מרוסיה בשנאה: ערב יום השנה המאה למהפכה הבולשביקית

בעוד חודש ימלאו מאה שנה ל"מהפכת אוקטובר" (על-פי הלוח הישן). זה היה אחד המאורעות הכבירים ביותר של הזמן המודרני. מחלציה של המהפכה ההיא בקעה במידה רבה המאה ה-20. אין צריך להגיד שהיא שינתה מעיקרו את מהלך ההיסטוריה הרוסית.

רוסיה אינה מתכוונת לחוג את היובל הזה. הכיכר האדומה עדיין מקושטת בגופתו החנוטה של לנין, אבל המשטר הרוסי רומם למעלת קדוש את הצאר האחרון, ניקולאי השני, ששליחי לנין רצחו, יחד עם אשתו וילדיו, בקיץ 1918. לעומת זאת, בשבוע שעבר, רוסיה חלקה כבוד למישהו שהיה בן חמש בפרוץ מהפכת אוקטובר. שמו היה קים פילבי, ובתולדות הבגידות שמור לו מקום של כבוד לצד קוויזלינג של נורבגיה ולאוואל של צרפת, אשר מכרו את נשמתם להיטלר. פילבי היה סוכן בכיר של שירות הביון הבריטי, שהסודות הכמוסים ביותר של המערב חצו את שולחנו.

כאשר פילבי עמד להיחשף, ב-1963, הוא הצליח להימלט למוסקבה. הוא נעשה פרופסור באקדמיה למרגלים, וקיבל את התואר גיבור ברית-המועצות. בול דואר הונפק לכבודו. לרוע המזל, הוא מת שלוש שנים לפני שהתמוטטה ברית-המועצות.

כמעט 40 שנה לאחר מותו, מדינת הקג"ב החליטה להעלות את רוחו באוב כיאה למשטר, שבראשו עומד סוכן חשאי משכבר הימים. תערוכה חגיגית נפתחה לכבוד פילבי, שמבקריה מוזמנים להעריץ את חפציו האישיים, כולל התיק שבו נהג להבריח מסמכים מסווגים אל מפעיליו הסובייטיים בלונדון. אלמנתו של פילבי, רוסיה צעירה ממנו בהרבה, זכתה בנשיקה חמה מראש המשטרה החשאית של פוטין. האיש דיבר בערגה על גבורת פילבי ועל האידיאליזם שלו.

צאו וחישבו על הנסיבות: יחסי רוסיה עם המערב נמצאים בשפל היסטורי, ומיום ליום מתרבות הראיות לחתירה רוסית תחת אושיות הדמוקרטיה האמריקאית. בנסיבות האלה, הקג"ב מונה ברבים את שבחיו של בוגד ועריק, ששמו בלבד מעביר חלחלה בגוום של בעלי זיכרון במערב. ללמדך שהרוסים יודעים בדיוק מה הם עושים. בתערוכה החגיגית מוצג ספר באנגלית, הנקרא "פילבי, המרגל שבגד בדור שלם". לשון אחר, הבה נוציא לכם לשון ארוכה. האם היא ארוכה מספיק?

רוסיה יוצאת מגדרה להטעים את התרחקותה מן הרעיונות שעמדו ביסוד סיומה של המלחמה הקרה. היא אינה רוצה בדו-קיום בשלום. היא רוצה לכל היותר בדו-קיום במלחמות קטנות ובינוניות, במתח צבאי ומדיני, בהתרסות ובהקנטות, וכמובן בנכונות לחתור ולהזיק. היא פורקת עול ומתכחשת לעצם הצורך בעכבות.

בזמן כתיבת הרשימה הזו, הלאומנים של קטלוניה, אלה המנסים לפרק את ספרד בהתקף של אנוכיות, נרקיסיזם והרפתקנות, יכולים סוף-סוף לסמוך על תמיכתה של ארץ זרה אחת: רוסיה. רשת הטלוויזיה המלוויינת "רוסיה היום" (RT), שהיא מאמר מערכת ארוך ומעייף על מומי המערב, העניקה סיקור אוהד להפליא לקורבנות "הפשיזם הספרדי". אחד מפרשני RT נשמע מדבר על ההיסטוריה הארוכה של שיעבוד הקטאלנים, שהתחילה "בימי הרומאים". כך ממש.

