בשנים האחרונות עוסק בית משפט בקליפורניה בשאלה אם מבצע צוק איתן, שפרץ ביולי 2014, הוא בגדר מלחמה או אירוע טרור. התשובה לשאלה הזאת שווה לחברה-בת של ענקית התקשורת האמריקאית NBCUniversal כ-7 מיליון דולר, אחרי שסדרה שלה בשם "DIG", שהחלה להצטלם בירושלים, נאלצה לקפל מכאן את ההפקה בשל המבצע.
צירוף נסיבות וחוסר מזל הובילו לכך ש-2014 הפכה לשנה כואבת לתעשיית ההפקות המקומית. דווקא אז, אחרי שנים רבות שלא נראו כאן הפקות גדולות, הגיעו שתי הפקות ענק של סדרות טלוויזיה מהדרג הראשון בארה"ב, בשני המקרים בהובלת זכיינית ערוץ 2 קשת. גורלה של הסדרה השנייה, "הרודן", ששודרה במשך שלוש עונות ברשת פוקס, היה מעט טוב יותר מכיוון ששם הספיקו לצלם תשעה פרקים לפני האירועים האלימים, אבל גם הפסקת הצילומים שלה, באמצע שידור העונה בארה"ב, הותירה טראומה לא קלה ברשת האמריקאית.
"האבסורד היה שכל הצוות, הבמאים והשחקנים, אף אחד לא רצה לעזוב, אבל הביטוח הכריח אותם", נזכר אבי קרפיק, המפיק בפועל של "הרודן", שהצטלמה באולפנים שנבנו במיוחד בכפר סבא. "לא אישרו אז לאף אחד שנמצא על הפיי-רול להישאר כאן. בהתחלה עוד הייתה מחשבה לעשות הפסקה לשלושה ימים ואז לחזור, אבל כידוע המבצע התארך".
אבל האמת היא שאפילו זה לא האבסורד הגדול בכל הנוגע לפוטנציאל הלא ממומש של תעשיית התוכן המקומית. מצד אחד היא לא מפסיקה לרשום הצלחות עולמיות והישגים מרשימים שספק אם ישראל יכולה לזקוף לזכותה בהרבה תחומים אחרים. ב-2015 קבעו ב"פורבס" שישראל מדורגת במקום השלישי בכל הנוגע ליצוא תוכן להוליווד ומפגרת רק אחרי בריטניה והולנד. לפי הערכות, ב-2015 עמד המחזור שמגלגל שוק הפורמטים הישראלי בעולם על למעלה מ-200 מיליון דולר - זינוק מרשים בהשוואה ל-60 מיליון דולר ארבע שנים לפני לכן.
מצד שני, התעשייה כולה מתנהלת זה שנים באווירה של מחוסר ומצוקה, בשל קיצוץ מתמיד בהוצאות ההפקה על רקע מצבם הכלכלי הבעייתי של הערוצים המסחריים וחברות הטלוויזיה הרב-ערוצית. הפתרון, מרגישים אנשי התוכן הבכירים וראשי חברות ההפקה, נמצא ממש בהישג יד וזועק לשמיים, אבל המדינה מסרבת זה עשורים להרים את הכפפה.
"קח למשל מדינה כמו הונגריה, שהפכה בשנים האחרונות ליעד מבוקש לכל התעשייה העולמית כי שם יש הטבות מצוינות שהמדינה נותנת", אומרת אורלי אטלס-כץ, מנכ"לית ענני תקשורת, "אין שום סיבה שהיא תהפוך להיות יעד לחברות הפקה בינלאומיות, ואנחנו, שיש לנו לא רק את המתקנים אלא גם את כל העולם הקריאטיבי, מכל ההיבטים, לא. וזו לא רק הונגריה, יש מדינות נוספות במזרח אירופה, ואפילו מצרים וירדן. זו פשוט בושה וחרפה. גם העניין הביטחוני הפך כבר לטיעון פחות משמעותי, על רקע העובדה שלצערנו העולם כולו הופך למקום פחות ופחות בטוח".
- יש הרבה תסכול סביב המצב הזה בתעשייה.
"כששואלים אותי בויאקום (ענקית התקשורת האמריקאית שמחזיקה בחלק מענני תקשורת שמייצגת כאן את מותגיה, י"כ) למה כדאי להפיק בישראל, אין לי שום דבר להגיד על משהו שהמדינה עושה בשביל זה. עשינו עכשיו הפקה ישראלית בפולין, תוכנית בעברית ל-MTV, כל האינטרנשיונל (החברות המקומיות שמפיקות את MTV למדינות השונות, י"כ) מגיעים לשם ומפיקים את זה שם. למה פולין? בגלל שגם שם יש הטבות.
