רשות ני"ע צריכה לחסום את התרגיל של הפועלים בישראכרט

1. מה עושה תאגיד כשהוא מעוניין להיפרד ברווח גדול ככל הניתן ממניות החברה בת שלו - בין שמדובר בחברה פרטית ובין שהתאגיד הוא בעל שליטה באותה חברה שמניותיה נסחרות בבורסה? יש שתי אפשריות עיקריות: האחת היא לשים את החברה שהוא מעוניין להיפרד ממנה על המדף, לשכור בית השקעות, לקיים סוג של מכרז - רשמי או לא רשמי - בניסיון למצוא את הקונה שיניח הכי הרבה כסף על השולחן.

האפשרות השנייה, במקרה שהחברה פרטית ומניותיה אינן נסחרות בבורסה, היא לנסות להנפיק את החברה בבורסה ולמכור את מניות השליטה בחברה בהצעת מכר, או לטפטף את המניות בבורסה בעיתוי המתאים אחרי ההנפקה. בשני המקרים קורה דבר פשוט: הכסף ממכירת אותה חברה בת נכנס לקופת החברה האם, וזו אמורה לרשום רווח הון, אם ישנו כזה, בהתאם לערכו ההיסטורי בספרים.

2. אלו שתי האפשריות הבולטות שעמדו בפני בנק הפועלים אחרי שנכפתה עליו מכירת חברת כרטיסי האשראי הגדולה בישראל ישראכרט מכוח חוק שטרום - אותו חוק שאמור היה להגביר את התחרות בשוק הבנקאות. על פי החוק, שנכנס לתוקף בינואר האחרון, לבנק הפועלים, כמו בנק לאומי, אסור להחזיק או לשלוט בחברת כרטיסי אשראי. בחוק נקבע סדר זמנים של שלוש שנים להיפרדות מישראכרט ומלאומי קארד. אם הבנק יחליט להנפיק את חברת כרטיסי האשראי, הוא יקבל הארכה של שנה נוספת להיפטר מכל ההחזקה.

אבל בנק הפועלים בחר לא בהנפקה וגם לא במכירה. הוא בחר להתחכם, ומיד נסביר מדוע מדובר בהתחכמות. בנק הפועלים בוחן את חלוקת מניות ישראכרט כדיבידנד בעין, כלומר ניתוק של ישראכרט מהבנק בפועלה אחת פשוטה: חלוקת כל מניות ישראכרט או חלקן לבעלי המניות של בנק הפועלים, כל אחד לפי שיעור החזקתו בבנק.

אם משקיע מסוים מחזיק 10% ממניות בנק הפועלים, הוא יקבל עם החלוקה, כדיבידנד בעין, 10% ממניות ישראכרט. מה הוא יעשה בהן? במקביל לדיבידנד בעין יירשמו מניות ישראכרט לפי התכנון בבורסה, כך שאותו מחזיק מניות יוכל להחליט מה לעשות בהן: להמשיך להחזיק, למכור הכול או למכור את חלקן - הכול לפי רצונו.

לכאורה, זהו פתרון אלגנטי ומהיר המשרת את חוק שטרום: בנק הפועלים נפטר מישראכרט באבחה אחת או בכמה פעימות. אז מדוע בכל זאת זו התחכמות? כיוון שפעולה כזאת משרתת את בעלי המניות של הבנק, כמו שרי אריסון (כרגע עם 20% מהמניות, לפני מכירת מחצית מההחזקות לאמריקאים. ייתכן בהחלט שמתווה ישראכרט הוא סוכריה נחמדה בשבילם), הרבה יותר מאשר את הבנק.

