מחפשים מניות בבורסות אירופה? חפשו את חברות הנישה

זו הייתה שנה חזקה למניות האירופיות, בייחוד במונחי דולר אמריקאי. קשת רחבה של נתונים כלכליים רושמים עלייה - מהתעסוקה ועד התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) - עם התקדמות ראויה לציון מיוחד במדינות כמו צרפת ואיטליה, שפיגרו לפני כן. האמון התחזק בצרפת, כמובן, עם בחירתו של עמנואל מקרון לנשיא, עם המנדט שלו לשינויים. לאחרונה אנחנו רואים את הרעיונות הראשונים שלו מחלחלים אל קוד העבודה הביזנטיני הצרפתי (שהוא כעת ארוך יותר מן התנ"ך), ויוצרים יותר גמישות למעסיקים. כצפוי, הרעיונות של מקרון אינם פופולריים, אבל האופוזיציה רחוקה מלהיות מחופרת היטב, כמו בניסיונות נשיאותיים קודמים ברפורמות, שכולם נכשלו.

מי יודע אם לקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל יהיה די הון פוליטי כדי לתמוך ברעיונות של מקרון על האיחוד האירופי (שכוללים פונקציות פיננסיות חדשות, בין יתר החקיקה המוצעת). אבל הגרמנים מבינים שמקרון צריך כנראה להראות שהוא רשם התקדמות מסוימת ברמת האיחוד האירופי, כדי לזכות באמינות למימוש יתר הרפורמות שלו בצרפת. עד כה המצב מעודד.

תשואות המניות האירופיות משופרות במיוחד עבור משקיעים זרים, בזכות החולשה היחסית של הדולר האמריקאי, שמוסברת בחלקה על-ידי עיכוב העלאות הריבית בארה"ב והעדר ההתקדמות באג'נדה של טראמפ בתחומי קיצוצי המס וההוצאה על התשתיות.

האירו עצמו התחזק בזכות הקלת החששות מפני פיצול פוליטי, אחרי נסיגת הפופוליזם בקלפיות באוסטריה, בהולנד ובצרפת. תוצאות הבחירות האחרונות בגרמניה הראו שגם בגרמניה קיימת אג'נדה אנטי-אירופית (אם כי לא כה חזקה כמו בצרפת), ונשאר לראות כמה השפעה מעשית תהיה לימין הגרמני החדש.

בעוד שמדינות כמו צרפת היו בלתי ניתנות להשקעה לפני הבחירות במדינה, כדאי כנראה גם לציין שהעולם לא באמת השתנה בהרבה. אפילו אם הצמיחה האירופית תעלה ל-2%, זה לא ישנה הרבה למשקיעים לטווח הארוך. אנחנו עדיין נטען שאופציות ההשקעה הטובות ביותר לטווח בינוני הן חברות נישה שמוכרות בכל העולם, אבל יכולות להישען על התשתיות המצוינות והכישורים הספציפיים שמוצעים באירופה (ולא במקומות אחרים).

יותר מסיכויים רק על הנייר

תחום לא סקסי, שבו אירופה מובילה, הוא אריזות צרכניות. קפה ואוכל נוחות נארזו בעבר בכוסות קלקר או פלסטיק, ואילו היצרניות עוברות היום לקרטון מבודד, שאפשר לעצב אותו עם הלוגו והעיצוב של החברה. אריזות כאלה ניתנות גם למחזור מהיר יותר, והן מסוגננות בהרבה - נקודה לא זניחה כאשר מחיר כוס קפה מתקרב לארבעה דולרים בברים בלונדון. סגנונות החיים האורבניים והצמיחה של עסקי נישות המזון מגדילים את הביקוש לאריזות כאלה. המעבר למוצרי קרטון כבר מתרחש בהרבה שווקים אירופיים, אך הוא רק צובר תאוצה בארה"ב, שבה כוסות הקלקר עדיין בשימוש, וכמה מדינות מנסות לאסור את השימוש בהן רק לאחרונה.

סביר שתשאלו מה כל כך מיוחד בכוס נייר-קרטון. כל אחד יכול לייצר אותה בהשקעה קטנה, אז למה שהתשואות יהיו טובות? התשובה היא שאספקת מיליארדי כוסות לרשתות כמו סטארבקס אינה דבר טריוויאלי. האיכות חייבת להיות אחידה, שינויי העיצוב צריכים יישום מהיר והלוגיסטיקה צריכה להיות אמינה - מפני שהלקוחות מצפים למנת הקפאין שלהם בכל יום ובכל מזג אוויר.