"עכשיו, אתה חושב שמבחינתנו לא היה הרבה יותר טוב אם היינו יכולים להפיק את זה בישראל? יש פה אנשי קריאייטיב יותר טובים, אנחנו יותר מפותחים בכל מה שקשור לתחום הזה, אבל לא - נסענו לפולין גם אנחנו. הטסנו את כל הצוות הישראלי לשם. הלוואי שהייתי יכולה לעשות את זה בישראל, אבל זה לא משתלם".
"אתה יודע שבישראל יש הכי הרבה בתי ספר לקולנוע פר גולגולת בהשוואה לכל מקום אחר בעולם?", מצטרף המפיק חיים שריר. "יש כאן הרבה אנשים מוכשרים, שמייצרים כל הזמן תכנים חדשים וטובים, ולכן העולם גם נחשף להרבה סדרות ישראליות. כולם מגיעים לכאן לחפש תכנים, אבל כשמדובר על להפיק כאן זה כבר לא אטרקטיבי", הוא אומר. גם שריר פוסל את המצב הביטחוני כגורם המשמעותי ביותר. "אני חושב שאפשר להסכים שאחרי תקופות ארוכות יחסית של שקט ביטחוני, זה מפסיק להיות מרכיב קריטי".
בעידוד המדינה
עד 30 מיליון שקל החזר
אז למה זה לא קורה? מדוע בניגוד למה שהבינו עשרות מדינות בעולם, שמספקות החזרי מס ומענקים להפקות זרות שמגיעות לצלם בהן, אמריקאיות בעיקר, דווקא בישראל שהפכה ליצואנית מצטיינת של תוכן, אין סיוע מדינתי?
"זה סיפור שמתחיל עוד בשנות התשעים", נאנח המפיק הוותיק מרק רוזנבאום, שהיה חבר בוועדת נאמן שהקים באותן שנים מיכה חריש, שהיה שר המסחר והתעשייה בממשלת רבין השנייה. "הוועדה קבעה שהמדינה אכן צריכה לעודד הגעה של הפקות זרות לכאן - סרטים וסדרות - ואז באירופה עוד היו רק מעט מקומות שהבינו את זה. זה היה זמן נהדר. לצערי, האוצר התנגד לזה".
כעשרים שנה מאוחר יותר נראה היה שהמדינה סוף-סוף מתכוונת לפעול בנושא, אחרי שהוראת שעה שהונהגה בשנת 2008 לעידוד של הפקת סרטים בישראל גוועה כי הייתה מסורבלת ולא יעילה עד כדי כך שאיש לא נעזר בה. "שלום שמחון היה אז שר התמ"ת והכול כבר סוכם בינו לבין האוצר", אומר רוזנבאום. "ההסכמות היו שנעשה פיילוט שבו המדינה תקצה 40 מיליון שקל לנושא למשך שנתיים, אבל אז הגיע נפתלי בנט (שהחליף את שמחון במשרד שהפך להיות משרד הכלכלה, י"כ), וביטל את ההחלטה. זה ממש מדכא".
בימים אלה שוב מונחות על השולחן שתי הצעות שבאמצעותן המדינה אמורה לעודד הגעה של הפקות זרות לישראל. סגן השר במשרד ראש הממשלה, מייקל אורן (כולנו), מוביל תוכנית המבוססת על שלושה פרמטרים, ולטענתו, לפחות חלקה זוכה לאהדה במשרד האוצר. במקביל, שרת התרבות, מירי רגב, הצהירה בפסטיבל קאן ב-2016 על תוכנית משלה, שלדברי אנשי משרדה אמורה להתחיל לפעול בקרוב.
התוכנית של אורן - שפורסמה לפני כמה חודשים, אך פרטיה המדויקים מובאים כאן לראשונה - כוללת בבסיסה הטבה הדומה לזאת שמעניקות המדינות המובילות בתחום. החזר הוצאות (Cash Rebate) שיעמוד בשנתיים הראשונות על 35% מסך ההוצאה של ההפקה הזרה עבור תשלום לגורמים ישראליים. מהשנה השלישית ואילך יפחת ההחזר ל-25%. ההחזר המקסימלי יהיה 30 מיליון שקל להפקה, והתשלום אמור להיות מועבר ישירות לחברות ההפקה הזרות. המתווה כולל גם החזר של 5% במקרה שההפקה לא רק מצטלמת בישראל אלא גם עוסקת בה ישירות, וייקבע שהיא בעלת תרומה חיובית לתדמית המדינה.
