תשכחו מפולישוק, חזקו בעלי המקצוע

שוחרי המשילות למיניהם, משרת המשפטים איילת שקד ועד הראשון לזהות (גם במקרה הזה) רה"מ בנימין נתניהו, רוצים שתיזכרו בסצינות הפרודיות של "פולישוק", שם פקידה כמו הממונה על כוח האדם במשרד הממשלתי הייתה יכולה לנטרל ולשתק אפילו את השר בכבודו ובעצמו. הם מעדיפים לשכוח ככל הנראה שהדמויות היותר מגוחכות בעלילה היו דווקא הפוליטיקאים, ומי שבילה בשנתיים האחרונות במסדרונות הכנסת יודע שהמציאות עולה על כל תסריט (ביזארי) ששמואל הספרי המחונן יכל היה לחשוב עליו. אפילו נתניהו בעצמו יודע את זה, ותעיד על כך תמונת הסלפי של ח"כ אורן חזן עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, אבל נתניהו כמו נתניהו העדיף לתפוס היום שתי ציפורים במכה: גם לא לקבל החלטה בעניין המינויים הפוליטיים, למרות עשרה חודשי דיונים בוועדה שהוא עצמו ביקש למנות, וגם לעקוף מימין בלי למצמץ את איילת שקד ולהפוך אותה ל"רכה מדי" (הו, העלבון).

שירות המדינה הישראלי, כמו שורה ארוכה של תחומים, צמח מהמודל של הסיביל סרבנט הבריטי. גם שם בבריטניה היה להם "פולישוק" שצחק על השיטה, סדרת המופת "כן אדוני השר" של ה-BBC. גם שם, הפוליטיקה הייתה צינית יותר מהפקידות. בישראל פזלו עם הזמן למדינות אחרות ובראשן ארה"ב, שם המודל פוליטי שונה לחלוטין והנשיא והשרים ממנים באופן אישי את כל שדרת הניהול. השחיקה הראשונה במודל הישראלי החלה כשנקבע שמנכ"ל המשרד בלבד יהיה מינוי פוליטי, אולם עם הזמן נוספו משרות נוספות שזכו לפטור ממכרז. כך, למשל, על פי המלצות ועדה ציבורית שהוקמה בעניין, גם החשב הכללי באוצר, הממונה על התקציבים, הממונה על השכר ועוד בעלי תפקידים מונו ישירות על ידי השר.

למעשה, הממשלה למדה להשתמש בשנים האחרונות יותר ויותר באמצעי שקט שמאפשר לה להגדיל את מספר המינויים הפוליטיים בלי ועדות ובלי דיונים מיוחדים. לאמצעי הזה קוראים "ועדת השירות". נציב שירות המדינה עומד בראשה וחברים בה חמישה מנכ"לים של משרדי ממשלה וחמישה "נציגי ציבור". ההרכב הזה מעניק לוועדה ארומה של ממלכתיות וציבוריות, אבל בפועל היא כולה תלויה פוליטית. מנכ"לי המשרדים הם מינויים פוליטיים של השרים וגם נציגי הציבור הם מקורבים כאלה ואחרים שנושאים בתפקידים עם ממשק ישיר לעבודת הממשלה או הרגולציה. בדרך הזו, למשל, אישרה לאחרונה ועדת השירות שגם ראש מינהל האוכלוסין ייבחר לראשונה ללא צורך במכרז. מישהו שמע?

לפני שנתיים נכנס לתוקף מהלך נוסף: כל בעל משרה בכירה בשירות המדינה, כמו ראש אגף או סמנכ"ל, יתמנה לתקופה קצובה של שש שנים עם אופציה להארכה בשנתיים נוספות. כך קרה שמצד אחד שירות המדינה צפוי לרענן את השורות ולמנוע סטגנציה, אך מנגד נוצרה תלות מדאיגה אצל מי שאמורים היו לשרת את האינטרס הציבורי בלבד, ולא בהכרח את זה של הממונה עליהם. השרה שקד, זה המקום להזכיר, לא מתכוונת לעצור בסוגיית המשנים למנכ"ל, והיא מקדמת במקביל את הצעתה להפוך גם את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למינויים פוליטיים בפועל.

"חל פיחות באיכות המינויים"

"כל עניין המשילות הוא תירוץ אחד גדול לחזק את הכוח הפוליטי של השרים ואת מוטת השליטה שלהם", אומר לנו היום אחד הבכירים. "יותר משהם רוצים לחזק את הממשלה, הם רוצים להחליש את הדרג המקצועי", הוא מוסיף. לדבריו, מינויים פוליטיים כאלה ואחרים תמיד היו בשירות המדינה גם אם לא פורמלית, אולם בעבר לפחות דאגו שיהיו אלה מינויים ראויים. בשנים האחרונות, הוא טוען, "חל פיחות" גם בעניין הזה.

שקד מאוד לא אוהבת את הטענות נגדה. היא מבהירה כי אין לה עניין להחליש שום בעל תפקיד ובטח לא שומר סף, אבל היא מאמינה גם שהאינטרס הציבורי מגולם ביכולת לאפשר לנבחרי הציבור ליישם את משנתם. האמונה הזאת מביאה חשש אמיתי ל"אמריקניזציה" של השירות הציבורי, ובסופו של הליך נראה גם פרקליטים ואפילו שופטים שנדרשים לנהל קמפיין פוליטי לצורך בחירתם. למעשה, לאור המעורבות הגוברת של שקד ופוליטיקאים נוספים בהליך בחירת השופטים, יש מי שטוען כי הקמפיינים כבר התחילו כאן הלכה למעשה. מי שרוצה לדון לעומק בבעיות של השירות הממשלתי בישראל צריך לשכוח מפולישוק. הבעיות לא מעטות - ממחסור בתקנים של נותני שירות ועד להסכמי עבודה מיושנים שלא מאפשרים גמישות ראויה כדי לרענן את השורות, או תמריצים ראויים למשוך יותר אנשים מוכשרים. משילות, מה לעשות, היא לא הבעיה המרכזית. רבים מבעלי התפקידים הבכירים בשירות המדינה הם אנשים מצוינים, וגם במגזר הפרטי מודים בזה. אותם צריך לחזק - לא את הפוליטיקאים.