חסם כניסה נוסף לשוק הזה הוא שהאוניברסיטאות בעולם פולטות אלפי מהנדסים וכימאים עם ידע בפלסטיקה, בהתחשב בשפע ההזדמנויות והיישומים הקיים בתחום - אבל מספר המהנדסים שמתמחים בנייר מוגבל מאוד. קשה להאמין, אבל יש למעשה מחסור בכוסות קרטון בארה"ב.

הוהטמאקי (Huhtamaki, חברה פינית ומכאן השם המוזר) היא המובילה בתחום הזה. לפני כמה שנים היא הייתה קצת בבלגאן, והיוותה קנייה מושלמת לחברות פרייבט אקוויטי, אבל ההנהלה הנוכחית עשתה עבודה נהדרת בהעברת ההתמקדות לאריזות הצרכניות ושיפור התשואות.

החברה עומדת לפתוח ממש בימים אלו מפעל חדש בארה"ב, שיאפשר לה לצוד לקוחות חדשים וחשבונות גדולים יותר.

מלבד כוסות, להוהטמאקי יש מעמד חזק בתחומים חיוניים, כמו שפופרות משחת שיניים וקרטוני ביצים, והיא גם שחקנית גדולה בשווקים מתעוררים (היא אורזת בשקיות שמפו של יוניליבר, למשל). הודו הייתה בעיה עד לא מכבר, אבל כעת המצב שם משתפר. עם רקורד נהדר והרבה צמיחה בהמשך, הוהטמאקי מתומחרת על בסיס תשואת תזרים מזומנים חופשי של 8%.

מתרחבים היישומים לתחליף של המשי

חברה אירופית נוספת עם כישורים ייחודיים היא לנצינג (Lenzing), בתחום הסיבים. יש לה כמעט מונופול על מוצר נישה שנקרא ליקוסל (lyocell), סיב תאית שמעורב בכותנה בג'ינסים יקרים ובמוצרים כמו ביגוד ספורט.

הסינים משווים את הליקוסל למשי. המוצר הזה קיים כבר כמה עשרות שנים, אבל לנצינג הרחיבה את הייצור ואת היישומים. האטרקציה העיקרית היא שהליקוסל מיוצר מעיסת עץ, כמו ויסקוזה (האריג), ואפשר לייצר אותו בתהליך "נקי" הרבה יותר, בלי הכמות העצומה של המים שנחוצים לייצור כותנה.

בהתחשב בצמיחת האופנה המהירה, ובעניין הגובר בקיימות של אריגים, לליקוסל יש הפוטנציאל לשפר או להחליף חלקית את הכותנה, או לשמש יחד עם כותנה ממוחזרת בהיקפים גדולים בהרבה. זהו עניין גדול לכמה יצרניות הלבשה (איילין פישר היא דוגמה אחת בצד היוקרתי של השוק, זארה היא הדוגמה בצד ההמוני של השוק), וגם ללקוחות שמוכנים לשלם יותר תמורת אריגים שמחזיקים מעמד.

בטווח הארוך יותר יכולים להיות יישומים אטרקטיביים אחרים לאריג הזה, כמו מגבים, שעשויים היום מסיבים שמופקים מנפט, ולכן לא מתכלים, ואריזות. היום יש לקוחות שמשלמים הרבה תמורת ירקות אורגניים, אבל הם קונים אותם בשקיות סיב פלסטי, שמזהמות את הסביבה במשך מאות שנים.

לנצינג מייצרת גם ויסקוזה, שהיא סחורה תנודתית. יש סיכונים שקשורים לתוכנית ההשקעות שלה ולשליטה בטכנולוגיה שלה. אבל כאשר החברה נעה לעבר ליקוסל מיוחד במחיר פרמיום עם שולי רווח גבוהים בשנים הבאות, התמחור הנוכחי שלה - תשואת תזרים מזומנים של כ-10% - צריך להיראות אטרקטיבי יותר ויותר.

*** הכותב הוא מנהל קרן מניות אירופה בחברת הנדרסון גלובל אינווסטורס, המיוצגת בישראל על-ידי מיטב-דש בית השקעות