המשבר בנגב קרמיקה: זו ההחלטה שהובילה את המפעל לאבדון

ההחלטה של הנהלת נגב קרמיקה להרחיב את כושר הייצור ולחדש את מכונות הייצור הייתה נכונה ברמה העקרונית, אולם דרך יישומה הביאה לקריסתה של נגב קרמיקה תחת נטל עצום של חובות. באוקטובר 2014 החל המפעל החדש לעבוד בתפוקה מלאה, אלא שתוך חודשים בודדים התברר כי כושר הייצור גבוה בהרבה מהביקוש לאריחים של נגב והמלאים החלו להצטבר במחסני המפעל

חברת נגב החלה לפעול בשנת 1970 בייצור ושיווק אריחי קרמיקה, המיועדים בעיקר לריצוף, במפעל שהקימה בירוחם. שלושים שנה מאוחר יותר, הסבה נגב את פעילות ייצור אריחי הקרמיקה לייצור אריחי פורצלן (חרסינה), והחל משנת 2001 הובילה מהפכה בקרב קהל הצרכנים של מעבר משימוש באריחי קרמיקה לאריחי פורצלן.

אלא שאריחי הפורצלן שמיוצרים בירוחם ומיועדים לריצוף ולחיפוי, אינם המוצרים היחידים שמשווקת נגב ברשת החנויות שהיא מפעילה ברחבי הארץ תחת המותגים נגב, ויה ארקדיה וסופר קרמיק. בחנויות אלו משווקת החברה מגוון מוצרים הנרכשים בשוק המקומי ובחו"ל, ושכוללים אריחי פורצלן, קרמיקה, פסיפס, פרקט, שיש, אריחי בריכות, כלים סניטריים, ברזים, אבזרי אמבט, דבקים וחומרי עזר.

עד אמצע 2015 כללה הרשת הקמעונאית 23 סניפים, אולם מאז אוקטובר אותה שנה ועד תחילת 2017 צומצם מספרן ל-15 בלבד, לאחר שהנהלת נגב החלה ביישומה של תוכנית התייעלות בניסיון לייצב את פעילותה של החברה שנקלעה למשבר חריף. תוכנית ההתייעלות התבססה אז על מיקוד הפעילות בתחומי הליבה וצמצום הוצאות החברה באמצעות פיטורי עובדים, סגירת חנויות והשבתת חלק מקווי הייצור במפעל בירוחם כדי להתאימו לרמת הביקוש הנוכחית.

אלא שאת המשבר החריף לא יצרה רשת החנויות, אלא דווקא הקמתו של מפעל ייצור חדש בירוחם, במקומו של המפעל הישן שעבד לאורך השנים בתפוקה מלאה. בין השנים 2008-2013 נעו הכנסותיה של נגב ממוצרים שיוצרו על ידה בירוחם בטווח של 115-136 מיליון שקל, אולם שיעורם מסך הכנסות החברה הלך והצטמצם בהדרגה לנוכח פעילות הבנייה המואצת בישראל והתרחבות השוק.

כך שאם בשנים 2008-2010 עמדו ההכנסות ממכירת מוצרי המפעל על כ-25% מסך הכנסותיה של נגב, הרי שב-2012 התכווץ שיעור זה לכ-17% בלבד. בנוסף, עלות הייצור במפעל הישן הייתה גבוהה יחסית, ועקב כך המוצרים בייצור מקומי הציגו שחיקה עקבית ברווחיות הגולמית (28.9% ב-2012 לעומת 40.4% ב-2010) בשעה שהרווחיות הגולמית שהציגה נגב ממכירת מוצרים מיובאים דווקא זינקה באותה התקופה מ-37% אל מעבר ל-42%.

במטרה להגדיל את כושר הייצור ולהפחית בעלויות, בתחילת 2011 דירקטוריון נגב החליט לאשר להנהלת החברה השקעה של עד 140 מיליון שקל בהקמת מפעל חדש (גם הוא בירוחם) שיאפשר לחברה להרחיב את נתח השוק בישראל ואף לצמוח בשווקים חדשים ובינלאומיים. שנתיים לאחר מכן אישר הדירקטוריון להגדיל את ההשקעה במפעל החדש לסך של 206 מיליון שקל, אולם בפועל עלתה הקמתו סכום כמעט כפול של קרוב ל-400 מיליון שקל והעמיקה את הבור הפיננסי של נגב.

