אתמול בסביבות השעה 14:00 הוציא משרד התקשורת הודעה בהולה למערכות התקשורת, ממנה עלה כי בעוד כשעתיים יתקיים בירושלים "טקס הענקת הרישיונות לקשת ורשת על ידי מועצת הרשות השנייה ובמעמד שר התקשורת איוב קרא". הטקס המזורז התקיים לאחר שרק יום אחד קודם לכן - יומיים לפני תום עידן הזיכיונות ויציאתן של קשת ורשת לאפיקים חדשים - אישרה סוף-סוף מועצת הרשות השנייה את הענקת הרישיונות לשתי הזכייניות לאחר דיון מזורז שנמשך יום אחד.
נדמה שאי-אפשר היה למצוא התנהלות סמלית יותר להליך הזה, שבו דווקא מי שיזמה והובילה אותו - באמצעות חקיקה שעיקרה התקבל בראשית 2011 והעדכון האחרון בה נעשה בשלהי 2014 - הגיעה אליו ובעיקר לסופו כשהיא בקושי ערוכה, וכמעט ללא יכולת לפעול.
מי שהייתה אמורה להוביל את התהליך הזה מטעם המדינה היא הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, תאגיד סטטוטורי שהוקם בראשית שנות ה-90 לקראת עלייתו של הערוץ המסחרי הראשון. אלא שבשנים האחרונות הגוף הזה הולך ומתדלדל ומאבד מעוצמתו.
לזכותה של הרשות ניתן לציין כי היא הוציאה לדרך מבעוד מועד את המכרז הדרוש לחלוקת האפיקים, וגם את העובדה שבסופו של דבר, למרות הכל, הפיצול יצא לדרך.
מעבר לכך, אל הישורת האחרונה ממש הוא הגיע ללא יו"ר מועצה. אוה מדז'יבוז' עזבה רגע לפני הפיצול לטובת תפקיד אחר, ויוליה שמאלוב-ברקוביץ' מונתה רק בראשית השבוע - עם מנכ"ל שמוגדר כזמני כבר כמעט שלוש שנים, ואפילו ללא ה"קוורום" (מינימום חברים) שנדרש על פי חוק כדי לאשר וקבל החלטות.
רק מינויה של שמאלוב-ברקוביץ'' ברגע האחרון והישארותה של חברת מועצה נוספת, פרופ' אילת ברעם צברי, אפשרו איכשהו עמידה במינימום החוקי הנדרש. על הליך דיון אמיתי ובעל משמעות בכל מה שנוגע להשלכות הרבות שהיו אמורות להיות למעבר מזיכיונות לרישיונות כמובן שאין מה לדבר.
"קרה פה משהו מאוד מעניין: רשות חזקה מאוד, שהייתה דומיננטית בשיח הציבורי, הפכה בשנים האחרונות להיות רשות כמעט לא רלוונטית", אומרת ד"ר תהילה שורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. "מי שהיה מסתכל על הרשות השנייה לפני 7-8 שנים היה בטוח שאם אי-פעם יהיה איחוד רגולציות (בינה לבין מועצת הכבלים והלוויין, מה שמכונה "ברית המועצות". י"כ) הרשות היא זאת שתבלע את מועצת הכבלים. אני חושבת שהיום אם היה מדובר על איחוד רשויות ורגולציה המגמה הייתה הפוכה".
לתהליך זה של היחלשות הרשות השנייה תרמו לא מעט גורמים. במהלך השנים 2014 ו-2015, תחת כהונתו של שי באב"ד כמנכ"ל, עברה הרשות קיצוץ משמעותי בתקנים ובתקציבים (מכ-50 מיליון שקל ב-2011 לכ-30 מיליון שקל ב-2015), ועד היום משרות מרכזיות בה לא מאוישות או אוישו רק לאחרונה, זמן קצר לפני הפיצול.
הזדמנות שפוספסה
גם ההכנות והמהלכים להקמתה סוף-סוף של אותה "ברית מועצות", מהלך עליו המליצו אין ספור ועדות ב-20 השנים האחרונות, נתנו הצדקה לכאורה להזנחה המתמשכת, הזמנית לכאורה, של הרשות, שממילא עמדה להיות מוחלפת בגוף חדש ורלוונטי יותר.
