אל תבלבלו בין קשה והרבה

הרבה אנשים מתבלבלים בין קשה והרבה, לא מבינים שכדי להצליח בקריירה לא מספיק לעבוד הרבה, צריך לעבוד קשה. מה ההבדל? לעבוד קשה פירושו להתמודד עם אתגרים חדשים ומורכבים המחייבים הרחבה של הידע והיכולות המקצועיות, להבדיל מלעבוד הרבה שעות בביצוע משימות מוכרות שכמעט ואינן דורשות למידה.

משקיענים פחדנים

האבחנה הזו מאד חשובה כיוון שקידום קריירה, מקצועי או ניהולי, מחייב עבודה קשה אחרת הקריירה נתקעת, ואכן מי שלא ער להבדל לא מבין למה הוא תקוע למרות שהוא עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה, בעוד קולגות שעובדים פחות שעות מתקדמים.

שני טיפוסים בולטים נופלים במלכודת הזו. הראשונים הם המשקיענים הפחדנים, אלה שחוששים להתמודד עם משימות מורכבות פן יכשלו, עושים עוד ועוד מאותו הדבר, העיקר לא לקחת סיכון. מאידך ישנם המשקיענים העצלנים, אלה שמוכנים לעשות רק את מה שקל להם, גם אם צריך להשקיע בזה המון שעות. לפעמים תמצאו את שניהם באותו אדם.

המשותף לשני הטיפוסים הללו הוא חוסר מודעות לחסם האמיתי, והיתלות בשני הסברים עיקריים, שניהם כמעט תמיד מוטעים. הנפוץ והמטופש שבהם הוא הטלת האשמה על הארגון שלא מעריך אותם מספיק, מעדיף על פניהם את אלה שטובים ביחסי ציבור, המסוכן שבהם הוא זה שמוביל למסקנה 'אני תקוע כי אני במקצוע הלא נכון'.

איפה הסכנה? הסבה מקצועית מוצלחת היא מחזה נדיר ממילא, במיוחד כשמדובר בשני הטיפוסים הללו, שעתידים להיתקע מאותן הסיבות בדיוק גם בתחום החדש, רק בדרג נמוך יותר עם שכר בהתאם. מדוע? כיוון שהסבה דורשת הרבה מאד תעוזה והשקעה, מסע לחלוטין לא מתאים לפחדנים ועצלנים. חסרי בטחון שפוחדים לקחת סיכון בתחום בו יש להם ניסיון, כמה בטחון כבר יהיה להם להסתכן בתחום חדש שבו הם לא מנוסים? כנ"ל כשמדובר בעצלות שלא מסתדרת עם מקצוע חדש הדורש הרבה יותר למידה והתמודדות עם אתגרים קשים.

מקצוע כללי

שני עורכי דין שפגשתי לאחרונה הם דוגמאות מצוינות לטיפוסים הללו. היא בת 45, אחרי שתי הסבות מקצועיות, 6 שנים עורכת דין ועדין תקועה בתפקיד זוטר ומשמים, פוחדת לקחת יוזמה שתקדם אותה לעבודה עם הלקוחות הגדולים יותר בעסקאות המשמעותיות. היא לא מעוניינת ולא מתאימה לתפקידי ניהול, אבל גם מקצועית היא לא מצליחה להתקדם למרות שהיא משקיעה, בטוחה בטעות (בפעם השלישית) שהבעיה היא תחום עיסוק שאינו מתאים לה.

לעומתה, עורך הדין השני הוא סתם מפונק. צעיר עם 4 שנות ניסיון שמעדיף להתעסק בפרוצדורות טכניות ובעבודות קמב"צות, רק לא להתעמק באיזה פסק דין, לא מבין שבדרך הזו אין סיכוי לקידום. הוא רואה עצמו בעתיד לפחות סמנכ"ל, אבל לא מוכן ללכלך את הידיים, מחפש "מקצוע כללי" (כהגדרתו), "שלא דורש הרבה ידע ומבוסס על ניהול". הוא מאד התאכזב לשמוע שבמגזר העסקי אין דבר כזה, שכל סמנכ"ל חייב קודם כל ידע וניסיון בתחום שלו, ורק אחר כך יכולות ניהול. בתמימותו קיווה עורך הדין שאם ימצא מקצוע מעניין יותר יצליח להתעמק וללמוד, אבל לדאבוני גם זו פנטזיה, כי גם התחום הכי מעניין בעולם כולל מרכיבים הכרחיים משעממים מוות, במיוחד בדרגים הזוטרים.

מודל שיודע

אז מה עושים? קודם כל לא חייבים להתקדם. מי שמוכן להשקיע כנראה שיצליח לשמור על מקום העבודה לאורך זמן גם אם לא יעבוד קשה, הוא רק צריך להשלים עם עבודה פחות מגוונת, ועם דרג ושכר נמוכים יותר.

אבל מי שבכל זאת רוצה להתקדם, ולו כדי להרוויח יותר, חשוב שיפנים את ההבדל בין קשה והרבה, ואם הוא לא יודע מה בדיוק צריך לעשות שימצא מודל בארגון שיודע (ומתקדם) ויעשה אותו הדבר. בהצלחה.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com