היוזמה מבוססת על עבודת מחקר שערכה חברת ייעוץ בינלאומית הכוללת תחשיב מפורט לגבי העלויות הצפויות למדינה בשל מתן ההטבה. על-פי הסימולציה שנכללת בה, כל תמריץ שתעניק המדינה בדמות החזר ההוצאות יוחזר במלואו באמצעות הפעילות הכלכלית שתיצור ההפקה הזרה. עוד נכתב במסמך כי כל מיליון דולר של הטבה לתעשיית ההפקות צפוי לייצר כמאה מקומות עבודה במשק, ופעילות נוספת למשק בשווי של כמה מיליוני דולרים.
"לא מדובר רק באנשים ממקצועות הטלוויזיה והקולנוע", מסביר סגן השר אורן, "אלא גם בעובדי בתי מלון וקייטרינג ונהגי הסעות. אנחנו יודעים כמה מקומות עבודה ייווצרו, ולפני שמדברים על השפעות חיוביות נוספות בצד התדמיתי, זה פשוט מכניס כסף למדינה".
לא כולם שותפים לאופטימיות של אורן. "האוצר באופן מסורתי מתנגד לזה, לדעתי לגמרי לא בצדק", אומר רוזנבאום. "עוד משנות התשעים טוענים שם שיותר כדאי להשקיע בהיי-טק, אבל גם אם זה נכון זה לא סותר. תעשיית הקולנוע והטלוויזיה לא דורשת שום משאבים מהמדינה. לא קרקע, לא כבישים, לא מים, אתה מייצר יש מאין. אם האוצר היה נותן 25% (החזר) למשקיעים זרים הוא היה רק מרוויח. היום בכל העולם הבינו שזה עסק כדאי ומשתלם".
סכנה נוספת שאורבת לתוכנית של אורן מגיעה מהזירה הפוליטית. "למיטב הבנתי, מירי רגב רוצה להרוג את היוזמה הזאת כי היא אומרת שזה שלה", אומר רוזנבאום. "היא הכריזה בקאן על תוכנית להחזר הוצאות משלה, אבל עד היום לא פורסמו שום כללים ותקנות שלפיהם היא תפעל".
ממשרד התרבות נמסר ל"גלובס", כי "המשרד סיכם על מתווה שעל פיו יוכלו מפיקים זרים ליהנות מהחזר השקעות". על-פי המשרד, "התוכנית כוללת נוהל מוסדר להחזר אשר סוכם עם משרד האוצר ומרכז ההשקעות במשרד הכלכלה. בנוסף, הוגדרה מסגרת תקציבית לשנתיים הקרובות. הנוהל יפורסם לאחר החגים, ומפיקים זרים שישקיעו בישראל יוכלו לקבל החזר של עד 25% מההשקעה, זאת בכפוף להיקף ההוצאה, לכמות הפניות ולתקציב שיועמד מדי שנה".
ומה אומרים באוצר? באופן רשמי נמסר מהמשרד, בהתייחס לשתי היוזמות, כי הם "בוחנים את האפשרות לעשות פיילוט בנושא, בשיתוף עם משרדי ממשלה נוספים, ובעקבותיו תיבחן הכדאיות הכלכלית של העניין". עם זאת, באופן לא רשמי, גורמים המעורים בנושא הביעו סקפטיות כלפי הרעיון, באופן שעולה בקנה אחד עם העמדה המסורתית והמוכרת שמתאר רוזנבאום.
אורן עצמו, אגב, משוכנע שהשר כחלון, חבר מפלגתו, דווקא בעניין. "השר אמר לי שאם אני אבוא אליו עם סרט מוכן כזה, הוא יטפל בזה באופן פרטני. אני יודע מהשיחות שקיימתי איתו שהוא מעוניין בזה".
בימים אלה סגן השר נמצא בהודו ואנשיו יודעים לספר כי הוא נפגש עם בכירי בוליווד, תעשיית הסרטים הענקית שם, בניסיון להביא גם אותם לכאן, לאחר שלפני כן נפגש עם גורמים בהוליווד. לא ברור עדיין כיצד יעלו מאמציו של אורן בנושא הזה, אך בוודאי לא תופתעו לשמוע כי גם שרת התרבות מתעתדת לבקר בקרוב בהודו באותו עניין, ולהיפגש עם אנשי התעשייה.