ההחלטה להרחיב את כושר הייצור ולחדש את מכונות הייצור הייתה נכונה ברמה העקרונית, אולם דרך יישומה הביאה בתוך שנים בודדות לקריסתה של נגב קרמיקה תחת נטל עצום של חובות. תוכנית ההנהלה בראשות המנכ"ל דאז, אבי מוטולה, הייתה להקים מפעל חדש בעל כושר ייצור של פי 3.5 מהמפעל הישן, ולאחר מכן לסגור את המפעל הישן.

במהלך הרבעון השני של 2014 נסגר המפעל הישן ובאוקטובר אותה שנה החל המפעל החדש לעבוד בתפוקה מלאה, אלא שתוך חודשים בודדים התברר כי כושר הייצור גבוה בהרבה מהביקוש לאריחים של נגב והמלאים החלו להצטבר במחסני המפעל. נגב, כאמור, ביקשה להרחיב את אחיזתה בשוק המקומי, אולם הגדלה כה מהותית בכושר הייצור לא הייתה יכולה להתבסס על השוק המקומי לבדו והיא נועדה בעיקר לפתוח את החברה ליצוא מסיבי של אריחים לחו"ל - תחום שלא היה חלק מהתמחותה.

תספרת של 430 מיליון שקל

ומבט על הדוחות הכספיים של נגב בעשור האחרון מגלה כי מנוע הצמיחה העיקרי שלה היה מכירות למשקי הבית בשוק השיפוצים וכן ללקוחות פרטיים שרכשו דירה מקבלן ושדרגו את המוצרים הסטנדרטיים שסיפק להם הקבלן במוצרים יוקרתיים יותר.

בנגב אף הסבירו בשנים האחרונות כי בשל העלייה בהיקף התחלות הבנייה בישראל ובהיקף עסקאות יד שנייה מסך מכירות הדירות במשק, כמו גם בשל קיומם של סימנים לנטיית הלקוחות לשפץ דירות קיימות על פני רכישת דירות חדשות, התמקדה נגב בלקוחות משוק השיפוצים ובשיווק מוצרי הקבוצה לשוק זה. כל אלו מדגימים גם כן את חוסר ההתאמה בין גודל השוק לבין הרחבת כושר הייצור פי 3.5 והפעלתו בתפוקה מלאה למן השלמתו.

בתחילת 2015 החל כדור השלג של נגב להידרדר במהירות. החברה הציגה הפסד מפתיע של 68 מיליון שקל ברבעון הרביעי של 2014 על רקע עיכובים בהפעלת קווי הייצור במפעל החדש, והדירקטוריון בראשות היו"ר אברהם נובוגרוצקי החליט להדיח את מוטולה מתפקידו. בהמשך קיבל הדירקטוריון תלונה על אי סדרים בפעילות החברה תחת מוטולה, ובסיומה של הבדיקה בנושא התברר כי בין השנים 2011 ל-2014 בוצעו רישומים כוזבים בדרך ההכרה בהכנסות של נגב.

תיקון הדוחות הכספיים של נגב הוביל להפחתה של 73 מיליון שקל בהון העצמי שלה לסוף 2014, אולם עניין זה לבדו אינו הסיבה המרכזית לנפילת החברה, אלא היקף החובות שנטלה על עצמה לצורך הקמת המפעל החדש ורכישת קווי הייצור החדישים. רק לשם השוואה, אם בסוף 2010 עמדה יתרת החוב הבנקאי של נגב על 82 מיליון שקל בלבד, הרי שבתוך כשש שנים בלבד היא צמחה לכ-700 מיליון שקל והיוותה את הסיבה המרכזית לנפילת החברה.

לאחר פיטוריו של מוטולה, מינה דירקטוריון נגב במהלך 2015 לתפקיד המנכ"ל את עמרי לוטן, שהוביל את תוכנית ההתייעלות. לוטן צמצם את מספר החנויות ואף הפסיק את פעילותם של שני קווי ייצור מתוך שישה במפעל החדש, אולם עזב כעבור שנה בלבד את תפקידו. במקומו של לוטן מונה יקי ודמני לתפקיד מנכ"ל נגב, והוא שהוביל משא ומתן עם הבנקים על הסדר לפריסת חובות.

אלא שבהמשך העדיפו הבנקים ליטול לידיהם את נגב מידי בעליה הקודמים, קבוצת אפריקה ישראל, ולמכור את נגב לקרן האשראי ויולה קרדיט ולאיש העסקים יריב לרנר. עסקת המכירה גילמה עבור הבנקים תספורת של עד 430 מיליון שקל על החוב כלפיהם, שמימן כאמור בעיקר את הקמת המפעל. בסך-הכול סיכמה נגב את השנים 2014-2016 עם הפסד-עתק של 444 מיליון שקל, עקב הוצאות והפחתות שנקשרו להקמתו של המפעל בירוחם.