פרשנות: כחלון הבטיח לפרק את מונופול הנדל"ן הגדול בישראל? אז הבטיח

למרות מה שנדמה לנו (ולשר האוצר ולשר השיכון), ולמרות התדמית הנוצצת והרכבים היוקרתיים, כדי להיות יזם ומשקיע נדל"ן צריך להתגבר על חסמי כניסה די נמוכים. לא במקרה, ההשכלה של נדל"ניסטים רבים (ומפורסמים) מסתכמת לכל היותר ב-12 שנות לימוד (מה שיעזור לנו גם להציג את נסיקתם כסיפור סינדרלה קסום). קצת הון עצמי והרבה מאוד אומץ - וגם אתם קופצים למים.

הקשת הנדל"נית מציעה שלל אפשרויות, כמעט בכל תקציב. התוצאה גם ברורה: בהינתן שיש בלי סוף נדל"ניסטים, התחרות שוחקת רווחים ומגדילה את סיכון כל השחקנים (שרבים לא יאריכו ימים). אבל בעוד מאות קבלנים, אלפי יזמים ועשרות אלפי משקיעים מתחרים אלה באלה בשוק החופשי, ענף הנדל"ן משופע מונופולים שנהנים משולי רווח מרשימים.

בשבוע שעבר פרסמה הרשות להגבלים עסקיים את "הדוח המיוחד" בנוגע לריכוזיות ענף המחצבות, שסיפק עוד הצצה קטנה לכוחות החזקים בענף. המחצבות הפעילות בישראל הולכות ומתמעטות, אלה שנשארו נשלטות על ידי חברות ספורות, וגם המחירים בהתאם. על פי המחקר, כ-40% ממפעלי הבטון רואים לכל היותר שתי חברות מתחרות. המונופול הוא לא רק על קרקע החציבה, אלא הוא מייצר "אינטגרציה אנכית" - שבה הבעלות על המחצבה זהה לבעלות על מפעל הבטון באזור.

ולא שיש פה משהו חדש. ועדת בלניקוב הצביעה כבר לפני שנתיים וחצי על כך שארבע חברות בלבד - שפיר, אבן וסיד (מקבוצת רדימיקס), מחצבי אבן והנסון, מחזיקות במחצית מעתודות החצץ ומרכזות כ-80% מכל תפוקת הענף במדינה. גם ההמלצות הטריות של הרשות - הגדלת היצע המחצבות והכנסת שיקולי תחרות במכרזים - לא מחדשות ולא משנות דבר. נסו לחשוב על רשות מקומית שתאשר מחר הקמת מחצבה חדשה, או על יכולתה האמיתית של רשות מקרקעי ישראל להכניס למכרזיה פרמטרים נוספים מלבד המחיר.

וכמובן שהמחצבות לא לבד. אל ריכוזיות המחצבות יש להוסיף את מונופול המלט - שם מונופול נשר תופס נתח של 70% לפחות (עם כל הכבוד למכירת מפעל מלט הרטוב), ואת תחום המימון, הנשלט ברובו על ידי דואופול הבנקים שלנו ועוד רחוק מאוד מתחרות.

ולא שהריכוזיות ברצפת הענף באמת מפתיעה מישהו. הרבה לפני שהחל לתקוף את המשקיעים והקבלנים, היה זה כחלון שהבטיח ערב הבחירות לפרק את המונופול הנדל"ני הגדול מכולם, רשות מקרקעי ישראל המחזיקה ומנהלת 92% מקרקעות המדינה, כ-50% מהקרקעות באזור המרכז. עד שנבחר לשמש שר אוצר, והבין שמדובר במלחמה מסוכנת שוודאי לא תועיל לו בטווח הקצר. כך, בשורה התחתונה, גם שר האוצר הנוכחי חזר, כמו כל השרים לפניו, לחפש את הפתרונות רק מתחת הפנס. הכי קל לדבר על החמדנות של המשקיעים ושל יזמי הנדל"ן.