השבוע התפרסם כי בהשוואה למדינות ה-OECD ישראל נמצאת מתחת לממוצע במיומנויות שפה. כושר הביטוי של התלמיד הישראלי נמצא בנסיגה מתמדת, השפה שלו דלה, הוא מרבה להשתמש בסלנג ומתקשה לנסח טיעון. ומה קורה כשהוא מתבגר? עושה רושם שזה לא ממש משתפר, גם כשהוא הופך מנהל.
גבוה ולא אמין
איכשהו גם בגיל 30 פלוס מנהלים רבים בטוחים שסבבה זו מילת המפתח להצלחה בראיון עבודה, שהגדלת-ראש זו תכונה ניהולית מהמעלה העליונה, וכי "מנהל ערס" הוא ביטוי נרדף למנהל סמכותי. אני נתקלת לא אחת במנהלים צעירים בעלי תואר אקדמי אחד לפחות, המתקשים להציג את תפקידם ולהסביר בבהירות מהם תחומי האחריות שלהם בעבודה, כל זאת תוך שימוש בשפה דלה משופעת בסלנג. ולא שאני דוגלת בשפה גבוהה, להיפך, אני מתנגדת לה נחרצות. בראיון עבודה צריך לדבר 'כמו שמדברים' ולא 'כמו שכותבים' ("הנני אמון על כלל דיווחי החברה לרשויות המס" זו לא אופציה), אבל משם ועד שימוש בסלנג הכי נמוך ויומיומי המרחק גדול.
סגנון הדיבור, אף יותר מסגנון הלבוש בראיון, הוא קריטי לרושם שאדם יוצר, ויש לו משמעות גדולה מעבר למסרים שהוא מעביר. כשהשפה נמוכה מדי הרושם שאדם משאיר הוא של חוסר מקצועיות ורדידות וניהולית, וכשהשפה גבוהה מדי נוצר רושם לא אמין, סוג של דקלום שאדם הכין מבעוד מועד לכבוד הראיון. קל לזהות זאת כי אנשים ששפתם אינה גבוהה אך הם בחרו להשתמש בה בראיון עבודה לא יצליחו להתמיד בה לכל אורכו. הם ישתמשו בה דווקא במקומות בהם הם חשים חוסר בטחון (למשל במענה לשאלה "ספר לי על עצמך") ויעברו לשפה רגילה כשיחושו יותר בנוח עם התשובות. חוסר האחידות הוא שיוצר אי אמינות לכן רצוי מאד להימנע משפה גבוהה יותר מהאופן בו אתם מתנסחים ביום-יום.
אז מה יעשו אלה שסגנון הדיבור שלהם ביום-יום הוא נמוך מדי ושפתם משופעת בסלנג נחות. האם הניסיון לדבר בשפה גבוהה יותר לא יפגע באותנטיות שלהם? לכאורה לא, שכן רוב הסיכויים שמה שעבור המרואיין נחשב גבוה, זו שפה רגילה עבור המראיין, אבל עדין קיים החשש לחוסר אחידות. יתרה מכך, האנרגיה שתושקע בבחירת מילים ומשפטים נאותים יותר תפגע בזרימת המסרים, שכן שימוש בסגנון הדיבור הרגיל מבטיח שאדם יצליח לבטא עצמו בצורה הקולחת ביותר.
שפת המספרים
איך פותרים את זה? הדרך הכי טובה היא לדבר בשפת המספרים. במקום להסתכן בשפה נמוכה שמשדרת רדידות מקצועית וניהולית, עוברים לשפה ניהולית כמותית ששמה דגש על תפוקות ולא על תשומות, ומבהירים במספרים (אחוזי התייעלות/חסכון/גידול במדדים רלוונטיים וכו') איזה תועלות הבאתם למעסיקים קודמים. שפת המספרים זו השפה המומלצת בכל מקרה, במיוחד כשמדובר במנהלים צעירים הנוטים יותר מאחרים לתאר תיאור גנרי ורדוד של מה הם עושים בעבודה, זאת במקום לדבר על תוצאותיה. אם להשתמש בדימוי פיזי הממשיל את התפקדי לחדר שלתוכו אפשר לצפות מהחלון או מהגג, נקודת המבט שלהם היא מהחלון - תיאור העבודה היומיומית בפרטי פרטים, במקום מהגג - מנקודת המבט של הבוס שלהם. מסרים כמותיים ימצבו אותם כמנהלים רציניים, שמבינים את הצרכים של הארגון - ויחפו על הרבה מאד חולשות אחרות שיתכן והם סובלים מהן, ובכללן שפה רדודה.
האם המסקנה היא שאסור להשתמש בסלנג בראיון עבודה? כמובן שמותר, אבל בקטנה. כשהשפה של המרואיין עשירה, לא יקרה כלום אם "סבבה" אחת או שתיים תמצאנה את דרכן לשיחה, אבל לא יתכן שלשאלה "מה הבוס שלך היה אומר עליך?", יענה מנהל ש"אני מגדיל ראש". התשובה הזאת לא תעשה את העבודה, גם אם מתראיינים לסטארט-אפ שהגיל הממוצע בו 32. בהצלחה.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
