"לא צריך ליכוד ב'" - היו מי שהגיבו בשמאל על דברי יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, לפיהם לא צריך לפנות התנחלויות במסגרת הסדר שלום. הבעיה היא שעם מרצ ועבודה - לא מגיעים לשום מקום. הבעיה היא שמי שנתקע בעמדותיו מבלי לזוז ימינה או שמאלה, נשאר במקום בו הוא נמצא, כלומר באופוזיציה.
כאזרח אני לא מת על ההתנחלויות. הן גורמות המון נזק, בעיקר לרקמה החברתית ושלטון החוק במדינה. אבל לא לתהליך השלום, מכיוון שלא היה תהליך של ממש, קשה לראות תהליך רציני בעתיד הקרוב, והאחריות לכך היא לא רק עלינו.
התנהלותו של גבאי עד כה נראית כנסיון לצאת מהקופסה המחשבתית ולהגיע אל קהלים חדשים. אז מה הזעקה? האם לא זה מה שמצופה ממנהיג חדש? אם הוא היה ממשיך ללכת בתלם, אז בשביל מה צריך אותו? כאן בדיוק מתגלה חוסנה של הדמוקרטיה - כאשר מפלגה תקועה בוחרת מנהיג חדש כדי שיוציא אותה מהבוץ. את זה אי אפשר לעשות עם עמדות שהכניסו את העגלה לבוץ. צריך מחשבה אחרת, זווית ראייה חדשה. אחרת הופכים להיות למפלגה קיקיונית, כמו מרצ, המשתבחת בכך שהיא אינה זזה מעמדותיה, כלומר שראשה אטום לקבלת עמדות חדשות.
כרגיל במקרים כאלה נמצאים מיד האנשים שפולטים את המילה "זיג-זג" כביטוי גנאי. האומנם?
הרי מה פירוש הביטוי "זיג-זג פוליטי"? אדם שחשב בעבר בצורה מסוימת חושב היום אחרת. מה צריך לעשות אדם כזה - להמשיך להחזיק בעמדות שהוא כבר לא מאמין בהן? להתנצל על השינוי?
לי נדמה שאדם כזה ראוי להערכה. ללכת בניגוד לזרם המחשבתי זה מעשה הדורש אומץ. כי רוב האנשים חושבים בקטן ומתקשים לצאת מהקופסה שהם. כלאו עצמם בתוכה ולכן הם לא יודעים להעריך שינוי דעה. הם נוטים לראות בזה אופורטוניזם. לפעמים זה נכון, אבל לא תמיד. האדם החושב צריך לדעת להבחין בין שינוי עמדה אמתי או אימוץ דעה אחרת, לבין אופורטוניזם.
לפי התבטאויותיו של גבאי מאז שנבחר למנהיג העבודה, הוא לא מתכוון ללכת בתלם של המפלגה, אלא ליצור תלמים משלו. ציפי לבני אומרת כי עמדתו של גבאי אינה מייצגת את עמדת המחנה הציוני.
דווקא היא, שידעה שינויי עמדה אישיים רבים בחייה הפוליטיים. זה מאכזב. כי אנשי המחנה הציוני צריכים לתמוך בגבאי שהוא וה"זיג-זג" שלו, הם הסיכוי שלהם לחזור לשלטון.
ראו, הוזהרתם!
"מי שמנסה לפגוע בנו אנחנו פוגעים בו" - אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו על הסורים, אבל זה אקטואלי גם כלפי מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך ושאר גורמי אכיפת החוק אצלנו.
כתבות
ני"ע
