איך הפכה מנכ"לית בזק לדני דנון

הכנסת היא "שכונה", זה הנרטיב המרכזי שגורמים במערכת הבנקאית והרגולטורית מנסים לצרוב לפני כינוסה של ועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת מדיניות האשראי של הבנקים כלפי לווים גדולים ובהם אליעזר פישמן. תראו את אורן חזן, את דוד ביטן ואת בצלאל סמוטריץ' - זה מה שתקבלו גם בוועדה הזאת, הם טוענים. במקום דיון מקצועי ושאלות ענייניות - מופע מתוזמר ומתלהם אל מול המצלמות.

"חברי הכנסת 'פח', חבורה של פופוליסטים, אני מכירה את הנרטיב הזה שהם באים איתו אבל לא מוכנה לקבל אותו", אומרת ח"כ איילת נחמיאס-ורבין (המחנה הציוני) שיזמה את הקמת הוועדה. "גם אני מאוד לא התלהבתי כשחבר הכנסת (לשעבר) יגאל גואטה קרא 'לתלות' את האשמים, אבל מהצד השני לא יכול להיות שרגולטורים יחשבו שהם נעלים ולא מחויבים לדין וחשבון מול הריבון", היא מבהירה.

נחמיאס-ורבין, גם על הרקע הזה, נפגשה במהלך פגרת הכנסת עם שורה ארוכה של כלכלנים מובילים לרבות בכירים לשעבר במערכת הבנקאית. כשהבנקים יגיעו אל הוועדה חמושים בסוללת יועצים נוצצים, היא רוצה להיות מוכנה. "נפגשתי בכוונה עם אנשים שלא נוטים להסכים איתי גם בעניין הזה, כולל גורמים שמראש חשבו שהוועדה הזו מיותרת", היא מספרת.

לדבריה, דווקא בקרב הבנקאים לשעבר היו מי שהצדיקו את הקמת הוועדה ועמדו על חשיבותה. אחת הסיבות שחזרה על עצמה מפי המומחים שלא התלהבו מהקמת הוועדה היא שהכנסת מבקשת לחקור למעשה "בעיה של אתמול", כזו שכבר לא ממש קיימת. "העניין הוא שבכל פעם ששאלתי איך הם מסבירים את המקרה החדש יחסית של שאול אלוביץ' (בעל השליטה בבזק), גם להם לא הייתה תשובה", אומרת נחמיאס-ורבין.

 נחמיאס-ורבין. איפה היו הרגולטורים? / איור: גיל ג'יבלי

מילת המפתח שהופיעה שוב ושוב בשיחות שקיימה נחמיאס-ורבין, לפחות בנוגע למקרה המיוחד של פישמן, היא "יחסים". היחסים האלה לא באמת התבססו על קסמו של המושבניק לשעבר עם השפם והסנדלים, אלא על מערכת הגומלין שכללה שורה ארוכה של חברות ונכסים, חדרי עסקאות וריביות. "זה אולי מסביר את הקשר, אבל לא הופך אותו לקשר תקין", היא מבהירה. "השאלה שצריכה להישאל היא למה האשראי ניתן בצורה כזו שהפלתה עסקים קטנים לעומת טייקונים ומה אפשר היה לעשות בכסף הזה אילו היו מחלקים אותו אחרת", היא אומרת.

האם בנק ישראל צריך לחשוש מהוועדה? נחמיאס-ורבין יוצאת מגדרה להסביר שאין לה ולחבריה כוונה "לצוד" בנקאים או רגולטורים, אבל באותה נשימה היא מוסיפה: "כשאתה רואה את הברחת הנכסים לכאורה, אי-אפשר שלא לשאול גם איפה היו הרגולטורים והאם זו הייתה עצימת עיניים או רשלנות. קשה שלא לשאול גם מה יותר גרוע".

בכלל, אם עד היום היה נדמה שהבנקאים מוטרדים מהכוונה לנבור בעבר, הרי שעכשיו מתברר כי הם צריכים לחשוש דווקא מהעתיד. אותם מומחים שעימם התייעצה ח"כ נחמיאס-ורבין לא הסתפקו רק בהערה על כך שהכנסת מבקשת לבדוק את מחדלי האתמול, אלא סימנו את המקום בו היא כן צריכה להפעיל את משקלה: היעדר התחרותיות.

כשמטיחים בח"כ נחמיאס-ורבין שזה כבר לא ממש המנדט של הוועדה, היא ממהרת להבהיר שזה דווקא בהחלט הכיוון: "סוגיית התחרותיות לחלוטין במנדט של הוועדה כי היא החלק מהשאלה הרגולטורית. זה לא רק העובדה שקיים משבר אמון בין הציבור לבנקים ושהציבור הפך במידה מסוימת לקהל שבוי במערכת הזו בגלל רמת התחרותיות הנמוכה, אלא גם העובדה שהפיקוח על הבנקים מצהיר מראש שאין לו הסתייגות למשל מהמיזוג בין בנק מזרחי לאיגוד. הולכים צעד קדימה ואז שלושה צעדים אחורה. אנחנו רוצים לשנות את זה".