כמעט בלתי אפשרי למנות את הכשלים והבעיות שמצב העניינים הזה יוצר. מבחינתם של ערוצי הטלוויזיה המפוקחים (קשת, רשת וערוץ 10) התפקוד הלקוי של הרשות מעמיד אין ספור בעיות ומצריך אותם להתנהל בתנאים של חוסר ודאות. כך, למשל, עוד באוגוסט הודיעו ברשות על כוונה עקרונית להפחית את הערבויות שהערוצים נדרשים להפקיד: מ-45 מיליון שקל ל-10 מיליון שקל בלבד. מדובר במהלך שנועד להקל על הערוצים מבחינה פיננסית לקראת התקופה הקשה שצפויה להם כעת, אלא שעד לאותה ישיבה שנערכה ביום שני השבוע המהלך לא אושר סופית, והערוצים נותרו בחוסר ודאות פיננסית.
עניין נוסף נוגע לאותו מעבר מזיכיונות לרישיונות. הראשון שעבר לרישיון, לפני כשנתיים וחצי, היה ערוץ 10. גם אז היה מדובר בהליך חפוז - שהייתה לו מעט יותר הצדקה על רקע המשבר שאליו נקלע הערוץ - אך הרישיון שהוענק לו היה למעשה ההעתק מושלם של הזיכיון, כשהשינוי היחיד נוגע למינימום ההשקעות שנדרשות ממנו. למרות הזמן שחלף מאז, ברשות לא בוצעה עבודה בנושא וגם הרישיונות שהוענקו כעת לקשת ולרשת מבוססים על אותו מהלך של "העתק-הדבק".
"זה דבר שהוא מאוד מדאיג כי הוא מלמד על עצלנות רגולטורית", אומרת שוורץ-אלטשולר. "בשביל מה צריך את כל הסיפור של הרישיונות אם הכללים הם אותם כללים"?
כללי הזיכיון כוללים אין ספור סעיפים והגדרות מיושנים ולא רלוונטיים, שרבים מהם לא נאכפים. ובכל זאת - ההזדמנות לא נוצלה כדי לעדכן אותם ולהפוך את הרגולציה לרלוונטית ועכשווית. לאחרונה קיבלו הערוצים זימון לשימוע נוסף לקראת מה שקרוי "מיקוד רגולציה" ברישיונות החדשים, אך עד כה כמובן שלא נרשמה התקדמות בנושא.
שוורץ-אלטשולר מציעה הסבר נוסף להתנהלות הזאת של הרשות: "כל הכללים האלה נותנים לפקידים של הרשות השנייה את הכוח לשלוט. ברגע שיש לך מערכת רגולטורית מאוד מפותלת ומסובכת ועם הרבה כללים זה נותן לך הרבה כוח בתור רגולטור מול הזכיינים".
בינתיים אין ספור נושאים שמתבקש היה לטפל בהם כבר לפני שנים - כללי שידור פרסומות, הגדרות שונות וארכאיות של משדרים, הפחתת דמי הזיכיון, תוכן שיווקי ועוד - שלא לדבר על עניינים עכשוויים כמו הגנה על הערוצים מפני איומים חדשים מצידן של ענקיות, כמו פייסבוק וגוגל, לא מקבלים מענה.
השיטה: אי-ודאות רגולטורית
"נושא כמו התוכן השיווקי זאת דוגמה קלאסית", אומרת שוורץ-אלטשולר. "מועצת הכבלים והלוויין למשל כבר אסדרה את זה, ואנחנו נמצאים בשוק שהרי הולך לקריסה כלכלית, אז זה היה יכול להיות אפיק מימון מצוין. אבל בגלל שלא טיפלו בזה ובאופן רשמי זה עדיין אסור, הערוצים ימשיכו לעשות את זה רק מתחת לשולחן, באופן לא חוקי ולא מסודר, ומי שנפגע זה הצופה".
