דוקטור ירון דניאלי עשה בחודש יוני שינוי קריירה לא נפוץ: הוא מונה לנהל את יישום, חברת המסחור של האוניברסיטה העברית. דניאלי הגיע ליישום מהחברה הציבורית אלקוברה שהגיעה לפני כחודש לסוף דרכה כחברה עצמאית. היא תתמזג עם חברת ארקטורוס האמריקאית בסיומו של מסע מאתגר שהוביל דניאלי, מי שניהל את אלקוברה כמעט מיומה הראשון.
אלקוברה ניסתה לפתח תרופה להפרעות קשב וריכוז, דחתה הצעת השקעה מענקית הגנריקה טבע והצליחה להנפיק בנאסד"ק בימים שבהם שוק ההון בארה"ב היה נעול עבור חברות חדשות. דניאלי עזר לאלקוברה לגייס עשרות מיליוני דולרים וחילץ אותה ממשבר שנגרם אחרי ניסוי כושל בבני אדם. בהמשך הדרך החברה ערכה ניסוי נוסף שגם הוא נכשל ובשלב ההוא המשקיעים בחברה החלו להביע סקפטיות.
בעקבות המשבר נכנסו לאלקבורה משקיעים אקטיביסטים שקיוו למזג אותה עם פעילות אחרת - כפי שאכן קרה. דניאלי בחר שלא להמתין לתוצאות, הוא נשאר דירקטור באלקוברה עד להשלמת המיזוג אך במקביל עזב את החברה ומצא תפקיד בתפר שבין האקדמיה לבין התעשיה. נציין כי המנהל הקודם של יישום, יעקב מיכלין, עשה את הדרך ההפוכה ועבר לנהל את בריינסוויי הציבורית.
"אני לא מתחרט על כלום", אומר דניאלי ל"גלובס" בראיון ראשון מאז שעזב את אלקוברה. "אני גאה על הדרך שעשינו. אני חושב שהתוצאה הסופית לא משקפת שום טעות או מחדל שהיה בחברה אלא את תעשיית הביומד, שיש בה הצלחות או כשלונות", הוא אומר.
"הכניסה ליישום לוותה בהתלבטות", מודה דניאלי. "התעשייה הקיימת של חברות המסחור הישראליות היא מצד אחד תעשיה ותיקה ומצליחה שמעוררת כבוד רב. מצד שני, אני מרגיש שיש בה תרבות ארגונית מאוד מסוימת ותפיסה מאוד מגובשת לגבי הדרך שבה תהליך מסחור צריך להיראות, וזו לא בהכרח הדרך היחידה האפשרית. לאורך כל השנים החברה נוהלה על ידי אנשים מעולם המשפטים או קצת מעולם העסקים, אבל נדיר שיגיע מישהו שהוא גם בעל ידע מדעי וטכנולוגי, וגם איש עסקים". דניאלי הוא בעל דוקטורט בביוכימיה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק, במקביל ל-MBA מהטכניון. הוא שימש כמנכ"ל חברת ננוסייט וכסמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת גמידה סל, לפני תפקידו באלקוברה.
"כששקלתי את התפקיד, מישהו שאני מכיר אמר לי 'אתה משוגע. לשנות את יישום זה כמעט בלתי אפשרי או בלתי אפשרי', אבל אני חושב שכאדם שבא מחוץ לעולם הזה אבל עם ראש פתוח, התפקיד הזה נופל בדיוק בין התחומים שאליהם אני נמשך. יש כאן הזדמנות גדולה לקפוץ על רכבת שמצד אחד מלאה משאבים ויכולת, אבל עוד לא הגיעה לכוכבים. זאת רכבת משא על פסים מסוימים למרות שהיעד לא ידוע - לא רכב חשמלי קטן ומהיר שיכול בקלות לשנות כיוון.
"עכשיו אני אהיה קצת קיטש", דניאלי מזהיר וממשיך: "כשהגעתי לפגישה עם מנחם בן ששון, נשיא האוניברסיטה היוצא, ראיתי שיש לו בחדר פורטרט של אלברט איינשטיין. גם לי היה בבית שלי פוסטר כזה. הרגשתי שזו סגירת מעגל. 15 שנה של אקדמיה ואחר כך 15 שנה של תעשיה, יכול להיות שזה מה שהוביל אותי לרגע הזה שבו אני יכול לקשר בין אקדמיה לתעשייה".