כמובן, RT כשלעצמה היא ארגון מגוחך. בניגוד לאל ג'זירה, עורכיה אינם מסוגלים להסוות את תעמולתם. הם נוטפים איבה, סרקזם וטינה עמוקה לדמוקרטיה המערבית. הם מגייסים רפליקות קטנטנות של קים פילבי, כדי שימלאו את הפונקציה רבת השנים של שוטים שימושיים.

המונולוג של מורגן

החקירה המסתעפת של החתרנות הרוסית בארצות-הברית מעמיקה את איבת האמריקאים לרוסיה. יידרשו שנים ארוכות לנרמול היחסים. למרבה העניין, קבוצה של פעילים פוליטיים בהוליווד, בהשראת השחקן, הבמאי והמפיק רוב ריינר, הודיעה בחודש שעבר על הקמת "הוועד לחקירת רוסיה", שתכליתו לעזור לאמריקאים "לעמוד על חומרת התקפותיה של רוסיה נגד הדמוקרטיה שלנו".

האקט הראשון של הוועד היה מונולוג דרמטי ביוטיוב מפי השחקן מורגן פרימן. "אנחנו הותקפנו", פותח פרימן, "אנחנו נמצאים במלחמה". שבועיים לאחר שהתשדיר הוצב על שרתי יוטיוב, נרשמו קצת יותר מ-400 אלף צפיות. לא רע, אבל בשום פנים לא ויראלי. כיוצא בזה, לחשבון הטוויטר של הוועד (investigateru@) יש 32 אלף עוקבים. שוב, לא רע, אבל רחוק מאוד מלהיות רב-מכר.

תגובת רוסיה על התשדיר של פרימן הייתה כמעט גרעינית. הטוויטר הרוסי והפרו-רוסי התמלא בגידופים פוליטיים ואישיים נגד פרימן, וההאשטאג #StopMorganLie נכנס לשימוש מואץ, ברוסית ובאנגלית. ערוץ החדשות "ראסיה 24" הואיל לזמן צוות של פסיכיאטרים, מקצוע שימושי באזור מוסקבה במאה השנה האחרונות. הם ייחסו את הופעתו של פרימן ל"תסביך משיחי", המפעם בו מזמן שמילא את תפקידי אלוהים ונשיא ארצות-הברית בשורה של סרטים. הסבר אחר בערוץ הזה היה התמכרותו של פרימן למריחואנה.

מעמדה הטבעי

בעיני הקרמלין וסוכניו, כל ביקורת על רוסיה כיום היא "רוסופוביה". שום ביקורת אינה לגיטימית, שום מעשה רוסי אינו מחייב התנצלות או הרהור חוזר. רוסיה, הואיל והחליטה ב-2012 ששליפת ציפורניים מיטיבה לשרת את האינטרס הלאומי, אמנם חוזרת ושולפת אותן. מעט-מעט, או אולי באחרונה הרבה-הרבה, לדמוקרטיות המערביות מתבררת איבתה של רוסיה. לישראל נדרשו כמה שנים כדי להתחיל להתפכח מן האשליה שרוסיה מוכנה להתחשב ברצינות באינטרסים שלה (האומנם התפכחה? אני חושש שלא לחלוטין).

רוסיה חוזרת אל מעמדה הטבעי מלפני 120 שנה: שור (או פיל) בחנות החרסינה של היחסים הבינלאומיים, אנטי-דמוקרטית, אנטי-ליברלית, אפופה בהעמדות פנים של טוהר דתי ורוחני, תאבת התפשטות, בזה לחירויותיהם של יחידים ושל עמים. איזו החמצה איומה וטרגית.