בפעולה כזאת, הבנק "מאבד" נכס לא קטן במיוחד, הכסף לא נכנס לקופתו, הוא לא רושם רווחי הון, וגרוע מזה, גם הונו יפחת בהיקף של כ-3 מיליארד שקל (ההון העצמי של ישראכרט), יחסי ההון שלו ייחלשו (בעגה הבנקאית זה נקרא "הלימות ההון"), והונו העצמי של הפועלים כתוצאה מכל המתווה יהיה זהה, פחות או יותר, לזה של מתחרו - בנק לאומי. זה מקרה קלאסי שבו האינטרסים של הבנק והאינטרסים של בעלי מניותיו לא ממש מצטלבים. יותר מזה, הם מנוגדים לחלוטין.

תשאלו היכן בדיוק קולו של אריק פינטו ודירקטוריון הבנק שאמור לדאוג לבנק עצמו? התשובה קלה: את המתווה הגתה והנהיגה אפרת פלד, האישה החזקה בבנק ויד ימינה של שרי אריסון. פלד, כנציגת בעלת השליטה, נוטה כמובן לקבל החלטות שמשרתות את בעלי השליטה. למרבה הצער, כך נהוג בכל חברה. אז היכן הדירקטוריון? מדוע הוא נסחף אחרי המתווה הזה אף שהוא לא משרת את הבנק? שוב התשובה קלה: לעתים קרובות מדי הדירקטוריון הופך לחותמת גומי של רצונות בעל שליטה דומיננטי או מנהל דומיננטי.

הפועלים כל הזמן מדגיש שהוא "בוחן" את המתווה הזה ויש גם סיכוי ש"יבחנו" פתרון משולב, כמו הנפקה של 20% ממניות ישראכרט וחלוקת יתרת המניות כדיבידנד בעין. אבל בסעיף הבא כבר תבינו שמדובר ביותר מ"בחינה".

כאמור, מתווה הדיבידנד בעין הוא פתרון מהיר ופשוט ליישום אבל בדרך כלל בוחרים בו כשאין הרבה ברירות, לאחר שהסתיימו שלוש השנים שהוקצבו בחוק, לא באו קונים ואי אפשר להנפיק את החברה. עובדה היא שלאומי לא בחר באופציה הזאת.

3. מה יקרה מעתה ואילך? קבלו את פלאי המשפטיזציה שמסחררת את ראשינו. ובכן, בתחילת יולי פנה בנק הפועלים לרשות ניירות ערך כדי לקבל את רשותה למהלך כזה. למעשה, הפועלים מבקש את אישור רשות ני"ע לעמדה המשפטית שחלוקת מניות ישראכרט כדיבידנד בעין אינה עסקה שלבעלת השליטה (שרי אריסון) יש בה עניין אישי, ולפיכך אישור החלוקה טעון החלטה של דירקטוריון הבנק בלבד ולא של האסיפה הכללית. במילים פשוטות, מה שבנק הפועלים רוצה הוא לקבל פטור מסיווג העיסקה ככזו שיש לאריסון עניין אישי בה כדי להימנע מהצורך באישורים הרבה יותר מיוחדים ומסובכים.

4. רגע, רגע, בסעיף 2 הסברנו שלאריסון יש לכאורה עניין אישי כמו לבעלי המניות אחרים. אז איך מסביר בנק הפועלים שאין לה עניין אישי? שוב מגויסים נושאי המשפטיזציה על כל פלפוליהם. הבנק מסתמך על שורת הבטחות והתחייבויות של אריסון כלפי הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל:

הבטחה ראשונה - אריסון תפעל למכירת המניות שיתקבלו בידה במסגרת החלוקה, כך שעם השלמת המכירות לא ייוותרו בידיה מניות של ישראכרט בשיעור של יותר מ-5%. המכירות יושלמו בתקופה שתוסכם מול בנק ישראל.

הבטחה שנייה - אריסון לא תרכוש מניות נוספות של ישראכרט, למעט קבלתן בדרך של חלוקתן כדיבידנד בעין.

הבטחה שלישית - ממועד קבלת מניות ישראכרט בידי אריסון במסגרת המתווה, היא לא תצביע בגין מניות בשיעור של יותר מ-5% מזכויות ההצבעה בישראכרט.