דניאלי חושף כי יישום העבירה לאוניברסיטה בעשור האחרון יותר מ-800 מיליון שקל בכספי מחקר, תמלוגים ומניות וניירות ערך. הוא מספר כי המדענים מבינים לא רע את עולם העסקים. "הרי הם עצמם מנהלים מעבדות, צריכים להשיג תקציב, לנהל משאבים וצוותים. כשאתה מגיע לשיחה הזו מתוך הכרה בחשיבות של האקדמיה, הם מאוד שמחים לשמוע גם על הפן העסקי. התחלתי את התפקיד ביוני עם ציפיות בשמיים, ובינתיים הוא עומד בכל הציפיות".
- אם זה המצב, מדוע אתה רוצה לבצע מהפכה בחברה?
"יישום היא חברת המסחור השלישית בהיסטוריה של האנושות. ידע של מכון ויצמן הייתה השנייה ואוניברסיטת ויסקונסין בארה"ב הייתה הראשונה. לחברה היו הצלחות אדירות: שתי תרופות בלוקסאסטר - דוקסיל (לסרטן) ואקסלון (לטיפול באלצהיימר), תעשיית זרעים שמוכרת בכל העולם (למשל עגבניות השרי שנולדו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה) ומובילאיי.
"אבל לפני 15 שנה העולם הזה עבר שינוי. עד אז היה מקובל שההכנסות הגדולות ביותר של חברות המסחור הן מתרופות שמוסחרו בשלבים מוקדמים ואחר כך אפשר לחיות עליהן שנים ארוכות. אלא שהיום טכנולוגיות ביוטק הן לא 'מולקולות' שאפשר פשוט למכור לחברה גדולה ולחכות שהיא תפתח אותן ותיתן תמלוגים. תראי את נוירודרם, תראי את קייט פארמה, אלה חברות שמפתחות טכנולוגיה שהיא מעבר למולקולה. אני עדיין חושב שייצאו מולקולות רבות מכר מיישום, אני מוכן לשים על זה כסף! אבל זה הולך להיות יותר ויותר קשה.
"מנגד, כל החברות בעולם הולכות ומתבססות יותר ויותר על טכנולוגיות מהאוניברסיטה. הנה למשל מובילאיי - מתי בעבר התבססה טכנולוגיה של תעשיית הרכב על המצאות מהאקדמיה? אלא שהיחסים הכלכליים של מובילאיי עם יישום שונים מאשר במקרה של מסחור תרופה רבת מכר. זו לא תעשיה עם מתח רווחים עצום, שבה ממציא הטכנולוגיה יכול לגלח כמה אחוזים מהרווח".
יישום קיבלה בעבר מניות במובילאיי, שנמכרה השנה לאינטל - האקזיט הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים. בעקבות המכירה התגלע סכסוך בין יישום לבין פרופ' אמנון שעשוע, אחד משני מייסדי החברה, על הזכויות המגיעות לאוניברסיטה בחברה. "אני לא מכיר את פרטי ההסכם או המחלוקת בין הצדדים", אומר דניאלי, "אבל זו בהחלט דוגמא טובה לכך שכאשר אין מוצר ברור שעליו נותנת האוניברסיטה רישיון - כמו מולקולה מסוימת במקרה של תעשיית התרופות - הרי שקשה יותר לקשור בין התרומה של האוניברסיטה להמצאה לבין היקף המכירות, ולא נכון להשתמש בשיטה של תמלוגים. שיטה נכונה יותר היא שהאוניברסיטה חולקת במניות שמקבל החוקר בחברה"
- איך מנהלים חברת מסחור בעולם שאחרי הבלוקבאסטרים והתמלוגים?
"המצב הוא שבמדעי החיים המשימה שלנו נהייתה פחות קלה ובתעשיות האחרות אנחנו עדיין לא בטוחים איך לעשות את המסחור. בעולם החדש - המדענים שמעבירים את הידע שלהם לחברות לא תמיד רושמים עליו פטנטים, לא מקימים מעבדות גדולות והידע בתחומים האלה יכול להתפתח גם מחוץ לאוניברסיטאות. המתחרים שלי הם לא רק חברות מסחור אחרות. כל נהג מונית שמספר לי על הסטארט-אפ שלו, אני מתייחס אליו כמו תחרות. אתה אף פעם לא יודע מתי המארק צוקרברג הבא יסיע אותך".
- איך זה משפיע על העבודה שלכם?