כמה עולה לבנות כפר ערבי בהונגריה
התוכנית של אורן כוללת כאמור עוד שני פרמטרים, שגם הוא מודה כי הם יומרניים יותר. הראשון נוגע לסוגיית הביטוח. על-פי ההצעה, המדינה תיצור פוליסת ביטוח ייחודית עבור חברות ההפקה הזרות שתכסה עלויות הנגרמות מאירועי טרור ומלחמה. זהו ניסיון להשכיח את הטראומה מ-2014, ולענות על הבעיה שאליה נקלעה חברת NBCUniversal לאחר שחברת הביטוח אטלנטיק סירבה לפצות אותה בטענה שהפוליסה שלה אינה תקפה במקרה של מלחמה, כפי שהיא מגדירה את אירועי צוק איתן (ב-NBC טוענים שהמבצע נופל להגדרה של "מעשה טרור").
קרפיק, שכאמור הפיק את הסדרה השנייה שהופסקה באותה שנה, "הרודן", לא משוכנע שאפילו צעד כזה יעזור. "תמיד תחשוב כאילו שאתה בעל הבית של גוף כזה", הוא אומר. "אתה יודע מה הם עשו שם בעונה השנייה והשלישית? הלכו ובנו סט של כפר ערבי בהונגריה. הרי אף אחד לא יודע להגיד לאותו בעל בית מתי תהיה עוד מלחמה או מבצע בישראל, אבל כמה יעלה לבנות כפר ערבי בהונגריה יודעים. וכשאתה מקבל החזר על ההוצאות מהמדינה, גם יותר קל לך לממן את זה".
הפרמטר השני והיומרני ביותר מדבר על הקמת מועצת קולנוע לאומית, שתעזור לחברות ההפקה הזרות להתנהל מול סבך הביורוקרטיה הישראלית, למשל במקרה שהם צריכים לסגור רחוב מסוים לצורך צילומים או לטפל בענייני אשרות כניסה לצוותים הזרים.
"זה פשוט אבסורד שאין לך היום שום כתובת לפנות אליה", אומרת אטלס-כץ, שענני תקשורת שבראשה היא עומדת הייתה אחראית להפקה זרה נדירה שנערכה כאן לאחרונה (ראו מסגרת). "אין היום מישהו שאני יכולה ללכת אליו ולהגיד שאני צריכה להכניס לכאן 15 שחקנים מארה"ב. התהליכים לוקחים שלושה חודשים וכמובן שזה לא זמן ריאלי. בסוף היינו צריכים להיעזר בכל מיני גורמים מתווכים".
המלחמה על יחסי הציבור
סוגיית ההטבות הכלכליות להפקות הופכת ליותר ויותר מקובלת בעולם כולו. אפילו במדינת קליפורניה שבארה"ב, שבה שוכנת הוליווד, נאלצו להכריז בשנים האחרונות על תוכנית של הטבות מס, לאחר שכמעט 40 מדינות בארה"ב נקטו צעד כזה ומשכו אליהן יותר ויותר הפקות הוליוודיות.
אבל כסף זה לא הכול, בוודאי כשמדובר בהקשר הישראלי. "המלחמה על יחסי הציבור של ישראל בעולם היא מאוד קשה, ואני חושבת שתחום התוכן יכול להיות מאוד משמעותי בהקשר הזה. אנשים מאוד נקשרים לתכנים", אומרת אטלס-כץ, שמזכירה גם תרומה אפשרית של השחקנים והחברות שיגיעו לכאן ויכירו את המציאות הישראלית, ושל תיירות המתפתחת במדינות שבהן מצולמות סדרות פופולריות.
"זה לא רק מקור הכנסה יש לזה גם ערכים נוספים של מיתוג ושל איך המדינה נראית דרך הסדרות שיודעים שצולמו כאן", מסכים שריר. "רק דברים טובים יוצאים מזה, אבל אנחנו נאלצים להיאבק בזה כשוק פרטי ובתנאים לא טובים בגלל כל המרכיבים שכבר הזכרנו".
שריר, שפועל כיום עם המפיק מוש דנון בחברה שיוצרת שיתופי פעולה עם הפקות בינלאומיות, מספר שבכל פעם שאחת הסדרות שלהם כוללת סיפור שקשור לישראל או למזרח התיכון ועולה האפשרות שחלקים מהסדרה יצטלמו כאן, נוצרת דילמה שרק הולכת ומחריפה. "כמובן שלנו יש עניין להביא את ההפקה לישראל, אבל אנחנו חייבים כל הזמן לבדוק את זה מבחינה כלכלית. אנחנו מנהלים עסק ולא נציע למפיק שותף לבוא לכאן אם זו לא ההצעה הכי טובה. אין ספק שבשנים האחרונות זה נהיה יותר מסובך כי ישראל הולכת ומתייקרת".