הבטחה רביעית - אריסון לא תציע ולא תמנה דירקטור מטעמה לכהונה בדירקטוריון ישראכרט. כמו כן, נושאי משרה באריסון החזקות אינם מכהנים ולא יכהנו בדירקטוריון ישראכרט.

הבטחה חמישית - במקרה שבו אריסון תבצע עסקת מכירה של מניות ישראכרט מחוץ לבורסה במחיר למניה הכולל פרמיה על שווייה בבורסה, ובאופן שלא יתאפשר לבעלי המניות בבנק ליהנות מפרמיה כזו, אריסון תנקוט צעדים שיבטיחו כי גם יתר בעלי המניות מהציבור ייהנו מהפרמיה (איך בדיוק זה יתבצע? זה לא פורט בהתחייבות).

לכאורה אריסון אומרת או מבטיחה דבר פשוט: אינני מתכוונת לשלוט בישראכרט באמצעות 20% מהמניות שאקבל, אמכור את רובן, לא אמנה דירקטורים ואפילו אדאג לפרמיה לשאר בעלי המניות במקרה שאמכור כבלוק את 20% מהמניות או את חלקן (הרי צפוי סוג של מאבק שליטה שיתפתח אחרי שהמניות יירשמו בבורסה, אם יש כאלה המעוניינים בשליטה ואז הם עשויים לפנות לאריסון תחילה כדי לקנות 20% מהמניות ולשלם עליהן פרמיה). הבטחות זה יפה, גם צריך לממש אותן, אבל מעל לכל הפלפולים המשפטיים עדיין נותרת התהייה בעינה: אם הבנק נחלש, אפילו מאוד, מצעד כזה ולא מתחזק, מדוע לפעול נגדו?

5. וכאן אנחנו מגיעים לתשובת רשות ני"ע לפועלים, שלטעמי היא מאכזבת-מוזרה-מתחמקת, תבחרו אתם: "בהתחשב במכלול הנסיבות המתוארות ומבלי להסכים בהכרח לכלל נימוקיכם המשפטיים, החלטנו לא להתערב בעמדתכם שלפיה חלוקת מניות ישראכרט כדיבידנד בעין על פני תנאי המתווה, בין אם תיעשה בפעימה אחת ובין אם תיעשה במספר פעימות, אינה מהווה עסקה חריגה שלבעלת השליטה יש בה עניין אישי". ושימו לב מדוע בוחרת רשות ני"ע לשבת על הגדר: "וזאת בעיקר לאור התחייבות שרי אריסון בבנק ליטול על עצמה את הכללים והמגבלות בקשר למניות ישראכרט כפי שפורטו במכתבכם, המפחיתים את החשש לכך שהחלוקה תקנה לבעלת השליטה טובת הנאה או הטבה עודפת על חשבון יתר בעלי המניות בבנק".

6. למעשה רשות ני"ע אומרת בפשטות: אנחנו לא מסכימים בהכרח לכל הפלפולים המשפטיים שלכם, אנחנו גם לא מביעים עמדה לגבי שאלות אחרות כמו הליכים ואישורים אחרים, ככל שנדרשים, לביצוע המתווה. אנחנו רק מדגישים שלאור ההבטחות שנתנה אריסון, "הופחת" החשש לעניין אישי. סליחה? אפשר לצפות לעמדה קצת יותר נחרצת מרשות ני"ע. לדוגמה, לא ברור איך אריסון תדאג לפרמיה ליתר בעלי המניות במקרה שתמכור את ה"בלוק" שלה. בעיקר, לא ברור כיצד רשות ני"ע סוללת את דרכו של הבנק לבצע עסקת ענק שתשרת את בעלי המניות הרבה יותר מאשר את הבנק עצמו. זו העת לחסום את עסקת הענק במתכונתה, לטובת הבנק. אם מנהלי הבנק והדירקטוריון אינם מסוגלים לעשות זאת, זה התפקיד של רשות ני"ע.

 ישרכארט

eli@globes.co.il