"יש לכך שתי השלכות מאוד קריטיות שהיו ברורות לי מהיום הראשון שלי כאן. האחת היא שישנה תפיסה היסטורית לפיה כל הגנה על קניין רוחני צריכה להיעשות ללא פשרות. עדיף שיישמרו 10 מולקולות מצוינות בצנצנות עם פורמלין בנפטלין, מאשר שמולקולה אחת תברח ללא פטנט. לעומתנו, מקומות כמו MIT וסטנפורד, שהגיעו למשחק קצת יותר מאוחר, הבינו שצריך לדחוף את הטכנולוגיה החוצה גם אם יש לכך מחיר מיידי, כי כך נוצר ערך שיחזור עשרות מונים. כמה שיותר לדחוף לעומת כמה שיותר לשמור.
"יחסית לחברות מסחור אחרות בארץ, האוניברסיטה העברית תמיד הייתה יחסית פתוחה לתעשייה, יש לנו פארק היי-טק ושיתופי פעולה הדוקים עם הדסה, עם בית החולים הווטרינרי בבית דגן ועם התעשייה החקלאית. הזמנו יזמים להגיע לאוניברסיטה פעם בשבוע ולעבוד עם חוקרים בתחומים שלהם ובתחומים אחרים. אני בכלל לא רואה אותנו כמגדל שן אקדמי. אני יודע שבחברות מסחור אחרות, זה שונה. הן לא רוצות קשר סימביוטי מדי עם התעשייה. למשל מכון ויצמן, אבל זה מתאים להם כי הם מכון מאוד מיוחד".
- אתם לא חושבים שהקשר הצמוד מדי עם חברות מסחריות ישנה את אופי המחקר ויפגע במחקר הבסיסי?
"אני מגיע מהעולם האמריקאי שמכבד את הפרט, ולא רוצה שהאוניברסיטה תהיה רגולטור לקשר של חוקר עם התעשייה. אני סומך על החוקרים שלנו שהמוטיבציה הפנימית שלהם תהפוך אותם לחוקרים הכי טובים בעולם, בנוסף לכך שהמדע יכול להיות יישומי. כך קורה עם פרופ' שלמה מגדסי, בתחום הננוטכנולוגיה וההדפסה התלת ממדית, או עם פרופ' עודד שוסייב בתחום החקלאות. הוא גם חוקר מוביל, וגם חושב על סטארט-אפים כל היום, וזה לא מפריע לזה".
השינוי השני אליו מכוון דניאלי, קשור בשאלת התפקיד של העובדים בחברת מסחור. "במודל הקלאסי, אדם אחד עובד על המצאה 'מעריסה ועד מוות', החל מהגשת הפטנט, דרך הפיתוח העסקי והמו"מ והעסקה ומערכת היחסים. מה שקרה בסוף הוא שאנשים נשאבו לשלב העסקאות והמו"מ, ולא עסקו אקטיבית בחיפוש האינובציה. החדשנות הגיעה בפוש, מהחוקרים ואילו העבודה האידיאלית של חברת מסחור היא לחפש את הטכנולוגיה גם אצל חוקרים שלא יודעים לדחוף". דניאלי מייסד כעת ביישום קבוצת חשיבה שתכלול בכירים בתחומים שונים, שיגדירו את הצרכים של התעשייה. "אני רוצה ש-20% מהחדשנות שלנו תגיע מחדשנות שאנחנו נייצר באופן אקטיבי".
כדי להשיג יותר חדשנות יזומה, שינה דניאלי את הגדרת התפקיד של עובדי יישום, שחלקם יעסקו מעתה בשלבים מוקדמים, חלקם רק בעסקאות וחלקם רק בניהול היחסים אחרי חתימת העסקה. "כולם מאושרים כי לכל אחד מהם היה רכיב אחד בעבודה שהוא טוב בו במיוחד ושאותו הוא הכי אוהב לעשות", אומר דניאלי.
שינוי שני הוא עבודה עם חוזים יחסית אחידים, שקופים יותר. "אני אומר לכולם 'אני לא עורך דין', ובאותו רגע כל השרירים נרפים. יישום חותמת על 650 הסכמים בשנה, מהם 100 הסכמי רישוי בשנה, זה כמעט שני מוצרים בשבוע. אני יודע מה פחות או יותר הסטנדרט של התעשייה, אז למה לא להציע הסכם סטנדרטי? זה יותר שקוף, יותר הגון ויותר יעיל".
- היום הוכרז על הסכם לחילוץ האוניברסיטה העברית מחובותיה, בהיקף של 700 מיליון שקל. האם יישום היא פתרון נוסף להקטנת החובות של האוניברסיטה ולאפשר את המשך קיומה? אתם חשים שזה תפקיד שמוטל עליכם?