שריר גם מזכיר כי לא מדובר רק במדינה. "אפילו הבנקים כאן לא רואים בהפקות נושא שכדאי להשקיע בו. באופן אבסורדי, כשאנחנו צריכים מימון אנחנו מקבלים אותו בקלות מבנק צרפתי בזמן שבנק בארץ מתייחס להפקות של סדרות כמשהו מסוכן, למרות שיחסית זה תחום נטול סיכונים (לאחר שההפקה כבר אושרה על-ידי הגוף המזמין, י"כ)".
- אז גם המדינה וגם הבנקים מעדיפים לממן היי-טק.
"ענף ההיי-טק ממותג טוב בגלל כל מיני אקזיטים שנעשו כאן. אני חושב שהתחום שלנו סובל גם מסיבות פוליטיות, משום שהאנשים שעושים את הסדרות ואת סרטי הקולנוע נחשבים לקבוצה שמבחינת הפוליטקלי קורקט לא צריך לתמוך בה".
- כלומר, תל-אביבים שמאלנים ואליטיסטים.
"לגמרי. כשיש פרסים וסדרות שמצליחות בעולם כולם מוחאים לנו כפיים ואומרים איזה יופי, אבל אנחנו לא מקבלים מה שההיי-טק מקבל. שם עושים אקזיטים ב-100 מיליון דולר אז הם חלק מהמארג הקפיטליסטי הגדול, ובהם צריך לתמוך כי זה נורא מתאים למשטר הקפיטליסטי פה והכול בסדר. אבל אנחנו אותו דבר, אנחנו לא פחות קפיטליסטים מהם".
"ההפקה הייתה גדולה בערך פי שניים מההפקה של 'החממה' הישראלית"
אז איך נראית הפקה של סדרה אמריקאית שנערכת בישראל? חברת ענני תקשורת הייתה אחראית לאחרונה לאירוע נדיר בתעשייה, כשנטפליקס בחרה בה להפיק את הגרסה האמריקאית לסדרת הנוער "החממה" ששודרה כאן ב-yes. במקרה הזה, ענני תקשורת הייתה באופן חריג גם הגוף האחראי להפקה, באמצעות החברה הבת nutz פרודקשן.
"בוא נגיד שהסטנדרטים שלהם אחרים", מספרת אסנת סרגה, מנכ"לית החברה-הבת, על תהליך העבודה מול השחקנים שהגיעו מארה"ב. "צריך לסגור את התנאים שלהם מול האיגוד שנקרא SAG (גילדת השחקנים האמריקאית), ולמשל אתה צריך להתחייב לספק להם טריילר (קרון מנוחה) ותנאים נוספים".
גם ממדי ההפקה היו שונים מההפקות המקובלות בישראל. "בנינו פה סטים ענקיים. בחיים שלי לא בניתי סטים בכאלה ממדים. לדעתי, ההפקה במקרה הזה הייתה גדולה בערך פי שניים מההפקה שהייתה לנו כשעשינו את 'החממה' הישראלית. זו סדרה לאמריקה וזה היה צריך להיראות מצוין מכל בחינה, ולתפקד מצוין, ובאופן טבעי זה מגדיל את הצוות".
בניגוד להפקות זרות אחרות שהגיעו לכאן כדי לקבל נופים שאופייניים לאזור, המטרה של סרגה ואנשיה הייתה בדיוק הפוכה, לדמות עיר אמריקאית, ולא להותיר ולו רמז קטן לכך שהצילומים התקיימו בכפר סבא. "היינו צריכים לעשות התאמה להכול כדי שזה ייראה אמריקאי עד לפרט האחרון. עשינו תחקיר מאוד יסודי. אפילו הגבהים של המיטות בארה"ב שונים מבישראל, הכוסות הן לא אותן כוסות, נקודות החשמל כמובן".
- ועם איזו התרשמות השחקנים האמריקאים יצאו מישראל?
"הם מתים על ישראל. אלה היו חבר'ה מאוד צעירים שחלקם לא יצאו אף פעם מארה"ב. הבאנו אותם לתקופה של חודשיים וחצי-שלושה, ובהתחלה לקחנו אותם לכל מיני מקומות מגניבים בעיר ולמסעדות. אחרי שבוע הם כבר הכירו את העיר יותר טוב מאיתנו".
Greenhouse Academy צילום: רונן אקרמן
כתבות
ני"ע
