לא למהר לחשוף חשבונות לאחר הקרע

כאשר בני זוג המצויים בהליך גירושים מבקשים מבית המשפט לאזן את שווי הרכוש המשותף, מקובל לדרוש מהם שקיפות ביחס לדפי חשבונות הבנק ויתר הזכויות הכספיות הרשומות על-שם כל אחד מהם. כל צד רשאי לדרוש לראות את המשיכות, ההכנסות והיתרות של החשבונות, החסכונות והקופות, החל מתחילת השיתוף הרכושי בין הצדדים ועד למועד הקרע, לא רק כדי לדעת מהו הסכום הסופי, אלא גם כדי לוודא שלא נמשכו כספים לשימוש אישי לאורך הדרך.

אחת השאלות הקשות הניצבות בפני בית המשפט היא תחימת מועדי השיתוף. תחילת השיתוף היא בדרך כלל מועד הנישואים, אך מועד הקרע, אשר ממנו ואליך כל צד יישאר עם הזכויות הרשומות על-שמו, נמצא לרוב במחלוקת.

מטבע הדברים, הצד שמרוויח יותר מבקש להקדים את מועד הקרע ככל שניתן, לדוגמה למועד פרוץ המשבר, ואילו הצד החלש יותר כלכלית מבקש למשוך את תקופת השיתוף ככל שניתן, למועד מתן הגט ואף אחריו.

כאשר ניצבות בפני בית המשפט שתי עמדות שונות בנוגע למועד הקרע, ניתן ללכת באחד משני מסלולים אפשריים: האחד - לבקש מהצדדים להעביר את כל המידע הרלוונטי לגבי שני המועדים, וכך, לבדוק מה ההפרש בפועל בין שתי הגרסאות; והשני - לנהל הליך הוכחות שיכריע מהו המועד הסופי שבו מפסיק השיתוף, ורק לאחר קביעת מועד זה, לחשוף את המידע אודות זכויות הצדדים עד לאותו מועד.

מבחינה משפטית הדרך השנייה היא הנכונה יותר, מכיוון שהשיקולים הנוגעים לקביעת מועד הפירוד בין הצדדים קשורה לאופי היחסים וההתנהלות ביניהם, ואינה תלויה בשאלה מהו היקף הכספים לחלוקה, אולם שופטים רבים מעדיפים לברר קודם מהי המשמעות הכלכלית של קביעת מועד זה או אחר, בעיקר כדי לנסות להביא את הצדדים להתפשר על סכום אמצעי בין שתי האפשרויות.

בתיק שהתגלגל לאחרונה בהליך ערעור לבית המשפט המחוזי, בני הזוג התגרשו בשנת 2009 לאחר 37 שנות נישואים, אך בית המשפט לענייני משפחה קבע את מועד הפסקת השיתוף הכלכלי ביניהם לשנת 2017, כדי להביא לביטוי גם את איזון המוניטין שנצבר על שם האישה. כעת עמדה בפני בית המשפט המחוזי הכרעה בין שני מועדי קרע אפשריים: שנת 2009 כגרסת האישה - או שנת 2017 כגרסת הבעל ובית המשפט שתמך בו.

בית המשפט המחוזי קיים דיון קדם ערעור כמקובל, בניסיון לגשר בין הצדדים, ובסיומו קבע כי בשלב זה חשוב לדעת מהם הפערים הכלכליים בין שני המועדים, ולפיכך ניתן צו המופנה כלפי כל המוסדות הכספיים בהם ניהלו הצדדים חשבונות במועדים הרלוונטיים, בדרישה למסור נתונים אודות היתרות המצויות בחשבונות השונים.

האישה ערערה על החלטה זאת לבית המשפט העליון, אשר קיבל את עמדתה והורה כי יש לפסול את הצו המשפטי אשר חושף את המידע אודות חשבונות האישה בטרם יוכרע מהו מועד הקרע. לעמדת בית המשפט העליון, אין חולק כי מידע הנוגע למצבו הכלכלי של אדם הוא מידע אישי המוגן על-ידי הזכות לפרטיות, ולפיכך יש לאזן בין זכות זאת לצורך לקיים הליך משפטי תקין, הוגן ויעיל.

במקרה זה, הצו שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי פוגע בפרטיותה של האישה באופן בלתי מידתי, מאחר שאין כל צורך אמיתי בחשיפת המידע של כל צד כלפי רעהו על-מנת לקיים את ההליך המשפטי באופן תקין, ולקבוע מהו המועד הנכון להפסקת השיתוף. גם האינטרס הראוי לקידום פשרה בין בעלי הדין תחום בגבולות של צורך ומידתיות, ולכן אין בית המשפט רשאי, בשם הניסיון להביא לפשרה, לכפות על הצדדים לחשוף מידע פרטי. הפשרה ממילא מבוססת על יסוד ההסכמה, ולכן ללא הסכמת הצדדים לחשיפת פרטי המידע המבוקשים, לא יכול בית המשפט להורות כן לצורך קידומה של אפשרות פשרה.

המשמעות של פסק דינו של בית המשפט העליון היא שבתי המשפט אינם רשאים להורות לאחד מבני הזוג לחשוף מידע אודות חשבונותיו ללא הסכמתו, בטרם ייקבע מהו מועד הקרע המפסיק את השיתוף בין הצדדים, שכן לאחר מועד זה המידע חסוי מפני בן זוגו לשעבר מתוקף זכותו לפרטיות. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר ww.divorceinfo.co.il