"הכנסות יישום יכולות לעזור לאוניברסיטה, אבל זה תוצר לוואי ובהחלט לא הייעוד שלנו. אנחנו רוצים לייצר הכנסות כדי למסחר טכנולוגיות נוספות".
"הקרנות של חברות המסחור לא הצליחו היסטורית כמו קרנות הון סיכון קלאסיות"
קרן אינטגרה הולדינגס, אשר משקיעה בחברות שנולדו על סמך המצאות של האוניברסיטה העברית, השלימה לאחרונה גיוס של 25 מיליון דולר. הפעילות הזו מתאימה לגישה של יישום - לגייס כספים להמצאות כבר בשלב מוקדם, ובאופן עצמאי. זאת לעומת מכון ויצמן, אשר מעדיף לא להקים את החברות בעצמו ולא לעסוק במימון שלהן.
"קודמי בתפקיד, יעכב מיכלין, ניסה כאן מודל יחסית חדש", אומר דניאלי, "כדי לגשר על הפער שכולנו יודעים שקיים בין הטכנולוגיות בשלב המסחור לבין חברה בשלב שמעניין שותפים אסטרטגיים.
"אינטגרה מצליחה ואפילו גייסה סכום נוסף, וכך גם קרן האגריטק שהוקמה. לאחרונה אנחנו בוחנים גם הקמה של קרן בתחום הננוטכנולוגיה והחומרים החכמים, אבל אני חייב לומר שיש בכך יתרונות וחסרונות. טוב שהקרנות הללו משקיעות בשלב מוקדם או מסוכן כאשר אין אלטרנטיבות, אבל חבל שאין להן מספיק כסף לשמור על חלקן בהשקעות כשהחברות מתקדמות. הקרנות של חברות המסחור לא הצליחו היסטורית כמו קרנות הון סיכון קלאסית. אם מבינים שזו לא בהכרח קרן של פי 20 על הכסף, זה יכול לעניין משקיעים שרוצים לתרום לאוניברסיטה, לציונות או למדע, או משקיעים אסטרטגיים שרוצים גישה לרעיונות".
"מעריץ של רשות החדשנות"
תמיכה נוספת בשלב ההשקעות המוקדמות מקבלת יישום ממשרד המדען הראשי, היום רשות החדשנות. "אני מעריץ מושבע של רשות החדשנות", אומר דניאלי. "הם נותנים תמיכה בלתי מסויגת, מאסיבית, ללא תמורה, בשלבים מוקדמים, באופן שאין לו מקביל בעולם. התמיכה שלהם היא קריטית, אני מצדיע לה ורק רוצה שהיא תגדל ותשתכלל". דניאלי תומך בכוונה של רשות החדשנות להביא לישראל חברות גדולות, אך פחות מתלהב מההשקעה בחברות תשתית. "קיימות בעולם חברות תשתית טובות וזמינות לחברת הסטארט-אפ הישראלית. זה לא החסם של תעשיית הביוטק".
- אחרי מדעי החיים, מהם התחומים הבאים שמהם יבואו לדעתך ההמצאות המכניסות?
"תחום אחד שאנחנו מקדמים הוא החקלאות. רק אל תקראי לזה 'הפירות הנמוכים', בעברית זה נשמע נורא, מי רוצה להיות פרי נמוך? אבל הכוונה היא לתחומים שבהם כבר נעשתה עבודה ולכן כבר אפשר לגזור רווחים במהירות יחסית. התחום הזה נושק לעולם הבריאות, שאותו אנחנו מכירים היטב. העולם היום מבין שתזונה, אנרגיה וחקלאות אינם רכיבים שפועלים כל אחד בנפרד. לאוניברסיטה העברית יש את הפקולטה הכי טובה בתחום שכבר עשתה כמה מגה עסקאות, וצפויים הרבה דברים נוספים. מיידית הפנינו לתחום עוד משאבים של כסף ותשומת לב ניהולית.
"תחום נוסף הוא מדעי המחשב, טכנולוגיות הביג דאטה והבריאות הדיגיטלית. יישום מתכננת בתחום הזה ליזום באופן אקטיבי שיתופי פעולה בין חוקרים מתחומים שונים, כי זה תחום שבו עבודה רב תחומית כזו דרושה. חברות מחוץ לאקדמיה מורכבות לרוב מאנשים שמכירים אחד את השני, ולכן הם לרוב באים מאותו תחום. באוניברסיטה נמצאים האנשים הכי מבריקים במגוון תחומים שונים, בדיוק באותו המקום".
כתבות
ני"ע
