החברה האמריקאית המפעילה את מאגר תמר, תעמוד בהבטחותיה ותסיים עוד קודם לכן, ביום רביעי הקרוב את תיקון התקלה, שהתגלתה שלשום בשני צינורות חיוניים על אסדת ההפקה. אם זה יהיה המצב - זה יהיה לא נעים אבל גם לא נורא. בתי הזיקוק של בז"ן בחיפה ושל פז באשדוד יעבדו בימים הקרובים 24/7 בייצור סולר וגפ"מ - ומן הסתם גם יראו רווח נאה על עמלם.

צרכני החשמל ישלמו את ההפרש בין הגז מתמר לסולר של בז"ן - עשרות בודדות של שקלים לשבוע לפי אומדן גס. אבל אם תיקון התקלה באסדת תמר יימשך מעבר לרביעי הקרוב - זה כבר עלול להיות סיפור אחר לגמרי: ייקור דרמטי בתעריף החשמל, פגיעה במפעלי תעשייה ובתפוקה של המשק ואולי גם מחסור בחשמל. בסרט הזה כבר היינו להזכירכם ב-2012, כשהבדואים בסיני פוצצו את צינורות הגז בואכה אשקלון ושמשרד הגנת הסביבה גרם לחיסול מאגר הגז מארי-B בגלל שאיבת יתר. האירוע הקודם נמשך למעלה משנה, ורק ערבויות מדינה בהיקף 10 מיליארד שקל והעלאת תעריף החשמל בעשרות אחוזים הצילו את חברת החשמל מקריסה.

אז איך קרה שחמש שנים אחרי הפיצוצים בסיני שוב נותרנו (כמעט) בלי גיבוי לגז מתמר? איך זה שמאז חיבור מאגר "תמר" באפריל 2013 ממשיך המשק להסתמך על צינור גז אחד? התשובות לשאלות האלה מעוררות מחדש את אחד הנושאים הכי שנויים במחלוקת שהיו כאן. היום כבר היה מי שמיהר להאשים את משרד האנרגיה בכך שמצב היתירות של המשק לא השתפר מאז 2013. שוב עלתה השאלה מדוע ויתרה הממשלה לתשובה ושותפיו ל"תמר" על חיבור צינור נוסף לחוף מאסדת ההפקה של "תמר". במקרה הנוכחי צינור נוסף לא היה פותר את הבעיה כי התקלה התרחשה כאמור על גבי האסדה עצמה. פיתוח מאגר לוויתן התעכב, גם בזכות המאבקים נגד מונופול הגז.

מערכת הפקה נוספת מ"תמר", הכוללת אסדת הפקה שניה, היא עסק יקר בהרבה מהנחת צינור נוסף. יזמי "תמר" תכננו לבנות מערכת כזו במסגרת עסקה למכירת גז לחברת יוניון פנוסה במצרים - אך אותה עסקה כבר לא תצא אל הפועל. פתרון אחר שהיה עשוי להקל מאד על המצוקה הנוכחית הוא בניית מצוף ימי נוסף שהיה מאפשר להכפיל את כמויות הגז הנוזלי למשק.

אמנם לוקח שבועיים מיום הזמנת המכלית ועד שהיא מגיעה לכאן מנמל המוצא שבמדינת טרינדד טובאגו, אבל כיוון שהיה ידוע מראש על עבודות התחזוקה היה אפשר להכין מיכלית שניה בזמן. אלא שהפתרון של הקמת מצוף נוסף נדחה לפני כשנתיים על-ידי רשות החשמל בגלל העלות הגבוהה של מצוף כזה (כ-500 מיליון שקל) שהייתה מגולגלת לצרכני החשמל. זוהי בהחלט אינדיקציה לניהול סיכונים לקוי מצד המדינה.  

הפתרון האמיתי היחיד לבעיית היתירות של המשק הוא פיתוח מאגרי גז נוספים. לפי התרחיש הכי אופטימי זה יקרה רק לקראת סוף 2019 כשיושלם פיתוח "כריש", "תנין" ו-"לוויתן". עד שזה יקרה אפשר בעיקר להתפלל, שלא  לא יהיו לנו עוד הפתעות כמו זו שהתרחשה לפני יומיים ב"תמר".