בסוף השרשרת הזאת יושבים כמו תמיד הפוליטיקאים, שלהתנהלות שלהם בכל הנוגע לתחום התקשורת, בטח בעידן של ראש הממשלה הנוכחי, קשה לייחס רק מקריות או הזנחה שנובעת מחוסר עניין ותשומת לב.
"מה שנדמה במבט ראשון כחוסר תכנון רגולטורי וכישלון בוטה בהכנה ליום הפיצול יכול להתברר למעשה כצעד מודע ומתוכנן להפליא", אומר עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של "הצלחה". "חוסר ודאות רגולטורית היא כלי שנתניהו אוהב לעשות בו שימוש לאורך השנים בכל מה שקשור לתקשורת. ההתנהלות המתמשכת הזו יוצרת אקלים בלתי אפשרי ומגבירה את התחושה הברורה שמדיה משודרת בישראל היא לא עסק אמיתי אלא כלי נלווה להשגת יעדים אחרים".
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם מקפיד להציג את היחס שלו לתחום התקשורת ככזה שמעודד תחרות והכנסה של שחקנים חדשים, אבל בפועל הוא גוזר על השחקנים בו גזרה קשה יותר מתחרותיות קשה ואגרסיבית: התנהלות מתמדת תחת חוסר ודאות. "חוסר היכולת לתכנן לטווח ארוך, ואי-הידיעה לגבי מבנה השוק ומספר המתחרים או לגבי החובות הרגולטוריות הצפויות משתק למעשה כל ניסיון להתייחס לשוק הזה במונחים כלכליים טהורים", טוען עו"ד מן.
כפי שמזכירה שורץ-אלטשולר, בהקשר של פיצול ערוץ 2 המחוקקים השאירו לעצמם - גם אם בתמיכת והסכמת הערוצים - מכשיר מצוין כדי לשמר את חוסר הוודאות, בדמות המשך ההפעלה המשותפת של חברת החדשות על ידי קשת ורשת במשך שלוש שנים.
"מבחינתם זה יופי של כלי להמשיך לשחק איתו, ואת הלימון הזה של חוסר הוודאות הם יסחטו עד הרגע האחרון", היא אומרת.
"כבר עכשיו, לפני הפיצול, ראינו מחלוקות בין הזכייניות סביב הנושא של חברת החדשות, ואל מי ירוצו בכל פעם שתתעורר בעיה כזאת בהמשך? אל הרגולטור".
הכשלים של הרגולציה
■ הרשות השנייה נותרה ללא אנשי מפתח, וכמעט ללא קוורום דווקא ערב הפיצול
■ הזכיינים נותרו בערפל וללא ודאות בנושאים תוכניים ופיננסיים עד רגע לפני הפיצול
■ לא נערך כל דיון משמעותי במעבר מזיכיונות לרישיונות, והכללים לא עודכנו
■ למרות ההצהרה על מעבר לשידורי HD, מערך עידן פלוס שבאחריות הרשות השנייה ממשיך להעביר את השידורים באיכות נמוכה
מהרשות השנייה נמסר: "הרשות השנייה ליוותה ודאגה שכל פרטי המעבר לאפיקים החדשים יתנהל באופן מיטבי על מנת שבתאריך ה-31 באוקטובר בשעה 12 בלילה, יוחשך המסך באפיקים 22 ו-10 ובו בעת יחלו השידורים בשלושת האפיקים החדשים. הרשות עובדת במשך השנה האחרונה, במאות שעות דיונים אותם עושים החברים בתשלום סמלי על מנת להבטיח את הצלחת המהלך ובכלל זה מכרז האפיקים, קביעת המתווה, קביעת הרישיונות, ואינספור החלטות רגולטוריות. תפקידה של הרשות הוא לאזן בין האינטרס הציבורי לבין האינטרסים של החברות המשדרות. אנו מאמינים שכרגע יש מקום לשינויים ברגולציה ובכוונת הרשות להוביל מהלכים על מנת להפחית אותה. בכדי שזה יקרה דרושה חקיקה ראשית ואנו נקדם אותה בחודשים הקרובים בהובלתה של יו"ר הרשות השנייה יוליה שמאלוב-ברקוביץ'".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