הפטריוטיזם ומפלטו

מוחמד עלי אלנסור, העוזר המיוחד לנציב זכויות האדם של האו"ם, נפל על מנכ"לית בזק סטלה הנדלר מהשמיים. כבר שבועות שהוא שולח מכתבי התרעה לחברות מקומיות ובינלאומיות שמקיימות פעילות עסקית בשטחי יהודה ושומרון, אבל רק הנדלר החליטה לעשות מזה הון. בזמן שעמיתיה מנהלי החברות התנהלו בשקט חרישי מול משרד החוץ והאגף לקשרים בינלאומיים בהתאחדות התעשיינים כדי למנוע את הכללתם ב"רשימה השחורה" של הארגון, הנדלר העלתה השבוע פוסט בפייסבוק משל הייתה שילוב נדיר בין יאיר לפיד לשגרירנו באו"ם, דני דנון. הרבה פאתוס, אתוס ציוני שמזדקף מול "תעמולה אנטי-ישראלית" ומיפוי החלטות המועצה לזכויות אדם מאז הקמתה כדי להוכיח את הטייתה.

הנדלר, למי שהספיק לשכוח, נמצאת במרכזה של חקירת הרשות לניירות ערך בפרשת בזק. היא חשודה כמי שפעלה לכאורה בניגוד לאינטרסים העסקיים של החברה כדי לשרת את בעל השליטה בה, שאול אלוביץ'. החקירה הזאת הספיקה להניב לא רק כותרות קשות בעיתונים, אלא גם סנטימנט שלילי מצד לקוחות החברה שבא לידי ביטוי, בין היתר, במוקדי השירות. בזק ממשיכה אמנם להחזיק נתחי שוק יפים מאוד (בלשון המעטה) למרות פתיחת השוק לתחרות, אבל על דיכוי הסנטימנט הזה עובדים בחברה עוד בימים שהייתה מונופול מוחלט.

 הנדלר. הרבה פאתוס / איור: גיל ג'יבלי

והנה, כמו בנוסחת פלא, הפוסט של הנדלר (שכבר באותו יום הוסר בלחץ של משרד החוץ) והידיעות שציטטו אותו גרפו מבול של תגובות אוהדות, בצד קריאות לנתק את מוסדות האו"ם בישראל מתשתיות התקשורת. כל מה שנשאר זה שהנדלר תתקוף את "שוברים שתיקה", ועד יום העצמאות הבא היא עוד תדליק משואה. ותודה למוחמד עלי אלנסור, כמובן.

אג'נדה אישית או ביזנס?

המדור הזה עשה למנהג להדגים את אמנות טוויית הקשרים והחיבור בין אינטרסים שמובילה תעשיית הלובינג בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית. והפעם: פרויקט יפה ותמים על פניו למכירת חולצות טריקו כחול-לבן בעלות 100 שקלים ליחידה (Nasty Woman TLV), שכל הכנסותיו תרומה לארגוני נשים. את הפרויקט הובילה תמר אברמוביץ', מנכ"לית משותפת בענקית הלובינג "פוליסי" של בוריס קרסני, יחד עם שלוש שותפות ובהן גם עיתונאית מוכרת ומוערכת.

לא עבר זמן רב עד שברשתות החברתיות ואפילו במרקעי הטלוויזיה הגיחו החולצות החדשות, לבושות בידי מובילות דעה, מגישות ואפילו חברת כנסת אחת. לא סתם חברת כנסת, אלא תמר זנדברג בכבודה ובעצמה - חברה בולטת בשדולת הנשים ומי שעומדת בראש הוועדה שנלחמת בנזקי העישון ובתוצרים של ענקית הטבק פיליפ מוריס - לקוחה ותיקה וחשובה מאוד של אותה תמר אברמוביץ' מפוליסי.

אתמול הודיעה אברמוביץ' בחגיגיות על סיום המכירות ועל הצלחה מסחררת במסגרתה נרכשו 200 חולצות, אבל גם על בשורה לא פחות מעניינת: תרומה נדיבה מצד סגנית יו"ר פוליסי ואחת המקורבות ביותר לקרסני, עירית רפפורט. בחברת פיליפ מוריס, שלפחות בעבר תרמה ישירות לשדולת הנשים ולגופים שמזוהים עם חברי כנסת מסוימים, הבהירו כי אין להם יד בדבר.

נכון, אפשר בהחלט שהפרויקט הזה מראשית ועד סופו נובע ממחשבה טהורה של עשיית טוב. גם ללוביסטים יש חיים אישיים, אידיאולוגיות ואג'נדות פרטיות חיוביות. למעשה, אלה הם הלוביסטים האפקטיביים ביותר. זהות הערכים, השותפות ואפילו החברות לעתים עם חברי כנסת ועיתונאים הם יצרני הערך הטובים ביותר ללקוח - עם או בלי כוונת מכוון. מצד שני, אפשר בהחלט שעשיית הטוב הזו תשרת בעתיד גם את הלקוחות והאינטרסים שעושים פחות טוב באופן כללי.

ומה אומרת אברמוביץ'? "הייתי פמיניסטית הרבה לפני שהייתי לוביסטית, ואשאר כזו ללא כל קשר למשלח ידי. אמשיך לקדם את תפיסת העולם הפמיניסטית בכל מקום בו אהיה. אני גאה מאוד בפרויקט הנאסטי וומן ובכך שהצלחנו באמצעותו לגייס אלפי שקלים לארגונים שאני מאמינה בהם ובפועלם, כגון שדולת הנשים, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית והופכות את היוצרות".